מלחמה ושלום: יחסיו של מרן הרב עובדיה יוסף עם הציבור האשכנזי

מרן הרב עובדיה יוסף דגל בשיטתו ההלכתית של מרן בעל ה"בית יוסף" ולא הרבה לערב ענייני קבלה וחסידות במורשת התורנית שהנחיל להמונים מה שגרם לעיתים לחילוקי דעות בנוגע לנושאים שונים ביהדות.

מרן ור' נחמן

כך לדוגמא באחד משיעוריו הביע את הסתייגותו מספרי רבי נחמן מברסלב מחוללה של חסידות ברסלב כשלדבריו הוא אינו לומד ספרים אלה, שתוכנם אינו פסקי הלכה אלא הגיגים‏. לאחר שאמירה זו היכתה גלים, הבהיר הרב יוסף שאינו מתנגד לאישיותו של רבי נחמן מברסלב והבהיר את הערכתו אליו. במקביל יצא חוצץ כנגד אלו הנוסעים לאומן להשתטח על קברו בראש השנה ומשאירים את בני משפחתם לבדם בארץ בזמן שלשיטתו בחג על כולם להיות בביתם ולהתפלל בבית הכנסת בו הם רגילים תמיד.

הרב עובדיה יוסף לא התלהב בלשון המעטה, מהמגמה החדשה. באחד משיעוריו האחרונים בבית המדרש 'חווה דעת' יצא הרב בחריפות נגד הנסיעות לאומן ונגד עצם הלימוד של כתבי רבי נחמן מברסלב. "לא ראוי לעזוב את בני ביתו בראש השנה", אמר הרב והעיד על עצמו: "אפילו שבת לא עשיתי בלי אשתי... בן אדם יעזוב את אשתו ויילך לבדו?... יש לך אשה חייב לשמח אותה... בן אדם עוזב את הכל והולך לקבר של רבי נחמן, איפה זה כתוב? יילך בתשעה באב אני מסכים... לא יפה שינטוש את אשתו ישאיר אותה לבד עם הבנים ויילך".

הרב עובדיה תקף גם את עצם מעמדו התורני המתעצם של רבי נחמן מברסלב: "הרבה חלקו על השיטות שלו, אני לא יודע את הספרים שלו בכלל, אולי רואה אותם פעם בשנה, לא לומד מהם. לא פסקי הלכה לא שום דבר, אלא רעיונות סתם ככה, כמו שאומרים הגיגים. מה זה הגיגים? אנחנו אין לנו הדברים האלה, יש לנו הלכות יש לנו הרבה מה ללמוד, בן אדם אין לו מה ללמוד רק ליקוטי מוהר"ן?".

מצדד בדעת הגרא"מ שך, נגד הרבי מליובאוויטש

בשנת תש"נ מתח הרב עובדיה יוסף סוג של ביקורת על כ"ק מרן האדמו"ר מליובאוויטש תוך שהוא מצדיק את ביקורתו של מרן הגרא"מ שך על הרבי. הוא טען כי "כי תופעת המשיחיות שהתחוללה באותה תקופה בחסידות זו כפירה ממש, זו עבודה זרה.

עם זאת, בהזדמנויות אחרות שיבח את הרבי ואת פעילותם של חסידי חב"ד בעולם, ואמר כי הרבי "הוא יחיד בדור בהרבצת התורה בישראל, לא קם כמוהו, עד עכשיו כל העולם כבודו, כל יושבי תבל נענים לבשורתו.

וכך הוא כתב עליו: "פאר הדור והדרו, ראש גולת אריאל, הוד כבוד קדושת האדמו"ר מליובאוויטש שליט"א... זכות מעשיו הכבירים להפצת התורה ואמונה טהורה בכל קצווי תבל תעמוד לו לאורך ימים בנוסף מזכיר הרב עובדיה יוסף בספרו את דעתו ההלכתית של הרבי מליובאוויטש.

נראה שהרב יוסף, חילק באופן מהותי בין תפיסתו את תופעת המשיחיות אותה הוקיע, לבין תפיסתו את גדלותו של הרבי מליובאוויטיש עצמו.

מרן והליטאים

עיקר יחסיו המורכבים של מרן היו עם גדולי הדור בציבור הליטאי.

מלכתחילה בכל ענייני לימוד התורה חלוק היה מרן הרב עובדיה יוסף על שיטת הלימוד האשכנזית המקובלת בישיבות כיום, והביע מורת רוחו מכך שבני ישיבות רבים מעדות המזרח בוחרים לעזוב את השיטה המסורתית ומבכרים על פניה את שיטת הפלפול.

לדידו של מרן שיטת הלימוד הספרדית עדיפה הן בשל הדגש ששמה על הבקיאות וידיעת התורה והן בשל הפן ההלכתי - לימוד לאסוקי שמעתא אליבא דהלכתא.

