ראשון ה'בר בי רב' בעולם היה בעיר חולון, כאשר כ"ק האדמו"ר מקאליב זצוק"ל ייסדו יחד עם ידידו ורעו, יבדלחט"א, עמוד ההוראה הגאון רבי יצחק זילברשטיין, כאשר השאיפה היא אחת: לנצל את הזמן הפנוי ללימוד התורה ולחיזוק בעבודת ה'.
כמנהגו של הרב זילברשטיין בעשרות השנים האחרונות, טורח הרב ושוהה בעצמו במהלך כל אותו 'יום שכולו תורה', ביחד עם עשרות אברכי כולל 'בית דוד', אליהם מצטרפים מאות מתושבי חולון שבאים להתענג על ה', וליהנות מזיו מתיקות שיעורי התורה ושיחות החיזוק המושמעות בהיכל ביהכ"נ הגדול בעיר חולון.
וגם בשנה זו, נראה הרב יושב כאחד האדם בין הקהל, במשך כל הבוקר, ומאזין בעצמו לשיעורי התורה שנמסרו מהגאונים: רבי נתן נטע לנדמן (רב ביהכ"נ הגדול בחולון), רבי מנחם כהן (מראשי ישיבת נתיב הדעת ויסודות), רבי אברהם חיים שרייבמן (בנושא כשרות דגי הטונה, בליווי מצגת מרתקת), ורבי אליעזר יוטקובסקי (יו"ר אנחנו וצאצאינו).
>> למגזין המלא - לחצו כאן
בשיא המעמד, נשמע שיעורו המרתק של עמוד ההוראה, כאשר בפתח דבריו נשא דברי חיזוק וברכה נרגשים מעומקא דליבא: "לחברי היקרים והאהובים מאד, אתם ממש מקדשים שם שמים, אומות העולם רוצים לטרוף אותנו, והנה כיום, באים התלמידי-חכמים להראות שהם עובדים את הבורא יתברך, לומדים את תורתו, רוצים לעשות חסד איש עם רעהו, ומבקשים מהקב"ה שיתן לנו חיים. הלב מתרחב לראות, ב"ה באים פה גם תלמידים ממקומות אחרים, לשמוע קצת דברי תורה, ויהי נועם ה' אלוקינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו".
אבינו שבשמים: אין כעמך ישראל בכל העולם, תרחם עלינו ותושיענו!
בטרם צלל הגר"י זילברשטיין עם הלומדים לעומק הסוגיות בדיני 'חמץ שעבר עליו הפסח', סיפר להמוני המשתתפים מעשה-רב עם ניחוח הוד קדומים, על הגה"ק רבי הלל ליכטנשטיין מקולומיאה זצ"ל, מתלמידיו של מרנא החתם סופר זיע"א [וחמיו של הגאון רבי עקיבא יוסף שלזינגר זצ"ל]:
"אספר כעת לחברי סיפור על בן אדם, שאני חושב שמיום ברוא ה' שמים וארץ, עוד לא נברא ועוד לא נולד אדם כזה. יש עיר שקוראים לה קולומייא, והיה שם רב תלמיד חכם מופלג, רבי הלל מקולומאי.
"הוא ישב בביתו בליל שבת, בשעה אחת אחר חצות הלילה, והגה בתורה. ופתאום הוא רואה שמלמעלה משתרבבת יד ותופסת את הפמוט כדי לגנבו. אומר לו רבי הלל: "היום שבת, זה מוקצה! איך אתה לוקח את הפמוט?"... אך הגנב שומע ומתפוצץ מצחוק... הוציא וגנב את הראשון.
"והנה שוב שולח את היד לתפוס את הפמוט השני, אומר לו רבי הלל מקולומאי: "אבל זה של הרבנית, והיא תבכה כשאתה לוקח את הפמוטים של אבא ואמא שלה"... אך הוא שוב צוחק, תפס את שני הפמוטים, ור' הלל רץ אחריו ואומר לו: "זה גם גניבה שאין לה תשלומין, היכן נמצא עוד פמוטים כאלו?"... והוא צוחק וצוחק...
"הצחוק לא לקח הרבה זמן, עברו שם שני שוטרים, והם רואים שהוא מחזיק שני פמוטים ובורח, מיד עצרו אותו, ושאלו אותו: 'מהיכן הפמוטים הללו'?, הוא ניסה להגיד תשובות, אך הם הבינו מיד את אשר לפניהם. ראשית כל הם הניחו את ידיו בתוך אזיקים, ותבעוהו שוב לדעת מהיכן גנב את הפמוטים, הגנב גילה ואמר כי מרבי הלל מקולומאי, הרב של העיר, גנבם.
"השוטרים הלכו עמו, הוא חשב שיש לו פמוטות, מתברר שיש לו שני אזיקים..., מביאים אותו לרבי הלל, ואומרים לו: 'כבוד הרב, אלה הפמוטים שלך?', אז הוא אומר להם: 'לא, זה לא שלי...', היודעים אתם מדוע? כי אחרי שהוא ראה שהם נגנבים, הוא אמר 'מחול לך, מחול לך', ככה צעק ר' הלל לגנב, עוד לא נולד סיפור כזה... וממילא מאחר ואמר מחול לך, אז אין זה שלו...
