חרדים על האש

אבי בלום (צילום: אריאל רבינסקי)

סבא שלי, ר' יחיאל בלום ז"ל, לא היה רב, אך חבש לראשו כיפה. אוד מוצל מאש ממשפחה פולנית חסידית, שעלתה כמעט כולה בעשן הכבשנים. בדרכו לבוכנוולד, הוא לא הבחין בשום סלקציה בין גלויי ראש לחובשי כיפה. אומנם הנאצים השתמשו בדמות היהודי החרדי, הדור הזקן והפאות, כסמל הקריקטורה היהודית, אך האנטישמיות המעשית לא הבחינה בין מגולחים למשעי לבין עטורי זקן ופאות. לכולם המתין אותו גורל מר. הם אוחדו לעם אחד בעל כורחם.

התמונות שלא תראו בידיעות אחרונות. משפחה חרדית בתקופת השואה

במרפסת של ביבי

כל בית צריך מרפסת – וכשהסלון תפוס על-ידי לפיד ובנט, טוב שראש-הממשלה מוצא לנכון לארח נציגים חרדיים במרפסת הסגורה של בית ראש-הממשלה. אחרי שבת לא נגמרת של שעון קיץ, הגיע אלי ישי במוצ"ש האחרון לבית ראש-הממשלה ברחוב בלפור, ויצא מהבניין אחרי שעה ארוכה של ארוחת מלווה מלכה.

מבלי להיכנס לשאלה הדי מביכה מי הזמין את מי, בשורה התחתונה, היו בשיחה כל המוטיבים שביבי שוזר בשיחותיו בתקופה האחרונה עם הנציגים החרדיים, הרבה נוסטלגיה, ומעט מאוד אקטואליה.

ביבי לא חסך מחמאות מישי ואפילו ציין בפניו שהוא נראה טוב. אז נכון שהדבר היחיד שנתניהו יכול לחלק לשותפיו הטבעיים לשעבר זה מחמאות. אבל גם השותפים החרדים מצידם לא ממהרים להדוף את החיבוק ונהנים מכל רגע של תשומת לב.

אלי ישי סיפר לנתניהו כי מרן הגר"ע יוסף ביקש מהשלישייה שלא לתקוף אישית את ראש-הממשלה. זוהי לא הוראה של מה בכך אחרי שתכף עם הקמת הממשלה השמיע נשיא מועצת החכמים ביטויים קשים נגד כפיות הטובה של נתניהו. אם תרצו, זהו עוד ביטוי לאומנות ה'ריאל פוליטיק' של נשיא מועצת החכמים שתורתו וחוכמתו - אומנותו. ביבי שמע, וכאות הוקרה האריך את הפגישה עם ישי בעוד חצי שעה.

האינטרס של נתניהו בשימור הקשר ההדוק עם החרדים ברור למדי. כמוהו כמאמן שמעדיף להותיר את שחקניו על הספסל ולמנוע את עזיבתם לקבוצה היריבה. רק כך הוא יוכל לשמר איזשהו מאזן אימה מול אסופת השחקנים הבלתי רצויים שיושבת איתו כיום בממשלה.

משחקי הכס הביאו לכך שש"ס ויתרה מרצון על המקום הנוסף שיועד לה בוועדת הכספים, כשבתמורה קיבלה שני מקומות בוועדת החוץ והביטחון - היוקרתית, אך לא משמעותית. באסוציאציה לאמרתו של מזכיר המדינה קיסינג'ר על ישראל – גם בש"ס, אין מדיניות חוץ (וביטחון), אלא רק מדיניות פנים

גם לנציגים החרדיים יש אינטרס עליון בשמירה על רמה מסוימת של קשר, ולו בשביל שיוכלו לצאת קצת פחות לוזרים בפני שולחיהם (לא הבוחרים, אלא הנפשות הפועלות בחצרות הרבנים). ולמרות הציניות הנלווית, החברים החרדים מתעקשים שלקשר הזה, יש תועלת דו-צדדית.

רוצים דוגמה? קבלו שתיים: האחת, שכבר אירעה - נתניהו יודע לספר שרק ההתעקשות שלו מנעה את הכללת ביטול חוק תרבותי ייחודי (חוק הישיבות הקטנות) בקווי היסוד; השנייה, שעדיין טעונה הוכחה – נתניהו מבטיח שהצעתו של לפיד לקיצוץ דרסטי של שלושה וחצי מיליארדי שקלים בקצבאות לא תעבור כמקשה אחת. "אמרתי ללפיד, תוריד פחות. אי אפשר לקצץ עד כדי כך".

