ממלבורן שבאוסטרליה הרחוקה מגיעה הבשורה המעציבה על פטירתו של אחד מזקני הדור ושרידי השואה האחרונים, ר' בעריש אורבך ז"ל, שהלך לעולמו בשיבה טובה כשהוא בן 105 שנים. ר' בעריש, שהיה סמל לאמונה איתנה ולחיוניות בלתי נגמרת, הותיר אחריו קהילה אבלה ומורשת של דבקות בתורה גם מתוך התופת.
ר' בעריש נולד בשנת תרע"ה בעיירה ביאלה שבפולין. כבר בינקותו חווה טרגדיה כאשר אמו, מרת רבקה ע"ה, נפטרה ממחלת הטיפוס והוא בן חודשים ספורים בלבד. עד שבועותיו האחרונים, בצלילות מעוררת השתאות, עוד היה מספר לסובבים אותו זיכרונות חיים מימי ילדותו ב'תלמוד התורה' בפולין של פעם, עולם שנחרב ועלה בלהבות.
בחודש אב האחרון חגג את יום הולדתו ה-105 במחיצת מתפללי בית המדרש "קטנגה קולפילד" במלבורן. האירוע הפך למפגן של כבוד ויקר, כאשר מכתבי ברכה רשמיים הגיעו למעונו מצ'ארלס מלך אנגליה ומראש ממשלת אוסטרליה, שהוקירו את האיש שחצה מאה שלמה של היסטוריה.
סיפור הצלתו של ר' בעריש הוא נס גלוי. הוא היה מאחרוני היהודים שהוברחו מגטו ורשה בסמוך לחג הפסח תש"ג, רגעים ספורים לפני פרוץ המרד והשמדת הגטו. את חייו חב לאחיו מרדכי הי"ד, שהיה פעיל במחתרת וסיפק לו תעודת זהות מזויפת ומדי משטרה פולנית. בעוד ר' בעריש הצליח להימלט ולשרוד את המלחמה במסתור תחת פחד מתמיד, אחיו וכל שאר בני משפחתו למעט אחות אחת שעלתה לארץ נרצחו על ידי הנאצים.
"אם הגרמנים היו מוצאים אותי, הם היו יורים בי במקום, כמו באח שלי", נהג לומר כשהוא משחזר את שנות האימה במקלטים.
בשנת תש"ז היגר לאוסטרליה בחסות דודו, שם הקים עסק סריגה מצליח ובנה את ביתו עם רעייתו מרת טובה ע"ה שנפטרה לפני כ-15 שנה. למרות הצלחתו בעסקים, נותר ר' בעריש איש של תורה. בכל יום הקפיד ללמוד בספר "שפת אמת", וכאשר הגיעו לבקש את ברכתו, היה מצביע על הספר ואומר בענווה: "אל תבקשו ממני, תפתחו את ה'שפת אמת' ותלמדו ישירות, שם נמצאת הברכה".
גם בגיל 105, נתן ר' בעריש למתפללי בית המדרש תחושה שהוא צעיר. רק בערב פסח האחרון, במין סגירת מעגל היסטורית מהימים ההם בגטו, זכה לערוך סיום מסכת מרגש על מסכת ביכורים.
בפטירתו איבדה הקהילה היהודית באוסטרליה שריד חי לדור הנפילים, יהודי שראה את החושך הגדול ביותר ובחר להאיר את סביבתו באמונה ובלימוד תורה עד נשימתו האחרונה.
תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.
0 תגובות