"השוטרים חשבו שבגלל שבת משיב כך, לכן הובילו את הגנב לבית הכלא, חשבו שבשבת אינו רוצה לקחת, ובמוצ"ש שוב פנו לר' הלל, שיגיד אם זה שלו, אך הוא בשלו – 'איני יודע מה היה פעם, אבל כעת זה שלו'... בלית ברירה השוטרים הוצרכו להוריד את האזיקים, כי החוק אומר שאם אין תובע אי אפשר לעשות לו כלום, וגם את הפמוטות השאירו אצלו.
"הגנב הגיע לרבי הלל, ואמר לו: 'חטאתי עוויתי ופשעתי, עוד לא ראיתי אדם כמוך', רבי הלל לימדו דרכי תשובה, והוא נהפך להיות חסיד קולומאי, כל דבר שהיה צריך פנו אליו, פלאי פלאים, הפכו להיות לצדיקים שבדור".
את הסיפור הנפלא סיים הרב בהתרגשות, ובמסר של סניגוריה עילאית על כלל ישראל:
"אני רוצה כעת לדבר אל הקב"ה ולבקש: הקב"ה דע לך, אתה יודע יותר טוב ממני, מי כעמך ישראל, אין כזו אומה כמו האומה היהודית, גוי אחד בארץ. אנו רוצים להגיד להקב"ה במעמד כל החברים היקרים, אין כעמך בית ישראל בעולם, אין כמוהם. תרחם עלינו, ותושיע אותנו. אתה תראה, אין עוד אומה כמו האומה היהודית".
בסיום השיעור, בירך הגר"י את כלל המשתתפים:
"גדול אדוננו ורב כח לתבונתו אין מספר, תראו צדיקים, אתם באתם פה לשמוע דברי תורה, אשריכם ואשרי חלקכם, דעו לכם, אתם תקבלו תשלום! ה' מלך, ה' מלך, ה' ימלוך לעולם ועד, זה לא הפקר בעולם הזה. ולבחורים החמודים אני רוצה להגיד, אתם צריכים לרשום את הדברים, זה יביא לכם תועלת. הקב"ה יעזור לכולנו שנזכה לראות בישועת ישראל, ללא פחד וללא מורא, וכולנו נראה עין בעין כי ה' ימלוך לעולם ועד".
נשות לב לאחים שואלות: 'כיצד אנו יכולות להחזיר בתשובה?'
לאחר סעודת מצוה שנערכה לכבודה של תורה באולם של ביהכ"נ, כאשר הגר"י זילברשטיין מיסב עם כלל המשתתפים, ואף מאזין לשיחות שנישאו במהלכה, שבו הנוכחים להיכל ביהכ"נ, למעמד שו"ת שואלין ודורשין, מעמד נדיר המתקיים אך ורק ב'בר בי רב', כשהציבור עולה ושואל שאלות, והרב משיב במתיקות ונעימות.
את המעמד פתח מנחה המעמד, תלמידו המובהק הרה"ג רבי יהושע לנגנויער: "מכל העולם כולו מתקשרים כל היום, יש להם שאלות לשאול את הרב, ופה הרב הגיע, הנני מוכן ומזומן לענות תשובות. אתמול בלילה התקשרה אלי אשה והיא אומרת לי שהיא צריכה תשובה דחופה, הרי מרן שליט"א הוא הרב של ארגון הקירוב 'לב לאחים', והיא עובדת בלב לאחים ומחזירה בתשובה, והיא שמה לב שהגברים מצליחים יותר מהנשים להחזיר בתשובה, והיא גם יודעת למה, גבר מגיע לאיזה אדם שצריך לחזור בתשובה, מתחיל ללמוד איתו שטיקל גמרא, הלב שלו נמס והוא חוזר בתשובה, אבל אנחנו הנשים מסכנות, לא יכולות ללמוד תורה, אני חייבת תשובה מהרב איך אני יכולה להחזיר בתשובה כמו גבר?'.
הרב זילברשטיין משיב בתקיפות: "להגיד לה שהיא מאד מאד לא צודקת", וכאן עבר הרב להרחיב על מעלתה וכוחה הגדול של אשה בעם ישראל: "כשהבעל הוא יהודי והאשה נכריה, הילד גוי! אבל כשהאמא יהודיה, והאבא הוא אבו ג'ילדי... – הילד הוא יהודי", כשכוונת רבינו לחדד את המסר, כי אמנם לימוד התורה אינו שייך בנשים, אך מאידך כוחם רב ועצום, עד כדי כך שהתורה קבעה את כל ייחוס וקביעת היהדות דרך הנשים, ואת זה צריך להעביר לנשים כשבאים לחזק אותן.