נתניהו שואב הנאה מרובה מסיטואציית הקיצוצים שנוצרה ורואה בה סוג של תיקון למה שעשה לו לפיד במהלך המו"מ הקואליציוני. המצב שנוצר, מזכיר לביבי, במידה רבה, את מה שעשה לו ראש הממשלה הנח אריק שרון, בעת שביבי נתניהו עצמו כיהן כשר אוצר.

ביבי ישלח את לפיד לקצץ, ובסוף, כשיגיע רגע האישור, אומנם ייתן לו גיבוי אך יזרוק מילה או שתיים של התחשבות בשכבות החלשות, ויחליט על קיצוץ מופחת. כואב אבל פחות.

אפרופו הג'סטה הראשונה של שמירת מעמד הישיבות הקטנות. מתברר שנתניהו אינו היחיד שלוקח קרדיט כמי שעמד על המשמר. בבית היהודי מספרים שמדובר בכלל בדרישה שלהם, אחרי שראשי-ישיבות בציונות הדתית הזהירו מפני השלכות שינוי החקיקה כלפיהם. ולא שכחנו את שר החינוך, הרב פירון, אשר כפי שפורסם כאן בשבוע שעבר, ידע לספר לבני שיחו החרדים, שהוא זה, אשר באבירותו כי רבה, ויתר על הכללת לימודי הליב"ה.

עוד צעד בכיוון ההתקרבות עליה הורחב כאן בשבוע שעבר, עשה שי פירון כשסייר בסמינר הישן בירושלים. לפני הביקור ביקשה לשכתו לתאם סיור עם כמה מוסדות חינוך ליטאיים שהשיבו בשלילה – עד שלבסוף נמצאה הכתובת שנענתה בחיוב להצעה.

סגן ראש עיריית ירושלים יצחק פינדרוס, הופיע מראשית הסיור ועד תום אך הקפיד לקחת צעד לאחור, וזאת לאחר ששאל בעצת ראש הישיבה בבני ברק וקיבל את התשובה: "לך, אבל אל תידחף". סוג של: כבדהו וחשדהו שנוקט הגראי"ל שטיינמן כלפי "הלפידיניקע'ס", כפי שהוא מכנה את החבר'ה הקואליציוניים חובשי הכיפה – מבנט ועד פירון.

קרן קיימת

"ללכת, אבל לא להידחף", הורה ראש הישיבה. איך שנראים הפוליטיקאים המשחרים לפתחו של שר החינוך – הם מתקשים לעמוד בפיתוי ולמלא אחר העצה. אחרי שדרעי נפגש עם שר החינוך בחג הסוכות, הגיע תורו של ישי (שלהגנתו הזכיר כי הוא היה הראשון שנפגש, כבר ביום השבעת הממשלה).

הח"כים החרדים קיבלו השבוע הרחבה בנוגע לתוכניותיו העתידיות של שר החינוך: על הכללת לימודי ליב"ה בישיבות, אין מה לדבר, אבל לפירון יש רעיון: בגיל היסודי - ייפתחו מתנ"סים שיאפשרו לימודי אנגלית, חשבון ועברית בשעות אחר הצהריים. בגיל העל-יסודי - תוקם קרן שתממן לימודי אקדמיה לכל בן ישיבה שיחפוץ בכך בשלבים המאוחרים יותר בחייו.

"אנחנו צריכים לשאול", השיבו המתדיינים, שעדיין לא מצאו לנכון להעלות את ההצעות לפני גדולי התורה. "נראה קודם, עד כמה הוא רציני. בינתיים, הממשלה הזאת נראית כמו ממשלה של פטפטת בלתי נגמרת, אז למה למהר ולענות – לפני שנוכחנו לדעת שלפנינו שר עם קבלות".

