הכול התחיל ברגע אחד של מקריות בגרנובל שבצרפת, כשהנער מישל לוטיטו היה בן 16. בעת ששתה מכוס זכוכית, היא נשברה בטעות בפיו, אך במקום לירוק את הרסיסים המסוכנים, הוא החליט לבלוע אותם.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
לוטיטו גילה להפתעתו שהוא לא רק מסוגל לבלוע את הזכוכית ללא פגע, אלא שהדבר אף אינו גורם לו לכאבים. המעבר המהיר מזכוכית לחפצים קשיחים יותר כמו סכיני גילוח, צלחות וברגים לא איחר לבוא. באותם רגעים ראשונים של גילוי, לוטיטו הצעיר לא העלה בדעתו שמה שנראה ככישרון קרקסי משונה הוא למעשה ביטוי קיצוני של מצב רפואי ופסיכולוגי המוכר למדע כתסמונת פיקה.
מהי תסמונת פיקה?
תסמונת פיקה (Pica Syndrome) היא הפרעת אכילה המאופיינת בתשוקה עזה ובאכילה חוזרת של חומרים שאינם ראויים למאכל וחסרי ערך תזונתי, כגון עפר, נייר, שיער, מתכת וזכוכית. שמה של התסמונת נגזר מהמילה הלטינית "Pica", שמה של ציפור העקעק הידועה בכך שהיא אוכלת כל דבר הנקרה בדרכה. התיעוד הרפואי הראשון של התופעה הופיע כבר במאה ה-18, אז זוהתה בקרב עבדים בארצות הברית.
התסמונת נפוצה בעיקר בקרב ילדים, נשים הרות ואנשים הסובלים ממגבלות התפתחותיות או מחלות נפש כמו אוטיזם וסכיזופרניה. במקרים מסוימים, הדחף לאכול חומרים שאינם מזון (כמו אכילת חול או גיר) קשור לחוסרים תזונתיים ספציפיים, כמו אנמיה או מחסור באבץ.
גורש מבית החולים
במסמכים רפואיים רשמיים מופיע גם שמו של ברנש בשם טאראר, שנולד בצרפת סביב 1772, נחשב לאחת התופעות המוזרות והקיצוניות בתולדות הרפואה. כבר בילדותו התברר כי הוא סובל מתיאבון בלתי ניתן לריסון, עד כדי כך שמשפחתו לא הצליחה עוד להאכיל אותו ולבסוף נאלצה לגרש אותו מביתה.
משם יצא אל הדרכים, והסתובב ברחבי צרפת בחברת כנופיות נודדות של גנבים. במהרה הפך לאטרקציה משונה: מופעי רחוב שבהם הדהים קהלים ביכולתו לבלוע כמויות וחפצים בלתי נתפסים.
עם פרוץ מלחמת הקואליציה הראשונה התגייס לצבא המהפכה הצרפתי, אך גם שם לא הצליחו מנות הקרב להשביע את רעבונו. הוא החל לאכול שאריות שנמצאו ברחובות ובאשפתות, עד שמצבו הידרדר והוא הועבר לטיפול רפואי.
במהלך ניסויים רפואיים תיעדו הרופאים תופעות קיצוניות: ארוחות עצומות שנאכלו בבת אחת, בליעת בעלי חיים שלמים, וחוסר יכולת כמעט מוחלט להיראות שבע. באופן מפתיע, למרות הכול, תפקודו המנטלי נותר יציב יחסית והוא לא הוגדר כלוקה בנפשו.
סיפורו מקבל תפנית מסתורית לקראת סופו, טאראר גורש בסופו של דבר מבית החולים לאחר שפעוט נעלם באופן מסתורי מהמוסד, מה שעורר חשדות כבדים בנוגע לגבולות הרעב שלו. טאראר מת צעיר בשנת 1798, והשאיר אחריו חידה רפואית מטרידה שילוב נדיר בין תופעה פיזיולוגית קיצונית לבין סיפור חיים שכמעט ואינו נתפס.
למרות שבמרבית המקרים מדובר במצב זמני, אצל טאטאר ולוטיטו התסמונת ליוותה אותם לאורך כל חייו הבוגרים והפכה למפעל חיים.