הרב הוסיף: "תשמעו סיפור, ישבתי בבית, ונכנסת אלי אשה לבושה בגדי שרד של כלה ומאד בוכה, אני שואל אותה מדוע את בוכה, והיא מספרת: 'התחתנתי עם בחור, וכעת נודע לי שאביו גוי, ואני פשוט מתעלפת'... שאלתי אותה 'מה חשבת עד עכשיו?', היא אמרה שקראו לבחור ישראלי והיתה בטוחה שהוא יהודי, כעת נודע לה שהוא גוי, והיא מאד מאד בכתה.
"אמרתי לה: חז"ל לא בוכים, בחז"ל כתוב במסכת יבמות (דף מה ע"א) שבא לפני רב יהודה אדם שנולד מבת ישראל ואביו היה נכרי, ושאל בעצתו מה לעשות כדי לשאת אשה, היות ובנות ישראל מסרבות להינשא לו. ענה לו, שילך למקום שאין מכירים אותו ולא יגלה את מוצאו, או שישא בת ישראל הדומה לו, שנולדה לאם יהודיה ולאב נכרי. וביאר הקהילות יעקב (יבמות, סימן מד) שבדיעבד לאחר שנישאו ונתקשרו זה לזו בחיבה, יש להניח שלא תרצה להתגרש כשיוודע לה זהות בעלה. והביאור הוא, שאמנם אביו גוי, אבל סוף סוף מאחר ואמו יהודיה, הרי שגם הוא יהודי! וכל זה חלק מהכח של אמא יהודיה...".
הרב הביא שתי דוגמאות נוספות לכוחה של בת-ישראל: "אני מוכרח לומר, כתוב בספרים הקדושים, שבשעה שהאשה מדליקה נרות שבת, נפתחים השמים וכל שערי עולם! זה כתוב על האשה, ולא על הגבר! ממילא שלא תעשה את עצמה מסכנה, זה לא נכון.
"וכמו שכתב רבינו יונה באגרת התשובה (דרוש ג אות ס), וז"ל: 'כשהאשה מדלקת את הנר בערב שבת... ותתפלל באותה שעה על בניה, שיהיו בניה מאירים בעולם בתורה ובמצוות, ותתפלל ותאמר: יהי רצון שיהיו בני מאירים בעולם בתורה ובמצוות וביראת שמים. מפני שתפילה זו נאה להתפלל בשעה שהאירה נר של שבת, כענין שנאמר כי נר מצוה ותורה אור', עכ"ל".
והדוגמא השניה היא: "ועל כולם, הסיפור הנורא שחז"ל מספרים במסכת מגילה (דף יד ע"ב), שאף אחד לא יאמין לזה, יהושע בן נון, שהכניס את העם היהודי לארץ ישראל, הלך והתחתן עם אשה בשם רחב הזונה מיריחו, אף אחד לא יאמין לזה, והיא ילדה לו שמונה נביאים, שהם: ירמיהו, חלקיהו בן שלום, שריה בן נריה, מחסיה נריה, ובנו ברוך שלום ובנו חנמאל, וכן חולדה הנביאה.
"מי זכה לדבר כגון זה? חוץ ממנה? איך היא זכתה לכל זה? היא אמרה פסוק אחד, וכמבואר בילקוט שמעוני (יהושע, רמז ב) שהיא הכירה במלכות ה' ברמה הגבוהה ביותר מבין הגויים המוזכרים בתנ"ך, ואמרה 'כי השם אלוקיכם הוא האלוקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת' (יהושע ב, יא). אז ממילא אותה אשה שלא תדבר שטויות, היא אמנם לא לומדת גמרא, אלא 'צאינה וראינה', אבל יש לה כח אדיר! שלא תעשה את עצמה מסכנה!".
המרא דאתרא הגאון רבי נתן נטע לנדמן שנוכח במקום, הוסיף על דברי הרב: "יש עוד אשה דגולה, שהיתה גויה, וקיבלה על עצמה עול מלכות שמים כמבואר ביבמות דף מז, ונהייתה בסוף אמא של מלכות, של דוד ושלמה, וקוראים לה רות (ב"ב דף צא ע"ב), ויקראו אותה עוד ארבעה שבועות, בחג השבועות".
יצא מהישיבה, האם יכנס למסגרת שעלול לרדת בה ברוחניות
מנחה המעמד: "יש פה ישיבה שקוראים לה 'אהבת תורה' מבני ברק, וראש הישיבה שלהם הגאון רבי שלום משה, והוא מכניס לכל הבחורים אהבת תורה, וכל פעם הוא מביא אותם לבר בי רב, כי כאן מכניסים אהבת תורה, ויש כאן בחור יקר שרוצה לשאול שאלה".
השואל: "בחור שלצערינו יצא מהישיבה, ומציעים לו מסגרת שלומדים בה חצי יום, אולם הבחורים שם עדיין עם טלפון לא כשר, והוא ב"ה יש לו טלפון כשר, האם ילך לשם או שמאחר וחלילה יכול לרדת שם ברוחניות, עדיף שלא ילך לשם, אולם גם בבית יכול להידרדר לרחוב?".
