כיכר FM
במשדר הרדיו האחרון בהגשת אלי גוטהלף, בכיכר FM, קיבלנו שילוב מרתק ויוצא דופן של אקטואליה ביטחונית וגיאופוליטית מורכבת, לצד הווי חיים יהודי שוקק ומרענן. הראיון הכפול לקח את המאזינים למסע מותח ממימי הים האדום המאוימים על ידי איראן ושלוחותיה, ועד לספסלי בית המדרש של ישיבות בין הזמנים לקראת חג הפסח בצל המלחמה. הנה הסיכום המלא מתוך הראיונות המוקלטים.
החזית החדשה בים האדום: לא רק גז ונפט
אם בעבר מצרי הורמוז תפסו את מירב תשומת הלב הציבורית כ"אקדח המעשן" של איראן, חוקר המזרח התיכון נועם בנעט חושף במשדר כי האיום האמיתי על שרשראות האספקה שלנו מגיע כעת מכיוון מצרי באב אל-מנדב. בניגוד להורמוז, המשפיעים בעיקר על שוק האנרגיה (כ-20% מהנפט העולמי), סגירת באב אל-מנדב על ידי החות'ים פוגעת ישירות בסחר העולמי הכולל.
"אנחנו מדברים על הפלאפון החדש שהזמנתם באליאקספרס או המתנה שקניתם לפסח," מסביר בנעט. המיצר, שרוחבו כ-20-30 ק"מ בלבד, מחבר את הים האדום למפרץ עדן ולאוקיינוס ההודי. החלופה לניתוב הספינות היא הקפת יבשת אפריקה דרך כף התקווה הטובה – עיקוף שמוסיף כשבועיים למסע ומזניק משמעותית את עלויות הביטוח, הדלק והשילוח, מה שמתגלגל בסופו של דבר לצרכן.
הקואליציה העולמית והאינטרס הישראלי
בנט מציין כי המעורבות במיצרים פותחת זירה עולמית נרחבת. לאור האיומים מתימן, מעצמות כמו ארצות הברית, סין וטורקיה כבר מחזיקות בסיסים באזור ג'יבוטי. מנגד, על פי פרסומים זרים, ישראל מהדקת קשרים עם סומלילנד הסמוכה כדי לייצר יכולת תגובה אסטרטגית. ההיגיון מאחורי פתיחת חזית זו, על פי הניתוח, הוא שימוש של איראן ב"מכה שנייה" דרך החות'ים, במטרה להפעיל לחץ כלכלי חסר תקדים על המערב במקביל למערכה הצבאית של חרבות ברזל. בנעט מדגיש כי התפיסה האיראנית שונה לחלוטין מזו המערבית, ונשענת על מיתוסים היסטוריים וראייה ארוכת טווח של משא ומתן.
מהים האדום לבית המדרש: הסטארט-אפ של "בין הזמנים"
בחלקו השני והקליל יותר של המשדר, המיקוד עבר אל העורף הישראלי ואל שגרת החיים בצל המלחמה. הראיון עם מאיר עשור, תלמיד כיתה ח' בן 13, סיפק למאזינים הצצה נהדרת למוסד שנקרא "ישיבות בין הזמנים". עבור תלמידי הישיבות, חופשת הפסח אינה זמן לבטלה, אלא הזדמנות לשלב לימוד תורה אינטנסיבי עם יזמות כלכלית צעירה.
100 שקלים ביום וארבע ארוחות בוקר
מאיר שיתף את המאזינים בלוח הזמנים מעורר ההשתאות שלו: הוא לומד בארבע ישיבות בין הזמנים שונות מדי יום. המניע? שילוב של אהבת התורה עם תמריצים כלכליים שמעניקות הישיבות, וגם ארוחות בוקר מפנקות הכוללות "כריות עם חלב וטוסטים".
הוא נע בין ישיבות הבוקר, הצהריים והערב, מרוויח בין 10 ל-14 שקלים לשעת לימוד, ויכול לסיים יום חופש עם הכנסה של כ-100 שקלים. כשנשאל האם כיף יותר ללמוד עם או בלי תגמול כספי, ענה בכנות מתוקה: "ברור שעם כסף".
מעבר לפן הכלכלי, מאיר מדגים את הלהט האמיתי ללימוד גמרא (מסכת ביצה), את האהבה ל"פלפול" והוויכוחים התלמודיים עם החברותא, ואת השאיפה הברורה לעתיד: לגדול להיות אברך וראש ישיבה, המהווה דוגמה אישית לאחיו הקטנים. הראיון נחתם ב"ווארט" (חידוש תורה) יפהפה של מאיר על ההגדה של פסח והקשר שבין לבן הארמי למכירת יוסף.
0 תגובות