מי הוכיח שסוכת הבעש"ט הקדוש - כשרה?
הבעל שם טוב הקדוש הגיע להשתכן לעיר מעזיבו'ז, ו'תקוע' שם אוהלה של תורה, ובעיר היו רבנים גדולים שהתנגדו לו.
בהגיע חג סוכות, הרבנים שהתנגדו לבעל שם טוב הקדוש ראו את סוכתו, ואמרו לו: ש'הסוכה שלו אינה כשרה על פי דין'.
התווכח עימם הבעל שם טוב הקדוש, ואמר שסוכתו כשרה, והניח ראשו על ידו איזה רגעים, ואחר כך, פתח את ידו ונמצא בא פיתקא מחתיכת קלף, שהיה כתוב בו: "סוכה זו של הרב ישראל בעל שם טוב – כשרה, נאום מט"ט שר הפנים".
ופיתקא זו, נשארה בירושה אצל נכד הבעל שם טוב הקדוש, הרב הקדוש מסדליקוב ז"ל בעל 'דגל מחנה אפרים'.
והיה כאשר נזדמן איזה חולה רח"ל, והלכו לבעל ה'דגל' ז"ל, ציווה להניח הפיתקא תחת מראשותיו של החולה, וכאשר עשו כן – תיכף התרפא החולה, וכך היה שתי שנים, שהניחו את הפיתקא תחת הכר של כל חולה רח"ל, ונתרפא.
במשך שתי השנים לא נעדר שום אדם שם מן העיר (אף אחד לא נפטר), ואחר כך נזדמן שהניחו פעם אחת את הפיתקא אצל איזה חולה - ונעלמה הפיתקא.
ואמר על כך הבעל ה'דגל מחנה אפרים' שנתגלה לו מן השמים, שאינה ניחא זאת, כי "הילודים למות" (מי שנולד כבר עתיד הוא למות), על כן, התפלל על זה שיוקח מאיתו בחזרה הפיתקא.
ושמעתי זאת מאנשי אמת ששמעו זאת מפי הרה"צ מורנו הרב הצדיק יוסקי ממעז'יבוז', נכד ה"דגל" ז"ל, שראה בעיניו הפיתקא אצל זקנו בעל ה"דגל" ז"ל (מכתב הרב דמעז'יבוז' – הרימ"ד).
מאמרותיו של הבעל שם טוב הקדוש 'צידה' לדרך לשבוע טוב ומבורך
מדוע קוראים בחול המועד את הפטרת גוג ומגוג"? ומי קישט את סוכת הבעל שם טוב הקדוש?
'ימינו תחבקני' - מה מרגישים בסוכה? הסוכה היא כענני הכבוד לאדם, כ'חיבוק' של השכינה הקדושה, שמגנה ושומרת על מי שנכנס לחסות בצל הסוכה, והם זכר לענני הכבוד ששמרו והגנו במדבר על עם ישראל.
סוכה - מידת הענווה: בסוכה אין לאדם את הנוחות שרגיל שיש לו בבית, ובטח אין בסוכה נוחות מקסימלית. ודווקא בגלל חוסר השלמות בסוכה, האדם יכול לרכוש את מידת הענווה, ולהרגיש קצת 'חסר', קצת - 'אין'.
אין נוחות – יש ענני כבוד: דווקא בתנאים הלא מושלמים שיש בסוכה, ענני הכבוד סוככים ומגנים על האדם, והשכינה שורה עליו.
ענני הכבוד הללו, עוד ימשיכו ללוות את האדם במהלך כל השנה, ויגנו עליו מפגעי הזמן, וכמה שהאדם ישב יותר בסוכה, כך יזכה ליותר הגנה, טובות וישועות במהלך השנה.
במקום שהענווה מצויה - השכינה מצויה: הקב"ה משכין שכינתו דווקא על נמוכי הרוח כמו שנאמר: "אשכון את דכא ושפל רוח". אדם שמרגיש שפל ערך בעיני עצמו, ו'אין' מול גדלות ורוממות הבורא יתברך – יכול להתקרב ולהתקשר לקב"ה ביראה ובעבותות של אהבה.
הגאווה היא – 'תעתוע': האדם התברך בדברים שיכולים לגורם לו להתגאות, כגון: עושר וכבוד, חכמה וכישרונות, ועוד, וזה - ניסיון קשה! קשה להתברך בכאלו מתנות שמים, ולזכור... שהם רק – מתנות שמים.
הגאווה – מכשילה את האדם: לאדם גאה קשה להרגיש תלוי רק בקב"ה, כי הוא בוטח בחוזקות שקיבל, ולכן, הקב"ה אומר: "אין אני והוא יכולים לדור בכפיפה אחת", והתוצאה: "ומסתלק ממנו בוודאי" (סוטה ד).
כיצד אדם עשיר, חכם או מוצלח לא יכשל בגאווה? מדובר בניסיון קשה, אבל, הקב"ה לא שולח לאדם ניסיון שלא יכול לעמוד בו... ואם הוא קיבל כזה ניסיון, דווקא כשהוא יעמוד בניסיון הזה, הוא יזכה על ידו, יותר להתקרב לעבודת ה' יתברך, ולכן:
האדם צריך לשבת עם עצמו, להתבונן ולחשוב: מי חנני בכל אוצרותיי? עושרי? שכלי, כישרונותיי? ומי מביא לי את כל מתנותי? האם מי שהביא לי אותם, יכול לקחת אותם, במקרה של שימוש לא ראוי?
ויתבונן האדם בגדלות ורוממות ה' יתברך, ויודה לו, וישבח ויפאר אותו על כל החסדים והטובות שעושה עם כל בריותיו, ועל המתנות הנפלאות שקיבל ממנו במתנת חינם, וכך יזכור, שאין לו בכלל מה להתגאות, וכך, לא ירגיש גאווה, אלא, ישתמש במתנות אלו, לרצון ה' יתברך, שיגלה את מלכות ה' לעולם, שיכירו וידעו כל יושבי תבל, מי המלך האמיתי של העולם...
בחול המועד סוכות קוראים את הפטרת גוג ומגוג, מדוע? יש קבלה שמלחמת גוג ומגוג תהיה בסוכות (טור או"ח סימן תצ'), שהרי, העולם אומרים:
'זה גדול כמו - גוג ומגוג', והכוונה ש'גוג ומגוג' היה - בעל גאווה גדולה!
הגסות הרוח שהיתה בגוג ומגוג - גדולה מאוד! ולכן, מלחמה זאת מתעוררת בכל שנה מחדש בחג סוכות, ובכל דור ודור! ולכן:
כל מי שרוצה שמירה והגנה, צריך לעבוד על מידת הגאווה, ולאמץ קצת ענווה, עד שיצליח לשבור לגמרי את גאוותו.
מי מקשט את הסוכה? הבעל שם טוב הקדוש היה נוהג לומר, שהנוי של סוכתו הם היהודים הפשוטים – שמקבלים עליהם עוול תורה ומצוות, כי הם גורמים למעלה שמחה גדולה, ע"י שמקיימים מצוות, כי הם עובדים את הקב"ה - מצד האמונה הפשוטה (ספר השיחות).
יהי רצון שכולנו כאחד, נזכה לשמוח בחג ביחד עם שבעת האושפיזין, וענני הכבוד יסוככו עלינו בסוכות ובכל השנה, וכל עם ישראל יזכו לחזות במהרה בהתגלות מלך המשיח, ברחמים רבים, אמן!