הגר"י זילברשטיין: "זו שאלה מאד קשה, אך אין על זה תשובה גלובלית, צריכים לשאול את הרב הפרטי שלו. להגיד לו, רבי, יש לי שאלה, והרב של כל אחד ואחד יגיד את התשובה. אין תשובה אחידה. יש אנשים שאע"פ שנמצאים בכזו מסגרת, הם גבוהים מאד ולא מושפעים מכולם, ויש כאלו שהם חלשים ויכולים לרדת ברוחניות, ולכן רק רבו או ראש הישיבה יכול להשיב על שאלה זו".
שמירת העיניים או ביטול תורה?
השואל: "בחור ישיבה שלומד בעיר חילונית, וצריך לעבור טיפול רפואי (כגון פיזיותרפיה), ויש אפשרות לעשות זאת במקום חילוני, עם כל הנסיונות שבדבר, ויש אפשרות ללכת למקום חרדי, אך יצא לו מזה ביטול תורה גדול [כי זה רחוק יותר], מה עדיף?".
הגר"י זילברשטיין: "אתה שואל רק שאלות יפות... תראה, בכל מה שנוגע לרפואה, צריכים לדעת מיהו הרופא היותר טוב, זה בלי כללים, כל שאר הדברים זה לא מודד בכלל, המודד הוא רק מי הרופא היותר טוב, ואליו צריכים ללכת. אע"פ שהרופא גר במקום שכדי להגיע אליו יש קצת נסיונות, אין עצה אלא להתמודד ולשמור על עצמו, התורה אמרה ורפא ירפא, מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות!".
וכאן חשף הרב סיפור נפלא: "שמעת על הרב מבריסק, אתה יודע מי זה הרב מבריסק?", כשהגיב השואל ששמע עליו, שאלו רבינו: "מה שמעת עליו?", כשהשיב השואל ששמע עליו כל מיני סיפורים, השיבו רבינו בחיוך: "במקום סיפורים, תגיד שהוא אש, הרב מבריסק היה אש של תורה!
"בספרנו חשוקי חמד עמ"ס עבודה זרה (דף יח ע"ב) הבאנו מעשה שהובא בספר 'עובדות והנהגות לבית בריסק' (ח"ג עמ' קצז), שסיפר הגאון הגדול רבי מיכל פיינשטיין זצ"ל על חמיו מרן הרב מבריסק זצ"ל:
"בימי בחרותי טיילתי פעם עם מרן הגרי"ז זצ"ל בבריסק, ובעוברנו ליד התיאטרון העירוני, שאל אותי מרן הגרי"ז זצ"ל כשבבת צחוק על פניו, האם ביקרת כאן פעם? כמובן שעניתי בשלילה, ובתמיהה מוחלטת על עצם העלאת השאלה. אולם מרן הגרי"ז המשיך ואמר לי 'אני הייתי כאן'.
וסיפר לי מרן הגרי"ז, כי לאביו מרן הגר"ח זצ"ל היה רופא בשם ד"ר שרשבסקי, אשר היה מוכן להמציא את עצמו למרן הגר"ח זצ"ל בכל עת שהיה צריך לו. פעם נזדקק לו מרן הגר"ח בשעת לילה באופן דחוף, ושלח את מרן הגרי"ז לחפשו בביתו, ולא היה שם. ואמרו לו בני הבית שהוא נמצא בתיאטרון העירוני. הלך מרן הגרי"ז לשם, ובהיכנסו למקום ראה דברים מוזרים מאוד, שלא ראה כמותם מימיו, האנשים יושבים על מושבים אשר הם יורדים מלמעלה למטה, והבמה הינה למטה באולם, חושך מוחלט שורר באולם, ואנשים עולים ויורדים על הבמה ומשמיעים קולות.
הגרי"ז אשר לא ידע כיצד ימצא את מבוקשו בחושך, נעמד בפתח האולם, וצעק בקול כמה פעמים: "ד"ר שרשבסקי, ד"ר שרשבסקי, האבא קורא לך". שקט נשתרר בכל האולם, וכל היושבים הפנו את מבטם לעבר פתח האולם, שם עמד מרן הגרי"ז. אולם עדיין לא מצא את הד"ר, כיון שכך שוב עמד מרן הגרי"ז וצעק בקול רם: "ד"ר שרשבסקי ד"ר שרשבסקי, האבא קורא לך". לפתע הרגיש כיצד אוזו ד"ר שרשבסקי בידיו, ואמר לו, אני כבר בא איתך, אך עשה לי טובה והפסק לצעוק ולעשות לי ביזיונות...", ע"כ המעשה.
"אע"פ שיתכן והרב מבריסק היה יכול להשיג רופא אחר פשוט יותר, אך מאחר ואותו ד"ר שרשבסקי היה רופא מומחה, ובענייני רפואה לא מקילים ראש, לכן נכנס לאותו תיאטרון וקיים כיבוד אב והזעיק את הרופא.
"ובאופן כללי לגבי שמירת העיניים צריכים לדעת, שבעבר פנה אלינו אברך ושאל מה יענה לאלו שטוענים שביציאה לפעילות הקירוב של ארגון 'לב לאחים' יש חשש לשמירת העיניים [ואמנם מתוך רגישות בשנים האחרונות רוב הפעילות הועברה מביקורי בית, ל'בתי המדרש לקירוב'].
