חוק הגיוס עלה לדיונים מספר פעמים בממשלה היוצאת. בדיונים אלה היה לי הכבוד לייצג את "מתווה השירות לכל", השאיפה החדשנית של שר הבטחון היוצא בני גנץ, ההצלחה שלנו חלקית. רפורמה כה שאפתנית אי אפשר לסיים בשנה או שנתיים. אבל החוויה והעבודה לימדה אותי רבות על מערכות היחסים בין חרדים לבין צה"ל, הפוטנציאל הקיים וגם ההחמצה.
נוסח החוק האחרון שהוגש לדיון בוועדת חוץ ובטחון כלל כמה שינויים מרחיקי לכת שמטרתם הייתה לאפשר ליותר בחורים חרדים לשרת בצה"ל ולהסיר חסמי תעסוקה. הויכוח הגדול שהיה בין חלקי הקואליציה עסק בגיל הפטור. היו שביקשו להוריד את הגיל ל 21 ובכך לאפשר ליותר בחורים לסיים את תקופתם בישיבה מבלי שיאלצו להמתין לפטור עד לגיל 24 כפי שהחוק מחייב כיום. אלה גרסו שהשינוי הזה יגדיל משמעותית את היקף הבחורים שימצאו תעסוקה או ישתלבו בהכשרות ולימודים.
אנחנו חשבנו שהורדת גיל הפטור היא טעות. הסיבה העיקרית, ומראש סליחה לכל הציניים – חשבנו שיש דרך לקיים את הרעיון של שירות חרדים בצה"ל ובמערכות אחרות, למרות כל ניסיונות העבר שלא צלחו. המוטיבציה שלנו כללה את הרצון לשמור על צבא העם שיכלול את מירב החלקים בחברה הישראלית וגם לשמור על השירות כערך מוביל בישראל שממשיך להיות רלוונטי לכולם. גם לחברה הערבית.
יש עוד הרבה מה להרחיב ביחס לתפיסה שמתווה השירות הביא עימו לסדר היום הציבורי והחברתי, אבל במאמר זה אני מבקשת להתמקד בהלך הרוח של הממשלה הנכנסת ביחס לרעיון גיוס בחורי הישיבות. לפי הפרסומים השונים בתקשורת, המפלגות החרדיות מבקשות להעביר את חוק הגיוס (תיקונים לחוק שירות ביטחון) כך שמצד אחד החוק יהיה "רך", כלומר לא יכלול סנקציות ביחס ליעדי גיוס ומצד שני תהיה פסקת התגברות, כך שפסילה נוספת של בג"צ תתקל בהתגברות מצד הכנסת ובכך הנושא יוסר מסדר היום הציבורי. לא ברור עדיין מה יהיה נוסחו של החוק אבל כן ברורה רוח הדברים.
בנקודה הזו כדאי להתעכב. הממשלה הקרובה תעניק לחברה החרדית בישראל כוח גדול מאוד, ככל הנראה הגדול ביותר שהיה לה. למעשה, המפלגות החרדיות יוכלו לקבל כל שידרשו מהממשלה. במצב שבו החרדים דורשים פטור מלא משירות או מרוקנים את החוק מסנקציות הם בעצם מעבירים מסר לציבור וגם מסר לגופי השירות השונים: אנחנו לא מעוניינים שחרדים ישולבו בשירות, לכן אין סיבה למערכות השונות להתאמץ על מנת לשלב.
רבים לא מבינים את הצד השני שיש בשאלת שילוב בחורי הישיבות. רוב תשומת הלב שאנחנו מקדישים היא למוטיבציה של הבחור להצטרף לשירות כזה או אחר, המוכנות לעזוב את הישיבה והמסרים החדים שמועברים דרך הרבנים וראשי הישיבות. אנחנו כמעט לא מסתכלים על הצד השני במשוואה הזו והוא המערכות עצמן. השאלה האם צה"ל יעשה מאמץ לשלב חרדים תלויה בסיגנל שהוא מקבל מהפוליטיקאים. אם סדר היום הציבורי פוטר חרדים משירות, כך יעשה גם צה"ל – לא רק כי זו הנחיית החוק, אלא כי מבחינה חברתית המסר הוא – ותרו עליהם.
שילוב חרדים, ובהקשרים אחרים שילוב של כל אוכלוסייה ייחודית במערכת שאינה מורגלת אליה, היא משימה שדורשת משאבים רבים מטעם הארגון. שאלות של המרחב הפיסי, איך נראה סדר היום וההתאמות המתבקשות הן רק חלק קטן מהסיפור. השאלה האמיתית היא כמה הצוותים בשטח מוכנים לתת הזדמנות לאדם החרדי למרות "המחיר" שהשילוב גובה מהם. הדילמה של המפקד היא בין שילוב אדם חרדי שמייצר מאמץ גדול עבורו ועבור המערכת, לבין מועמד שמגיע מאותם העולמות ולכן כמעט ואין מחיר לשילובו.
התהליך שתיארתי לעיל, נכון לצה"ל, נכון למערכות השירות באשר הן, אבל הוא גם נכון למשק הישראלי. הוא נכון לחברות הייטק, למפעלים, למשרדים. פעמים רבות בשיחותיי עם פוליטיקאים חרדים וגם בוועדות השונות שדנו בשאלת גיוס החרדים הועלו הטענות על אי קבלת חרדים למקומות עבודה, למרות שהם קיבלו הכשרות או בעלי תארים. אין בידי נתונים על התופעה הזו אך ללא ספק היא מסבירה חלק מנתוני התעסוקה של גברים חרדים ואיכות התעסוקה של נשים חרדיות.
המצב החדש, בו המפלגות החרדיות חופשיות להחליט איך ייראה חוק הגיוס ולקבע את תמונת המצב הוא הרבה יותר רחב ממה שאנחנו מדמיינים. השאלה איננה כמה חרדים כן או לא ישרתו בצה"ל, השאלה היא איך יגיבו המערכות גם בתחום שירות וגם בתחום תעסוקה למסר שמעביר חוק גיוס שמוותר על גיוס בחורי הישיבות.
זו ההזדמנות של מנהיגים חרדים לעשות מעשה שאולי ייראה פחות פופולרי אבל יש לו חשיבות יוצאת מן הכלל – לקדם חוק גיוס שיאפשר לבחורים לשרת, אבל יקפיד יותר על שמירה על אורחות חייו של המשרת, יאפשר מגוון רחב של מסלולי שירות בקהילה ויתמרץ כלכלית את המשרתים. במתווה השירות שלנו הספקנו לעשות מעט מידי, אבל אוששנו את הטענה שעומדת בבסיס החשיבה – אם המדינה פותחת את הדלת הנכונה, שמאפשרת לאדם החרדי לשמור על עצמו ועל אורחות חייו – רבים מבקשים לשרת ולהיות חלק. כולי תקווה שאחריות לאומית וממלכתית תהיה חלק מההחלטות הרות הגורל הללו.
- הכותבת שימשה כמנהלת מתווה השירות במשרד הבטחון