כשהתשובה של הבחורה התמהמהה מלבוא, ידעתי שהסיפור הבעייתי שלי נחשף שוב.
הכל התחיל כשהייתי בן 15, בחור צעיר בישיבה קטנה עם בעיות ריכוז קלות ויותר מדי אנרגיות. במשך תקופה ארוכה ביליתי את זמני עם בחורים שנחשבו לשוליים בשיעור שלי, ויחד היינו עושים צרות לצוות הישיבה. אני לא חושב שהיה לנו ממש רצון להרע, פשוט לא רצינו ללמוד - וחיפשנו דרכים להעסיק את עצמנו במקום.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
זאת הסיבה שהתלהבנו מאד כשבחורים החלו להתקומם כנגד ראש הישיבה, בעיקר בגלל שינויים שהנהיג בהליכות הישיבה שלא היו לרוחם.
בזמן שהבחורים היו כעוסים על ה"חופש" שנלקח מהם אנחנו נהנינו ללבות את הרוחות, להאשים את כל העולם ולעודד מרד כנגד הישיבה.
יום אחד, כשראש הישיבה נתן 'שיחה' בבית המדרש, חבריי שכנעו אותי ללכת ולנתק לו את המיקרופון שהיה מחובר לשקע בחדר צדדי. הייתי ילד אידיוט שנכנע בקלות ללחץ החברתי, ואכן מצאתי את עצמי מתגנב אל החדר ומתחיל להתעסק עם החוטים.
לרוע מזלי, בדיוק כשניתקתי את המיקרופון ושקט מביך השתרר בבית המדרש, נכנס "מיישיב" צעיר לחדר.
לא היה הרבה מה להגיד - נתפסתי בשעת מעשה. ראש הישיבה שגם ככה הרגיש שמישהו עומד מאחורי ההתקוממות העממית בישיבה שלח אותי באופן מיידי הביתה, והודיע להוריי בטלפון כי זמני בישיבה תם. "אין לנו מה לעשות איתו יותר", הוא הבהיר להם בצורה חד משמעית.
בימים שלאחר כך הייתי עד לצערם של הוריי, שלא היו מסוג האנשים שמרבים להביע את רגשותיהם. רגשות האשמה הכנים שחשתי היו אחד הגורמים המרכזיים לכך שהבנתי שאני צריך "לתפוס את עצמי בידיים".
בסופו של דבר ולאחר הפעלת קשרים מרובים הצלחתי להתקבל חזרה לישיבה טובה. עזבתי את השטויות שתפסו אותי בעבר, ומצאתי את עצמי מתחבר מחדש לדף הגמרא.
בהמשך התקבלתי לישיבה גדולה שנחשבה לאחת המצוינות בארץ, הפעם בזכות ההשקעה והרצון העז שלי להשתנות. כשקיבלתי את הידיעה על כך מהישיבה הרגשתי שהפכתי את הדף על פרק פחות זוהר בחיי, ושהעתיד שלי נפתח מחדש.
• • •
הסיפור חזר אליי כמו בומרנג שנים אחר כך - כשהתחלתי לשמוע שידוכים.
ככל שעבר הזמן הוריי קלטו שמשפחות שמבררות עליי קצת בישיבה 'מורידות' אותי מיידית. זה הגיע למצב בו גם כשהיה ברור שההתאמה מושלמת, מבחינת אופי, משפחה ורמה דתית, השדכנים מסרו לנו שוב ושוב את ה'לא' הכואב.
בחודשים הראשונים הייתי ממש מתוסכל מהמצב. בישיבה נחשבתי לבחור ממש טוב, חברותי ומתמיד, ולא הצלחתי למצוא סיבה כזו או אחרת לתשובות השליליות שקיבלתי במהירות פעם אחר פעם.