ושאלתי כן למו"ח מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל, והשיב לי בחריפות: "לבנק הם הולכים? לקופת חולים הם הולכים? א"כ גם מותר ללכת לקרב את בניו האובדים של אבינו שבשמים, וכמובן להשתדל לשמור עצמו ככל הניתן מלהיכשל בשמירת העיניים, אך זה לא סיבה לא ללכת".
לעבור ממטפחת לפאה? – הכרעתו הדרמטית של רבינו
השואל: "שלום הרב, בחור רווק בגיל מבוגר, שדעת רבותיו ומנהג אמותיו שאשה צריכה לילך עם מטפחת, האם צריך לוותר על הדבר הזה בגלל הגיל, למרות שדעת רבותיו להיפך, כי עד היום הוא עמד על זה?".
הגר"י זילברשטיין: "תראה יקירי, יש אשה שלא לובשת מטפחת אלא פאה, אבל היא פאה כשרה, ומאידך יש מטפחת שלמרות שהיא מטפחת היא טמאה! דהיינו, יש אשה שהולכת עם מטפחת, אבל המטפחת היא לא טובה על פי הלכה, וכגון שהיא מקושטת באלף קישוטים, או שאינה מכסה את כל השיער וכדומה, וזה לא מביא יראת שמים, אלא להיפך. ומצד שני, יש אחרת שהולכת עם פאה, אבל הפאה היא כשרה וצנועה. כך שצריך לדעת שיש מטפחת לא טובה, ויש פאה כן טובה!
"יש נשים צדקניות שאיני רוצה לנקוב בשמותיהן ולא שמות אבותיהן, שהלכו עם פאות כל כך כשרות וצנועות, ויש כאלה שהולכים עם מטפחת אך היא טריפה! ממילא אין כלל כזה, צריכים כל שאלה לשאול את הרב ולהחליט על פיו, וכמובן להראות לרב בדיוק על איזה פאה מדובר ועל איזה מטפחת מדובר!".
[ובגוף הנידון לעבור ממטפחת לפאה, כבר ציין הרב בעבר (ווי העמודים גליון לה עמ' מז) שיש כאן כמה חששות ע"פ הלכה, משום שכן נהגו אבותיהם מדורי דורות, ואיתא בשו"ע (יו"ד סימן ריד ס"ב) קבלת הרבים חלה עליהם ועל זרעם. ועוד, שבדבר שיש מחלוקת הפוסקים, ונהגו אבותיהם כדברי המחמירים, כתב המג"א (סימן תקנא סק"ז, וסימן תקל דסק"ה) שלא מהני התרה, כיון דיש פוסקים שסוברים כן, כבר קיבלו אבותיהם כדעה ההוא, ועי' באג"מ (אה"ע ח"ד סימן ק)].
להסיע ברכבו את אביו או את רבו הת"ח?
השואל: "יהודי שלוקח ברכבו את הרב שלו, שהוא יהודי תלמיד חכם מופלג, ומסיע אותו לכולל כל יום, בגלל שקשה לו ההליכה. והנה יום אחד אביו של הנהג נצרך לבנו, הנהג, ורוצה שיסיע אותו למקום פלוני, אך במקום זה התלמיד חכם לא יוכל ללכת לכולל באותו יום, וכאן שואל הבן מה עליו לעשות?".
הגר"י זילברשטיין: "ודאי שרבו התלמיד חכם קודם, כי תלמיד חכם ואבא – ת"ח קודם, וכמו שנינו במסכת בבא מציעא (דף לג ע"א): אבידת אביו ואבידת רבו, של רבו קודמת, שאביו הביאו לעולם הזה, ורבו שלמדו חכמה מביאו לחיי העולם הבא, וכמובן גם כאן מדובר שהת"ח הוא רבו. תלמיד חכם מי ידמה לו ומי ישווה לו, אשרי מי שנמצא ליד תלמיד חכם!".
כניסה בימות החול לאתרי טבע הפתוחים בשבת?
השואל: "יש מקומות, כמו מעיינות באיזורים מסויימים, שהגוף של המדינה סוגר את זה וגובה תשלום, וגם בשבת זה פתוח ולוקחים תשלום. השאלה היא מכיון שזה לא פארק שעשועים שהם בנו, אלא טבע שהם גידרו ולוקחים על זה תשלום, האם מותר להיכנס לשם ביום חול, ואם זה נחשב מסייע לעוברי עבירה?".
הגר"י זילברשטיין בתחילה השיב: "לא ראוי להיכנס שם, אבל לפני כן צריכים להתייעץ עם הרב המקומי. כי יש מקומות של בריאות, ואיני יכול לפסוק שלא להיכנס לשם כי זה פתוח בשבת, כי יש מקרים שזה פיקוח נפש שצריך את בריאותו, אז לא יתחשב שזה פתוח בשבת".
מנחה המעמד: "הוא שואל שזה מקום טבע, ואנשים השתלטו על זה?".
