בואו נניח את הקלפים על השיש המקומח: אין דבר מתיש יותר מלשמש כבוררת בתיקי נזיקין של גילאי 3 עד 7. הבעיה היא שבכל פעם שאת פוסקת בתיק "הוא הסתכל לי על הציור", ואומרת לו "תחזיר לה מיד", את אולי משיגה שקט לשתי דקות, אבל את זורעת את הריב הבא. למה? כי אחד מהם יצא "מנצח" והשני "לוזר", ושניהם מחכים לסיבוב הבא כדי לאזן את התוצאה.
שלב 1: הצבת הגבול (הקו האדום)
לפני הכל: "כל המרים יד על חברו נקרא רשע". כשילד מרביץ, אין פה "גישור". יש עצירה מוחלטת. "אני לא מרשה להרביץ בבית שלנו. בוא רגע לצד עד שתרגע". בנקודה הזו אין דמוקרטיה. החוק ברור כדי שהבית ירגיש בטוח.
שלב 2: השיקוף (הכלי שמרגיע את הרוחות)
במקום לצעוק "תפסיקו כבר!", תתחילו בלשקף להם את מה שהם מרגישים. זה הקסם שעוצר את ההתלהמות.
"אני רואה ששניכם ממש, ממש רוצים את הטרקטור הזה עכשיו. מוישי, אתה כועס כי היית באמצע, וציפי, את מחכה כבר הרבה זמן".
ברגע שילד שומע שמישהו הבין אותו, הצורך שלו לצרוח כדי להישמע - יורד ב-50 אחוז.
שלב 3: הגישור (איך מגלים מה הם באמת רוצים?)
קחו לדוגמא את מוישי וציפי שרבו בצרחות על משחק הקפלה: במקום לפסוק מי יקבל, שאלתי: "רגע, מה כל אחד מכם מתכנן לעשות?".
התברר שמוישי רק רצה את הקפלה כדי לבנות מגדל, וציפי? היא בכלל רצתה את הקופסה הריקה כדי להפוך אותה ל"מיטה" של הבובה שלה. הם רבו על אותו חפץ, אבל לכל אחד היה צורך אחר לגמרי. תשאלו אותם: "מה אתה רוצה לעשות עם זה?". לפעמים הפתרון מסתתר שם.
שלב 4: העברת האחריות (מהצעה להובלה עצמית)
כאן נמצא סוד הקסם. בהתחלה, כשאתם רק נכנסים לתהליך, הילדים עדיין לא יודעים איך להסתדר. בשלב הזה אתם אלו שמציעים את הפתרונות, אתם נותנים להם את האופציות כדי שהם יראו שיש מוצא.
אבל לאט לאט, ככל שהם מתרגלים לשיטה, אתם מפסיקים להציע ומתחילים להדריך אותם למצוא את הפתרון בעצמם. פשוט תשאלו: "אני סומכת עליכם שתמצאו דרך ששניכם תהיו מרוצים ממנה. איזה פתרון אתם מציעים?".
רק כשהם נתקעים, אפשר "לזרוק" להם כיוונים למחשבה:
הסכם השעון: "אולי תחליטו מי ראשון ומי שני? הנה שעון חול של 5 דקות".
חלוקה הוגנת: אחד מחלק את העוגייה לשניים, השני בוחר ראשון איזו חתיכה הוא רוצה.
שיטת "הקופסה הממתינה": אם לא מגיעים להסדר תוך דקה? המשחק הולך ל"מנוחה" על המקרר. תראו איך פתאום היצירתיות שלהם לפתרון פורחת.
איך נותנים להם מוטיבציה להמשיך?
אל תשכחו לחגוג את ההצלחות! כשראיתם אותם מוותרים או מסתדרים לבד, אל תעברו ליד זה בשקט. "וואו, ראיתי איך מצאתם פתרון עם השעון, איזה כיף לראות אתכם ככה! יש לכם מצווה גדולה". זה הדלק שלהם לנסות שוב מחר.
ובסוף, תזכרו שהמריבות האלו הן בסך הכל הדרך של הילדים שלכם להתאמן על כישורי המשא ומתן שלהם. אז תסתכלו על זה ככה: אם הם הצליחו להגיע להסכם על הקובייה האחרונה של הלגו, כנראה שבעוד עשרים שנה יהיה לכם הרבה יותר קל לסגור איתם מי מארח את מי בחגים.
0 תגובות