לש"סניקים, אגב, חשובה לא פחות סוגיית מינוי הרבנים הראשיים. במדרג התיקים הבכירים – הדתות ונספחיו, נחשב, כידוע, לפסגת השאיפות של קובעי המדיניות בצמרת התנועה. שניים מתוך חברי שלישיית ש"ס לא ממש אהבו את הדילים שנרקמו בסביבתו של הראשון-לציון הרב עמאר מאחורי גבם, אבל הרגישו שלא ממש שואלים אותם. השבוע, הם שמחו לגלות כי הרצתו של הרב דוד סתיו - חלק בלתי נפרד מהדיל - נתקלת בקשיים.

מסתבר, כי רבני צוהר קיבלו לידיהם חוות-דעת משפטית הקובעת כי שינוי החוק – וקביעת קריטריונים שיאפשרו את ריצתו הבלעדית של הרב סתיו (דוגמת תנאי סף כגון רב עיר, וכו'), לא יעבור את מבחן בג"ץ לקראת הבחירות הקרובות. הסיבה ההגיונית לכך הינה, שמדובר בקריטריונים תפורים לאישיות מסוימת ולפיכך, ימנע בג"ץ את החלתן המיידית. המסקנה: בתקופת האביב, מוקדם לדבר על הסתיו.

משחקי הכס

תקציב חד-שנתי הוא בשורה טובה לקבוצת אוכלוסייה שיש לה ייצוג רק בוועדות הכנסת ולא בממשלה. לכן, ההכרזה של לפיד השבוע על ביטול התקציב הדו-שנתי, היא חצי-נחמה-פורתא. למה חצי? כי היישום יתחיל רק מ-2015, כך שבפועל התקציב הקרב יתייחס לשנים 2013-14. למה פורתא? בעיקר עקב החשש העולה בלשכת רה"מ, שהמטרה של לפיד הינה לסחוב עד 2015, ואז לגרום למשבר קואליציוני, על רקע חילוקי דעות תקציביים.

גם לפני הכרזתו של לפיד, ובוודאי אחריה, הג'וב הכי משפיע שנותר בידי ח"כ מהאופוזיציה הוא חברות בוועדת הכספים. תשאלו את רובי ריבלין שהתעקש על קבלת התפקיד, עד שהסכים להבטיח כי לא ישתמש במשרה כדי לעכב העברות מטעם הקואליציה. ריבלין יממש את הבטחתו לנתניהו, כפי שנתניהו עמד בהבטחתו לריבלין למנותו ליו"ר הכנסת.

חברות בוועדת הכספים, היא המשרה הכי משפיעה שנותרה לחרדים. ביהדות התורה, ניטש עד לרגע כתיבת השורות ויכוח בין גפני לליצמן מי יאייש את התפקיד מטעם יהדות התורה (ויכוח, ולא קרב. כאשר מה שנותר זו חברות מהשורה, אין סיכוי שנראה שידור חוזר של הקרב מהקדנציה שעברה).

עד שיגיע תקציב השנה הבאה ונתניהו יוכל לשבת על המרפסת ולספור מפלגות נודדות, הוא ממשיך ליהנות מכל העולמות. ישי ישב עם נתניהו וסיפר לו כי מרן הגר"ע יוסף ביקש מחברי השלישייה שלא לתקוף אישית את ראש-הממשלה. ביבי שמע, וכאות הוקרה האריך את הפגישה בביתו, בעוד חצי שעה

בש"ס לעומת זאת, יש סדר עדיפויות אחר. משחקי הכס בקרב השלישייה הביאו לכך שהסיעה ויתרה מרצון על המקום הנוסף שיועד לה בוועדת הכספים, כשבתמורה קיבלה שני מקומות קבועים בוועדת החוץ והביטחון - היוקרתית, אך לא משמעותית. וכך, איציק כהן יכהן כנציג יחיד של ש"ס בוועדת הכספים בעוד אריה דרעי ואלי ישי, יישבו בוועדת החוץ והביטחון (אטיאס מסתפק בכלכלה, ואל נא תשאלו מדוע). באסוציאציה לאמרתו של קיסינג'ר על מדינת ישראל – גם בש"ס, אין מדיניות חוץ (וביטחון), אלא רק מדיניות פנים.

