הילד סולק מהחיידר. למי אני פונה?

המלמד החליט שהילד זקוק לכיתה טיפולית, אך המאבחנים טוענים שלא. ולמי פונים כשהילד סולק לפתע מהמסגרת? (הקו החם)

נעמי ברמן | כיכר השבת |
אילוסטרציה: פלאש 90

שאלה: רציתי לשאול מה עושים שהרב'ה בחיידר החליט שהילד זקוק לכיתה טיפולית. מדובר בהחלטה בשבוע השני של תחילת השנה הלכנו לכמה מאבחנים והם הזדעזעו מהרעיון. מדובר בילד בכיתה ב', אמנם עם קשיים במוטוריקה עדינה ולכן קשה לו לכתוב, אבל הוא מבין הכל בכיתה וגם בכתיבה הוא כבר יותר טוב. על ההמלצה להעבירו למסגרת אחרת שמענו אבל זה לא שייך באמצע שנה.

שאלה נוספת: האם בכלל ניתן לסלק ילד ממסגרת גם אם הוא לא מתאים 100%? בחינוך הממלכתי זה לא שייך, אך כאן מדובר בחיידר שלמעשה אין לו שום פיקוח.

תשובה: שלום וברכה!

חסרים לי בשאלתכם הנתונים לגבי הסיבה שהביאה את הרבה להמליץ על כיתה טיפולית. מה הוא רואה בכיתה שבגלל זה הוא חושב שהמסגרת לא מתאימה. אף על פי כן אנסה לענות ככל יכולתי.

1. לא ברור לי אם הרב'ה התכוון להעביר אותו לכיתה אחרת או רק לקבלת שעות סיוע בודדות בשבוע שזוהי בעצם הגדרתה של הכיתה הטיפולית. אם אכן מדובר בסיוע כזה, כן מומלץ לקבל אותו כיוון ששעות כאלו מקדמות מאד את הילדים.

אם מדובר בהעברת מסגרת כדאי לבקש פגישה עם הר'בה יחד עם המנהל ועם עוד דמות חינוכית שקיימת אצלכם (מפקח, משגיח וכד'). להראות את האבחון, את התוצאות ואת ההמלצות, לשמוע מהם בצורה מסודרת וברורה למה הם חושבים שהמסגרת הנוכחית לא מתאימה ולדון ביחד על אפשרויות הטיפול, בתוך מסגרת החיידר או אחר הצהריים. הדבר העיקרי והחשוב ביותר לדעתי הוא יצירת שיתוף פעולה ואווירה של אמון ביניכם לבין החיידר מפני שבדרך כלל, כאשר המערכת מרגישה כי נותנים בה אמון ומוכנים לשמוע ולקבל את מה שנאמר היא גם הופכת להיות פתוחה ומקבלת יותר את הגישה שלכם ואת הפתרונות שאתם מציעים.

2. לגבי השאלה השנייה, לצערנו, אכן, מסגרת של חיידר היא בדרך כלל עצמאית ואינה כפופה לגוף ממלכתי המחייב אותה לקבל או להשאיר תלמידים (יש בזה כמובן גם צד חיובי שהחיידר יכול לדחות תלמידים שאינם מתאימים מה שלא שייך במסגרת ממלכתית).

יחד עם זאת, מרבית החיידרים בארץ נמצאים תחת פיקוח או השגחה של סמכות רבנית כלשהי, קהילתית או מקומית וכד'. אם אתם חשים כי נעשה לכם עוול כדאי לנסות לערב גם את הרבנים המתאימים בעניין ורק, שוב, להשתדל עד כמה שאפשר לא ליצור מצב של מלחמה אלא להיפך- הבנה כי יש כאן שאיפה משותפת, הן של החיידר הן של ההורים לעזור לילד עד כמה שאפשר ועל מנת כן נפגשים ומשוחחים. לא בכדי להתנגח ולא כדי להטיח האשמות. בדרך כלל המערכת יותר חזקה מהאנשים הקטנים וגם אם משיגים ניצחון, כלומר, משאירים את הילד במסגרת בניגוד לדעת החיידר גם הוא וגם אתם תשלמו על כך מחיר מיותר וחבל.

הרבה הצלחה וסיעתא דשמייא.

הכתבה הייתה מעניינת?

תוכן שאסור לפספס

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

טוען תגובות...
תוכן שאסור לפספס

עכשיו בכותרות
הנקראים ביותר
המדוברים ביותר