הרב השיב: "אם כך ודאי שלא, לא מתחשבים בהם, הם לא לוקחים כסף – הם גונבים כסף!".
[וכאן המקום להדגיש, כי בנוגע לאתר החרמון, כבר פורסמה דעתו הברורה של הרב, שמאחר ובלי האתר המסודר לא היה גישה ואפשרות להגיע לשם, שהרי צריך לעבוד וליישר את הקרקע כדי שיוכלו להגיע לאתר וליהנות ממנו, ולכן כיום עצם הביקור באתר החרמון אסור, גם מבלי להשתמש ברכבל ובמזחלות השלג. וכל הנוסע לשם מסייע להם שלא יסגרו את האתר בשבת].
קנה פרה חולה, בידיעה שתתרפא לאחר זמן, ומכרה בכסף רב
השואל, נכד רבינו, הרה"ג ר' חיים מלין: "מעשה שהיה, יש יהודי ווטרינר, שעוסק בחיות ובהמות, ושאל שאלה כזו, הוא חוקר הרבה מחלות של בהמות, ומדי פעם הוא עושה ביקורים בחוות ורפתות. הוא ראה פרה שנראית מאד גרועה וחולה שעומדת למות, והוא ידע את האמת שזו מחלה זמנית ושהיא עומדת להבריא, ובמשך תקופה היה קונה פרות כאלו, ובעל הבית שלא הבין בטיב המחלות הסכים למכור לו אותם זה בסכום מועט, עשירית מחיר, והוא היה לוקח את הפרה, ואחרי תקופה היא היתה מבריאה, והיה מוכר אותה אח"כ בסכום גדול של כסף. והוא שואל בהלכות אונאה, דלכאורה פשוט שזה גזל, הרי הבעה"ב חשב שהיא חולה ושזה המחיר, ולא יודע שהיא יכולה להתרפאות, האם באמת הוא צריך להשיב לבעה"ב את הכסף?".
הגר"י זילברשטיין: "אתה שואל שאלה נפלאה, וברור שאתה צודק, צריכים להגיד לבעה"ב לו שהבהמה שלך אמנם נראית מסכנה, אבל היא לא מסכנה, אתה מסכן שאתה לא יודע להבחין, וזה גזל ממש, וצריך להשיב לו את כל הכסף".
השואל: "יש דעת זקנים מאד מעניין, כתוב שהשבטים לקחו את יוסף ומכרו אותו בעשרים כסף, "וימכרו אותו לישמעאלים בעשרים כסף". ומקשים בעלי התוס' הרי יוסף היה יפה תואר, ואיך מכרוהו בכזה סכום כסף קטן. ומתרצים היות ויוסף היה בתוך הבור, והיו שם נחשים ועקרבים, אז פניו הוריקו, והיה נראה מאד גרוע, לכן השווי שלו היה עשרים כסף, ומשמע שהשווי הולך לפי המקום באותו רגע, אע"פ שלאחר מכן חזר להיות יפה תואר".
הגר"י זילברשטיין: "הראיה היא מצויינת, אך יש לחלק, כי יש מקרים שבאמת ההורקת פנים מורידה את הערך שלו, ולפעמים לא. כשיש רופא גדול ושואלים אותו שהוריקו פניו, והוא יודע לומר שזה זמני, כי הוא מומחה גדול. אבל כשלא יודעים – צריכים להודיע להם, ואם לא – זה רמאות [אצל השבטים אף אחד לא ידע לומר שזה משהו זמני, ולכן באמת הערך שלו היה שווה פחות]".
לקוחה השיבה פאה לפאנית, והניחה את השקית על הרצפה
מנחה המעמד: "אחד הסיבות שהקב"ה ברא שיהיה טלפון, כי יש יהודי בליקווד שרוצה כעת לשאול את הרב שאלה, במרחק של 12 שעות טיסה, קוראים לו הרה"ג רבי אריה זילברשטיין, בן אחיו של רבינו, והחברותא של הרב, הרה"ג רבי מאיר דינר יתרגם את השאלה".
הגאון רבי מאיר דינר: "הוא מספר שהגיע שאלה לדיינים שם, והם לא יודעים מה לעשות, והחליטו כולם שהתשובה פה. יש שם פאנית שמוכרת פאות, והמנהג הוא שכל מי שרוצה לקנות ובוחרת פאה, היא לא חייבת לקנות מיד, אלא לוקחת לבעל להראות לו, ואם הוא מסכים – קונים. ואם לא – מחזירים את זה, ולא צריך ממש לדפוק בדלת ולהיכנס כדי להחזיר, אלא אפשר לתלות את זה על הידית של הדלת, ככה הם נוהגים.
"ומעשה היה, באשה אחת שרצתה לקנות, אך לבסוף לא מצאה הפאה חן בעיני בעלה, והגיעה להחזיר, וכשבאה לתלות על הידית של הדלת, היא ראתה על הרצפה שתי שקיות, אז היא הבינה שאפשר גם להניח על הרצפה, הניחה שם והלכה לביתה.
