בדף היומי מסכת שבועות דף י"ח ע"א, נאמר: "ורבי יוחנן אמר: אין בין רבי אליעזר לרבי עקיבא אלא משמעות דורשין בלבד" – כלומר, אין מחלוקת ביניהם בגוף ההלכה, אלא רק בדרך הדרשה ממנה היא נלמדת. וכן פסק רב ששת: "משמעות דורשין איכא בינייהו", והיה אף מחליף בדבריו את שיטת רבי אליעזר עם רבי עקיבא ולהפך, מאחר שסבר שאין לכך השלכה הלכתית, שהרי ההלכה שווה לשניהם.
אולם מצינו בדברי רשב"י (ספרי דברים, פיסקא קפ"ח) בעניין זה:
"לא יחליף אדם דברי ר' אליעזר בדברי ר' יהושע, ודברי ר' יהושע בדברי ר' אליעזר", שנאמר: "לא תסיג גבול רעך". מכאן, מזהיר רשב"י את תלמידי החכמים לדייק ולמסור דבר בשם אומרו, ולא לייחס שיטה לחכם אחר (וכן מבואר ב"ספרי דבי רב").
כיצד, אם כן, נהג רב ששת להחליף בין שיטות התנאים? רש"י במקום מסביר, שההחלפה נעשתה אך ורק במשנתנו – ששם רבי אליעזר ורבי עקיבא דורשים פסוקים שונים אך מגיעים לאותה מסקנה הלכתית. ומאחר שאין מחלוקת בדין עצמו, ראה רב ששת מקום להקל בזה ולא דקדק בשם האומר.
בעניין זה כתב בהגהות מצפה איתן (שם), שעמד עמו חכם אחד ושאל: כיצד ייתכן הדבר, הרי המגן אברהם (סימן קנ"ו) כתב שמי שמחליף דברי חכם אחד בחברו עובר בלאו? והשיב לו, שהמקור לדברי המגן אברהם הוא הספרי בפרשת שופטים, העוסק במקרה שבו אדם מורה הוראה על טהור שהוא טמא – ובמקרה כזה, אכן יש איסור מהתורה. אולם כאשר אין נפקא מינה להלכה – כגון כאן, שעסקינן ב"משמעות דורשין" בלבד – אין בכך איסור.
לדעת הנצי"ב (בעמק הנצי"ב על ספרי שם), האיסור להחלפת שמות תנאים אינו רק מפני הדיוק ההיסטורי, אלא גם מפני חשש עיוני – שמא בדורות מאוחרים ינסו להסיק גישות הלכתיות מחכם אחד על סמך שיטתו בדרשה מסוימת, ואם הוחלף שמו, תצא מכך תקלה.
לאור זאת, מדוע לא חשש רב ששת להחלפה? המפרשים מציינים את דברי הירושלמי (שבת, פ"א ה"ב), שם נאמר כי פעמים רבות לא היו סומכים על שמועות שנמסרו מפי רב ששת, מאחר שהיה סגי נהור, ולעיתים שמע דבר ולא ידע ממי שמעו. לפי זה, מובנת יותר קלותו בהקפדה על ייחוס מדויק – שהרי ממילא לא הייתה מסורה ממנו שמועה ברמת סמכות מלאה, ולא נגרמה תקלה בכך. כן כתב בעל "מקור החסד" על ספר חסידים (אות תקפ"ו).
0 תגובות