ברובם המכריע של המקרים נועדו הסימנים להקל על זכרונו של הלומד. כך שבמקום רשימה ארוכה יכול הוא לשנן כמה מילים שיזכירו לו את היתר. לדוגמה, בשביל לזכוראת האותיות שיש לתייג בעת כתיבת סת"ם בחרו חז"ל בסימן 'שעטנז גץ', רצף שאינו לפי סדר הא' ב' אבל יש בו היגיון כשלפחות המילה המרכזית בסימן מוכרת, שעטנז.
אם כן, למה בחר רבי יהודה בסימן שהוא חסר כל משמעות? איזה עזר לזיכרון יש בסימן כזה? שאלה זו שאלו רבים ועליה יישובים שונים. אחד המקשים הוא הגאון רבי ברוך הלוי אפשטיין זצ"ל, בנו של בעל ערוך השולחן ומחברם של ספרים רבים ומיוחדים בבהירותם ומלאים בבקיאות אדירה בפסוקי התנ"ך ודברי חז"ל, הידוע שבספריו הוא פירושו הנפלא לתורה "תורה תמימה".
את השאלה הוא שואל בספרו ברוך שאמר בחלק ההגדה של פסח "כל ענין סימנים אלה הוא מופלא מאוד, כי הן רגילים אנחנו להבין בהמלה שמביאים לסימן איזה משמעות, מובן או הוראה, ולא רק חיבור אותיות בלבד...וסימנך סימנא צריך".
את הישוב לכך הוא מוצא בדברי רבי יהודה עצמו. בספרי (פרשת האזינו) אומר רבי יהודה 'לעולם יהא אדם כונס דברי תורה כללים, שאם כונסם פרטים מייגעין אותו'. ומשום כך, לשיטתו, לא בא רבי יהודה לתת סימנים שהם עצמם יזכירו לנו את עשרת המכות, כוונתו היתה לצמצם, לכונסם לכלל, משפט אחד, אותו יהיה קל יותר לזכור.
ומוסיף להוכיח זאת בעל התורה תמימה ממקום נוסף בו נתן רבי יהודה סימנים. במשנה במנחות (צו ע"א) נתן רבי יהודה סימנים לשישה פרטים בשתי מילים וגם שם אין בהם משמעות - זד"ד יה"ז (עיי"ש). 'ודברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר'.
טעם בסימניו של רבי יהודה - לשמור על כבוד האורח העני
בהמשך לזה ישנו מעשה המובא בספר גן יוסף. אצל גביר קמצן התארח בליל הסדר אורח עני, לכל המסובין נתנו כוסות גדולים ורק לאורח כוס קטנה. במהלך הסדר שאל בעל הבית את האורח 'מה הטעם שקיצר רבי יהודה את רשימת עשרת המכות לשלוש מילים'. ענהו האורח ' רבי יהודה חכם גדול היה, הוא הכיר בכך שלאורח יתנו כוס קטנה שגם ממנה יהיה עליו לשפוך עשר פעמים את היין כפי המנהג כשיגיעו למכות מצרים, משום כך קיצר את המכות לשלוש מילים, כדי שישאר לאורח מעט יין לו עצמו, ואילו בעל הבית שלו כוס גדולה יוכל לשפוך לפי עשר המכות מבלי שהדבר יפריע לו'.
רעיון יפה נוסף מובא בספר צבי לצדיק. רבי יהודה זכה בתואר הייחודי 'ראש המדברים בכל מקום' (ברכות סג ע"ב ועוד) והסיבה לכך היא שמה שאחרים אמרו בשורה ארוכה, היה אומר הוא בשלוש מילים קצרות, ובגלל כוחו זה הפך להיות חביבם של הציבור וביקשוהו לדבר בכל מקום. 'ויומר לקוצרי"ם ה' עימכם'. שמי שמקצר בדיבורו, זוכה לחן בעיני שומעיו.
0 תגובות