"ומה היה האמת? שתי השקיות על הרצפה היו פח אשפה, ובבוקר כשהפאנית יצאה מהבית וראתה פח האשפה ולקחה הכל עם הפאה וזרקה לטמון, וזהו זה, כבר אין את זה.
"כעת האשה באה ואומרת: 'אני החזרתי לך את הפאה', והפאנית אומרת: 'לא קיבלתי', והיא עונה לה: 'הנחתי על הרצפה', והפאנית אומרת: 'נכון, זה הלך לאשפה'. ושואלים הדיינים מי סופג את הנזק, הפאנית טוענת: 'אם היית אומרת לי שזה פאה לא הייתי זורקת את זה'. והאשה טוענת: 'למעשה את זרקת לאשפה ולא בדקת'".
הגר"י זילברשטיין: "השאלות הם שאלות, יש לי רשות מהרב לנדמן להשיב. ויש לומר: אם זה מקום שצריכים לחשוש שאם זה על הרצפה – זה ילך לפח, מי שהניח שם – חייב לשלם, ובנד"ד זו הלקוחה. אך אם כל אחד מבין שצריך לבדוק מה יש בתוך השקית, אז הזורקת חייבת לשלם.
"וכגון השקית כאן, אחד שיזרוק את זה הוא פרא אדם, כי הבאתי כאן דברי תורה כדי לדרוש, כאן מנהג המקום שמניחים בשקיות. ולכן אם זה מקום מדוייק שאמורים להניח שם, ומבינים שאפשר להניח את הפאה בכל האיזור של הדלת, אז הפאנית שזרקה בפועל את הפאה היא הפושעת. אבל יש מקומות שמדייקים מאד היכן מניחים, וכגון דווקא על הידית עצמה, ואם יש צד ששקית על הרצפה במקום זה יתפרש כפסולת, הרי שהלקוחה שהניחה שם, היא סופגת את ההפסד".
גילה בשבת בבוקר כי האש כבתה תחת הצ'ולנט, מה יעשה?
מנחה המעמד הזמין את החברותא של רשכבה"ג מרנא בעל 'אילת השחר' זיע"א לעלות ולשאול שאלה. הגרמ"י שניידר התנצל בפני רבינו: "אינני רוצה להטריח ולהפריע"..., אולם רבינו הגיב בחיוך: "אני עושה מחאה, אתה יודע להפריע? מי אמר לך שאתה יודע להפריע? זה צדיק, מהתלמידי חכמים של העיר בני ברק. תלמיד מובהק של הרב שטינמן. במקום שאין מכירין אותו, הייתי צריך להגיד...".
הגרמ"י שניידר: "אני רוצה להקדים, שמאז שמחת תורה לפני שנתיים וחצי, הדבר הראשון ששמענו ממרן הרב היה ללמוד הלכות שבת, כמו שהרב שר כי אשמרה וכו' כל הזמן. אז עשינו בבית הנהגה בעז"ה ובלי נדר, שכל סעודה אומרים שאלה חדשה שהתעוררה בשבת הזו, וחוץ מזה משתדלים כל יום ללמוד הלכה בהלכות שבת, כמו שהרב אמר.
"אז השבוע התעוררה לנו שאלה מעשית, שיכול להיות נוגעת להרבה אנשים"..., הרב זילברשטיין פנה ותיקן את הגרמ"י: "שאלה שנוגעת להרבה תלמידי חכמים..., שהרב יתקן", הגרמ"י תיקן מיד: "הרבה ת"ח, במחילה, פה לומדים מה זה כבוד התורה, הלוואי שנזכה.
"אציג בפני התלמידי חכמים החשובים והגדולים פה שזוכים לבוא ולשמוע מרבינו הגדול שאלה שהיתה בשבת בבוקר, בערך ב-9:30 בבוקר, משמים הקב"ה שם לי בראש להסתכל עם הלהבה דולקת מתחת הצ'ולנט, זה לא מצוי בכלל שכבה לי הגז, וראיתי שיש 2 להבות, אחת כבויה, והשניה גם. הסיר היה רותח עדיין, היתה שאלה אם אפשר להעביר אותו לשכן, שיש לו גם אש עם פלטה, בלע'ך על האש, אם מותר ובאיזה מצב?".
הגר"י זילברשטיין: "זה התעורר כדי שכולנו נזכה לשמוע את השאלה הזו. אני חושב שאם זה מבושל כל צרכו ואין חשש של בישול, אז אין בעיה להעביר לאש אחרת".
[לאחר מכן הוסיף הרב: "במקרה שיש רוטב בתבשיל, אז דווקא כשעדיין לא הצטנן הרוטב לגמרי. וסברת ההיתר היא, דבמצב כזה שהקדירה על הכירה, ומקומה מראה שדעת הבעלים ורצונם הכללי על המשך השהייה, ומיד כשיוודע להם יחזירו לכירה אחרת, לכן אע"פ שהאש כבתה, לא מיקרי ביטול השהייה הקודמת (וכ"כ בשש"כ פ"א הע' סט, ובאג"מ או"ח ח"ד סימן עד, דיני בישול אות לח). אמנם בארחות שבת (ח"א עמ' פח) הביא ממו"ח מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל שרק אם הפח או הפלטה עדיין לא נצטננו, באופן כזה שאפשר עדיין לחמם עליהם איזה מאכל, אז מותר להעביר את הקדירה לאש אחרת, דבאופן זה שהפח עדיין חם, לא אמרינן דנתבטלה לגמרי שהייתו הראשונה, יעו"ש"].