בדברי הספד שנשא לזיכרו של רבו רבי יעקב עדס זצ"ל אמר: "המנוח הדגול שהיה מורנו ורבנו בישיבת פורת יוסף בעיר העתיקה לימדנו להועיל לעסוק בתורה לאסוקי שמעתא אליבא דהלכתא, ולא בפלפולי סרק אשר תזרם ורוח תישאם. לצערנו ישנן ישיבות (פוניבז' ועוד) שהלומד ביורה דעה צריך להתחבא בחדרי חדרים פן ירגישו בו ויקראוהו 'בטלן' שלמד 'פסק' הלכה, וכבושת גנב כי ימצא וכדי בזיון וקצף לטענתו של מרן ההתרכזות בפלפול על חשבון הבקיאות מביאה לידי חוסר ידע, דבר המוביל לחומרות הלכתיות, שכן נעלמים מהפוסק אותן פסיקות וגישות מקלות שעליהן הפוסק יכול לסמוך ולהקל".

הקרע עם מרן הגרא"מ שך

בסוף שנות ה-80 נוצר קשר ישיר בין מרן הגרא"מ שך זצ"ל למרן הרב עובדיה יוסף כשהשניים חברו יחדיו להרים את קרנם של בני עדות ספרד ויזמו יחד את הקמתה של תנועת ש"ס כשמטרתם להחזיר עטרה ליושנה. במשך תקופה ארוכה שימש הרב שך כפטרון ההשקפתי והפוליטי של התנועה הספרדית אלא שחילוקי דעות בנושאים הללו שנוצרו בין השניים גרמו לקרע עמוק שהיה קשה לאיחוי ופרץ באופן גלוי מעל פני השטח בשנת 1990 אחרי התרגיל המסריח.

מאז אותה תקופה שרר מתח של ממש בין האישים שהתבטא גם במתקפות בעיתון הבית של תנועת דגל התורה "יתד נאמן" ובמישורים תורניים ואחרים.

מנגד יש לציין במישור זה את ההערכה האישית שזכה לה מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א מגדולי הדור הליטאיים מרנן הגרש"ז אוירבך זצ"ל שכתב בהקדמה לכרך ב' של הספר " יביע אומר" כי מרן הינו אחד מגדולי התורה שקמו לעם ישראל בדורות האחרונים וזאת עוד בצעירותו של הרב עובדיה יוסף.

כמו גם קשרי ידידות וההערכה שררו בין מרן הרב עובדיה יוסף למרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל בתקופה בה כיהנו יחד בבית הדין הגדול בירושלים ושוחחו רבות בענייני תורה והלכה. אלא שלאחר תקופת הנהגתו של מרן הגרי"ש אלישיב בתקופת דגל התורה המשיך אותו מתח גלוי שאפיין את תקופתו של מרן הרב שך זצ"ל כשהשניים לא ראו תמיד עין בעין בצורה דומה את ההתייחסות לענייני השעה.

היתר המכירה, ויחסיו עם האדמו"רים

בנוסף חלקו השניים הלכתית בנושאים מרכזיים כמו בענייני השמיטה והגיורים כאשר לגבי הנושא האחרון חילוקי הדעות החריפים גרמו כמעט לקרע בלתי הפיך והתבטאויות קשות בין הצדדים.

במקביל יש לציין כי דווקא יחסיו של מרן הגר"ע יוסף באותה תקופה עם גדולי האדמו"רים החסידיים היו מצויינים וקשרים הדוקים היו למרן עם כ"ק האדמו"רים מגור,בעלזא וצאנז, קאליב ובויאן שהגיעו לבקרו תדיר.

עוד בתקופת הנהגתו של מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל נוצר קשר חם בין בית מרן למרן ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן שליט"א שהתבטא עליו במילים גבוהות וכך

בשנותיו האחרונות נוצרה סגירת מעגל חיובית וזכה מרן לעדנה של ממש כשנוצר סביבו קונצנזוס של כל גדולי הדור.

וכך לדוגמא בכנס התורני של סיום הש"ס לפני למעלה משנה השתתפו גדולי האדמו"רים והרבנים האשכנזיים כאשר מרן יושב בראש שולחן המזרח וכולם לצידו, או כשישב מרן הגר"ע יוסף שבעה על בנו הגר"י יוסף הגיעו מרנן ורבנן הגראי"ל שטיינמן הגר"ש אוירבך וגדולי האדמו"רים לנחמו בברכת ניחום אבלים מה שלימד על הכבוד והיקר שהכל רוחשים לדמותו התמירה.

לסיום ניתן לציין כי בימים האחרונים הגיע הגר"ש אוירבך מי שנחשב מגדולי תלמידיו של מרן הגרא"מ שך זצ"ל ומי שתלמידיו רואים בו את אחד מגדולי מנחילי השקפתו התורנית לביה"ח לבקר את מרן, ואמר כי רבים צריכים לו כשהוא מתפלל לרפואתו בדמעות שליש מה שמלמד יותר מכל את ההבנה כי בגיל 93 זכה מרן להיות מקובל ואהוד בקרב על חלקי היהדות ללא כל הבדל של חוג ועדה או מגזר.