התעלומה התבררה כשחבר של המשפחה התקשר יום אחד להוריי, וחשף בפניהם בכנות את הסיבה. הסתבר שגם אחרי כל השנים אנשים זכרו לי את אותה תקרית עם ראש הישיבה - ולא בחלו מלציין זאת בבירורים, אולי אפילו מתוך מטרה נעלה של "להציג את האמת כפי שהיא".
הידיעה שגם אחרי כל אותם שנים העבר עדיין רודף אותי שברה אותי לגמרי. ביקשתי מהוריי לקחת 'פסק זמן' מהשידוכים לתקופה לא מוגדרת. הרגשתי שאני צריך לעכל עם עצמי את המצב.
בערך חודש אחרי שהכרזתי על ההפסקה, הגיעה במפתיע הצעה בה הצד השני 'אישר' אותי למרות הבירורים. אמי הסבירה לי כי המציעים שגרו באזור אחד בארץ ככל הנראה לא לחצו על המקורות 'הנכונים', והציעה לי לנצל את האופציה שנפתחה בפניי. הסכמתי.
אחרי שתי פגישות מעולות שהתקדמו לכיוון חיובי, הבחורה התמהמהה לפתע מלענות תשובה. ידעתי מייד ש'נחשפתי'.
• • •
באותו לילה הלכתי לישון במודעות שהשידוך נגמר. מצאתי את עצמי מרוקן לכרית את כל התסכול והעצב שהצטבר בי בכל החודשים האחרונים. בכיתי והתפללתי לבורא עולם שיציל אותי מהמלכוד. "זה לא מגיע לי", טענתי מתוך כאב.
רק לפנות בוקר הצלחתי להירדם.
בבוקר העירה אותי אמי עם ידיעה מפתיעה. "היא רוצה להמשיך", אמרה. לא היה לי שמץ של מושג מה השתנה.
הגעתי לפגישה מלא חששות. אחרי כמה שאלות נימוס היא אמרה: "אני משערת שאתה מבין מה גרם לדחיית התשובה שלי עד עכשיו".
הנהנתי בראשי, והיא המשיכה: "אחרי שגיליתי על מה שקרה איתך בישיבה באמת שקלתי להוריד, כמו שבטח עשו עוד הרבה שהיו לפני. לבושתי אני מודה שאפילו לא חשבתי על זה לעומק, פשוט החלטתי לעשות את זה באוטומט".
שתקתי. את הסיפור הזה כבר הכרתי היטב.
"באותו ערב, לפני שהחלטתי סופית איך להודיע את התשובה לשדכנית, הייתי בחתונה של חברה", היא סיפרה. "ישבנו כמה בנות מהמחזור סביב השולחן באולם והחלפנו חוויות מהעבר. פה מעשה קונדס למורה, שם מרד נגד המערכת. המעשים לכשעצמם לא היו ראויים לשבח, אבל אנחנו צחקנו בלי הפסקה".
צחקתי בעצמי מתוך היכרות עם הסיטואציה, והיא המשיכה: "ברגע אחד פתאום שאלתי את עצמי: למה בעצם המעשים האלו לא 'נחשבים' בשידוכים לנורה אדומה? מה זה אומר על כל ה'שמועות' שמסתובבות עלינו בשידוכים?".
"ומה הייתה המסקנה שלך?", הסתקרנתי.
היא חייכה. "הבנתי שאני לא באמת יודעת. אבל אני מוכנה לבדוק".
שבוע אחר כך התארסנו.
• • •
>> למגזין המלא - לחצו כאן
בליל ה'ווארט' נשארתי ער עד שעה מאוחרת. איפה שהוא בתוך כל ההתרגשות והציפייה לעתיד הטרידה אותי המחשבה על כל אותם בחורים ובחורות עם כתם מהעבר, שהסיפור שלהם לא הגיע לאוזניים הנכונות בזמן הנכון כמוני.
בסוף נרדמתי בידיעה שהם עדיין שם בחוץ, וידי קצרה מלהושיע.
0 תגובות