וכאן הוסיף הרב לספר: "חוץ ממקרה אחד שהיה בליקווד, היתה שם אשה אלמנה שהיתה מבשלת נפלאה, חוץ מדבר אחד שלא בישלה טוב, צ'ולנט, לא יודע למה, כך רצה בורא עולם. הלכו הבחורים והורידו את הצ'ולנט מהאש עד לרצפה, היא שמעה את זה ובכתה והורידה דמעה. נודע הדבר למרן הגאון רבי אהרן קוטלר זצוק"ל, ושאל מי הוריד את הצ'ולנט ואמרו לו, ניגש אליו ואמר לו, תסלח לי, תקח את זה ותחזיר בחזרה למקום. אז הוא אמר, שזה איסור חזרה. ואמר לו רבי אהרן, מחזרה לא מתים, אבל מלהלבין אלמנה עלולים למות! מי יותר חמור איסור חזרה או לצער אלמנה, שעליה נאמר, כל אלמנה ויתום לא תענון, כי אם ענה תענה אותו, וחרה אפי והרגתי אתכם! שמעתם פעם פסק כזה?".
הגרמ"י שניידר: "זה חיזוק עצום לדעת איך להיזהר באלמנה. מרן הרב שטינמן זצ"ל, היה רועד מלצער אלמנה. היתה אלמנה שהיתה באה אליו קבוע כל חודש, ובתחילה לא הבנתי מי זה, ואמרה תגיד לרב שזה הגברת פלונית, והיה מוציא מאה שקל ונותן לה. במשך שנים היא הגיעה".
אתם נטורי קרתא – אתם מפגינים ברבים שה' הוא האלוקים!
לסיום המעמד, פנה המנחה לרב זילברשטיין: "כעת שאלה אחרונה, אנחנו לא יודעים מה יהיה, נשיא ארה"ב כל יום אומר משהו אחר, ויש אנשים שמפחדים שהולך לחזור מלחמה, כן אזעקה, לא אזעקה, אנחנו רוצים לשמוע מהרב, מה יהודים יכולים להתחזק, כדי להינצל מהמלחמה, ושיעברו את הכל בשלום, ללא פחדים, ויוכלו ללמוד תורה בנחת?".
הגר"י זילברשטיין: "לסיום זו שאלה הכי יפה, הולכים כעת הביתה, כל אשה תשאל את בעלה מה שמעת, וזו השאלה הכי טובה, מה ששאלתם. תראו, אלה שנמצאים פה, קוראים להם 'נטורי קרתא', אתם יודעים מה זה? – שומרי העיר...
"את הסעודה גמרו לאכול, את כל השיעורים הנפלאים שהיה – שמענו, כעת נשארים עוד קצת כדי לשמוע שאלות, לכם קוראים נטורי קרתא, אתם שומרים על העיר. אתם לא מחזיקים רובה ביד, מי שצריך אז כן, אבל אנחנו? אם אדם נשאר כאן, אע"פ שקצת עייף, מהבוקר, יש כאן עשרות איש, אתם נטורי קרתא אתם! כעת כבר אין גלידות, וסוכריות, וגם יין אין, רק תורה בלבד! מי שכעת נשאר קוראים לו נטורי קרתא!".
המנחה: "שואלים איזה דבר טוב יעשו כדי שכולם ינצלו, מה יקבלו חיזוק על עצמם?".
הגר"י: "הדבר הכי גדול זה שבת, כי אשמרה שבת קל ישמרני! האבן עזרא חיבר, ואמר עליו הרמב"ם שהוא ניצוץ מנשמת אברהם אבינו ע"ה".
מנחה המעמד: "מבקשים מהרב לסיום, שהרב יברך את כל מי שצריך, זרעא חיא וקיימא, זיווגים, רפואות, ושיהיה ברכת הרבים".
>> למגזין המלא - לחצו כאן
הגר"י זילברשטיין: "אנחנו רוצים לברך את כולם ברכה כללית, יוסף ה' עליכם וכו', אתם מקדשי שם שמים, ביום חם כזה בד"כ אנשים הולכים לים, זה לא כ"כ רחוק מכאן, ואתם כולכם מקדשי שם שמים ברבים, לא הולכים לאף מקום, רק באים לשמוע דברי תורה, אשריכם ואשרי חלקכם, אין לי יותר מילים להגיד לכם, ימלא ה' כל משאלות לבכם לטובה, זה נקרא קידוש שם שמים, אדם שמפגין ברבים שה' הוא האלוקים! כולכם וכולנו יחד נתברך בכל טוב סלה".
0 תגובות