חייו של "מר אוכל כל"
מישל דומיניק לוטיטו נולד ב-16 ביוני 1950 בווילארד-בונו שבצרפת. הוא החל להופיע בפני קהל בשנת 1966, כשהוא מאמץ את הכינוי המקצועי שילווה אותו עד יום מותו: "Monsieur Mangetout" (מר אוכל-כול).
היכולת המדהימה שלו לצרוך כקילוגרם של מתכת וזכוכית מדי יום הותירה את הרופאים פעורי פה. בדיקות רפואיות גילו כי לוטיטו ניחן בפיזיולוגיה יוצאת דופן: דפנות קיבה ומעיים עבות פי שניים מהרגיל, ומיצי קיבה חזקים וחומציים במיוחד שאפשרו לו לעכל חומרים קטלניים לאדם הממוצע.
אבל לא רק, גזיר העיתון הישן, שכותרתו "ילדי פלא עושים כסף גדול כשהם הופכים למקצוענים", חושף פן מצמרר ופחות מוכר בסיפורו של מישל לוטיטו. במרכז הידיעה מופיע תצלום שחור-לבן הממחיש את סיבולת הכאב הבלתי נתפסת שלו: לוטיטו נראה בו כשגבו חשוף ומספר חצי דארטס נעוצים בבשרו, תוצאה של מופע בו הקהל שילם כדי "להתעלל" בו.
הכתבה מספרת שמה שהתחיל כ"ספורט מוזר" בילדותו בצרפת, כשהרשה לחבריו לחבוט בו באלות בייסבול ולדקור אותו במחטים לשם השעשוע הפך עם השנים למקצוע רווחי.
לוטיטו מתואר שם כ"ילד פלא מקצועי", כשמופעיו כללו פעלולים כואבים כמו הדלקת גפרורים מתחת לציפורניו וצביטות עור קיצוניות. המסמך הזה מדגיש שמעבר לקיבת הברזל שלו, לוטיטו היה תופעה רפואית נדירה שגופו פשוט סירב להגיב לכאב באותו אופן שבו מגיב אדם רגיל.
בספר השיאים של גינס מצויין כי “תפריטו” של מישל לוטיטו, נכללו אופניים, עגלות סופרמרקט ומגלשי סקי. הוא לא הסתפק בכך, והמשיך גם למכשירי חשמל ורהיטים – טלוויזיות, נברשות, מיטות ואף מחשב. לצד אלה הופיעו גם פריטים חריגים במיוחד כמו ארון קבורה, חלקי דלתות ושרשראות פלדה, וגם חפצים קטנים יותר כמו ברגים, סכיני גילוח ובקבוקי זכוכית. אפילו ספר לימוד עבה ולוח מתכת של ספר השיאים של גינס מצאו את דרכם ל”ארוחה” שלו.
השיטה שלו הייתה מוקפדת: הוא נהג לפרק את החפצים לחתיכות קטנות, לבלוע שמן מינרלי כדי לשמן את גרונו ולשתות כמויות אדירות של מים בזמן ה"ארוחה" כדי לסייע למתכות להחליק במורד מערכת העיכול. באופן אירוני, לוטיטו העיד כי דווקא מאכלים "רכים" כמו בננות או ביצים קשות גרמו לו לצרבת.
מטוס לארוחת ערב
ההישג המזוהה ביותר עם לוטיטו, שהכניס אותו לספר השיאים של גינס, היה אכילת מטוס שלם מסוג ססנה 150. המבצע המרתק נמשך כשנתיים, בין 1978 ל-1980, שבמהלכן פירק לוטיטו את המטוס לגורמים ובלע אותו פיסה אחר פיסה.
במהלך חייו, הוא צרך כמות בלתי נתפסת של כתשעה טונות של מתכת, כולל 18 זוגות אופניים, 15 עגלות סופרמרקט, 7 מכשירי טלוויזיה, ואפילו את לוח הפליז שקיבל מספר השיאים של גינס כהוקרה על תזונתו המוזרה.
מישל לוטיטו הלך לעולמו ב-17 באפריל 2006 בגרנובל, ימים ספורים לאחר יום הולדתו ה-57. למרות אורח חייו הקיצוני, מותו נגרם מסיבות טבעיות ולא היה קשור להרגלי האכילה שלו.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
הוא נותר עד היום הדמות המפורסמת ביותר המזוהה עם תסמונת פיקה, עדות חיה ומרתקת לגבולות המתיחה של גוף האדם.
0 תגובות