עד שיגיע תקציב השנה הבאה ונתניהו יוכל לשבת על המרפסת ולספור מפלגות נודדות, הוא ממשיך, בינתיים, ליהנות מכל רגע של לפיד בתפקיד. בשבוע שעבר הייתה זו ריקי כהן מחדרה שעשתה לביבי את החג. השבוע, היו אלו הכותרות על הקיצוץ המסתמן בתקציב ההשכלה הגבוהה והעלאת שכר הלימוד באוניברסיטאות. יאיר לפיד כיכב בעיתונים כאיש הרע שמטיל את הגזירה ונאלץ להיגרר ולהוציא הודעת הכחשה. בפייסבוק, אלא מה?

לצידו של לפיד, התייצבה השבוע יעל אנדורן, המנכ"לית החדשה שמינה למשרד האוצר, ואחד מהבלוגרים נזכר, שכבר היו דברים מעולם. חיים הר זהב, בעבר סגן יו"ר אגודת הסטודנטים באוניברסיטה העברית, העלה נשכחות וסיפר איך בשנת 2002, בעת שאנדורן כיהנה כרפרנטית האחראית באגף התקציבים על ההשכלה הגבוהה, היא הייתה המוציאה לפועל של הדרישה להקפאת 'רפורמת וינוגרד' להפחתת שכר הלימוד באוניברסיטאות.

"אני זוכר את הישיבות בהן ישבנו מולה", תיאר הר זהב, "הזכרנו לה שהייתה סטודנטית עד לא מזמן. ניסינו, באמת שניסינו, להזכיר לה כמה קשה להיות סטודנט. אמרנו לה, תרחמי עלינו, גם את היית אחת מאיתנו. לא היה עם מי לדבר. היא לא הסכימה לזוז סנטימטר. זה לא חשוב, היא אמרה. זה פשוט לא חשוב".

מי שתפסה בשעתו טרמפ על המאבק, הייתה תנועת ש"ס שראשיה זיהו את הפוטנציאל והצליחו לכפות על שר האוצר דאז, סילבן שלום, את יישום המתווה להפחתת שכר הלימוד באוניברסיטאות. מובן שאחרי שנסגרה העסקה, גם השר סילבן שלום מיהר לקפוץ על העגלה ולטקס שהתקיים במשרדו, הגיעה גם אנדרון, שניגשה לראשי הסטודנטים וסיננה: "אתם אולי מחייכים עכשיו, אבל עוד תראו - לנו יש זיכרון ארוך".

"שנתיים אחר כך", מתאר הר זהב, "ביטל אגף התקציבים סופית (תחת נתניהו כשר אוצר) את מתווה וינוגרד להפחתת שכר הלימוד. אנדורן כבר הייתה בכירה באגף והציעה לעשות זאת. היא הוכיחה שאכן יש לה זיכרון ארוך".

זיכרון ארוך מימי שבתה של אנדרון במשרד האוצר יש גם לחברי-הכנסת החרדים. כדי להותיר פתח של תקווה, הם מעדיפים שלא להתבטא בשמם המפורש, אך אם לומר זאת בקצרה, יש להם סימפטיה לגברת, בערך כמו זו של הר זהב.

היחיד שזוכר למנכ"לית החדשה חסד נעורים, הוא ראש עיריית מודיעין עילית, יעקב גוטרמן, פריק של קשר עם פקידים חילוניים, שנזכר השבוע, איך בימי שבתו של רביץ בראשות ועדת הכספים, הייתה זו אנדרון ששיתפה פעולה עם המהלך לעדכון שנתי אוטומטי של בסיס תקציב הישיבות והכוללים – בהתאם למסקנות ועדת בלומברג.

גוטרמן גם לא שכח איך אנדרון נהגה בראשי ערים חילוניות שניצלו את המחויבות שנכפתה אז בחוק, לחלק כיתות עפ"י פרוגרמות – וניסו, באמצעות החובה החדשה, להפלות לרעה את החרדים בתחום מושבם. "כרפרנטית שהייתה אחראית על התחום, היא הודיעה לכמה מראשי הערים, שאם לא יתנו לחרדים את מה שמגיע להם, המשרד לא יאשר גם את המוסדות הממלכתיים".

חסר לנו רק נאום של מנחם לייזר מוזס שיחשוף את שורשיה החסידיים הנעלמים של אנדרון, ואנחנו מסודרים.

טורו של אבי בלום מתפרסם ברשת 'קו עיתונות'.

"להתקרב, אבל לא להידחף". שר החינוך החדש מבקר בסמינר הישן