לאלבומו החדש של יעקב שוואקי ציפו כולם בסבלנות, בפרט מעריציו שהתרגלו לקבל חומרים מוסיקלים חדשים מידי שנה. מצד שני, בברנז'ה ציפו בסקרנות לאלבום של שוואקי בגלל סיבה שונה: רצו לראות מה שוואקי יכול להפיק לבד, אחרי פרידתו מהמפיק שהוליד אותו מוזיקלית, יוחי בריסקמן. התשובות לכל השאלות המסקרנות נמצאות באלבום שהושק לפני מספר שעות.
לפני ימים ספורים פרסם שוואקי בעמוד הפייסבוק שלו את עטיפת אלבומו החדש, "מאמין בניסים". נתחיל מזה שבמבט ראשון הוא נראה יותר כעלון זיכרון עבור יום השואה ולא כאלבום בידור שאמור לשדר שמחה ומוסיקה. רעיון שיווקי שמבחינתי ממש לא הגיוני, אבל הכל עניין של טעם. מה שכן הפריע לי במבט אישי, זו העובדה שלא מוזכר בס"ד (בסייעתא דשמייא) על האלבום. מחיפוש קטן בגוגל ניתן לראות שבכל האלבומים הקודמים של שוואקי הופיע בס"ד, לפעמים אפילו באותיות קידוש לבנה.
זכיתי להיות מהראשונים שקיבלו את האלבום. שמתי את האזניות, עצמתי את העיניים והתחלתי להקשיב. סוף סוף מגיע דיסק חדש של שוואקי אחרי שנתיים, דבר שלחלוטין שווה ריכוז.
סאונדים אלקטרוניים, המנון במקום שיר
האלבום נפתח בשיר "מאמין בניסים" סוג של "עם ישראל" / "יש תקווה", אבל בלי העוצמה שלהם. בהתחלה של הפזמון יש משהו מעניין, אבל לא מעבר מזה. מעניין ששוואקי החליט שוב לבצע שיר כזה למרות שמדובר באלבום חסידי רגיל ולא בדיסק מזרחי.
אני עובר לשיר השני, "ברכת הבית". הלחן קצת מוזר, אבל זהו שיר חסידי וישנם שיאהבו יותר ואחרים שפחות, אני לא. אני ממשיך לשיר הנושא של האלבום, "We Are a Miracle", שיר באנגלית שנשמע כמו המנון, שיר שמספר את הסיפור של עם ישראל ואת המציאות ש"אנחנו נס". זה לא שיר שתוכלו לשיר, אלא יותר המנון שתשמעו ככה בין לבין, הוא לא משדר רגש או שמחה מסויימת.
בשיר הרביעי - "שמחות", שהיה עם פוטנציאל להיות שיר חסידי עם "עיבוד לייב" (של מונה למשל), לקח שוואקי לצערי את הפתיחה והעיבוד מאמן בשם סיגלה, שיר לא ממחוזותינו ממש שאגב, זכה עד היום לחמישים מיליון צפיות ביוטיוב. גם הלחן לא דיבר אליי, אחרי שירים כמו "מה מה מה", ו"ערבים" זה לא ממש שיר ברמה של שוואקי.
השיר החמישי באלבום, "מה אהבתי", מזכיר צבעים יותר יפים של שוואקי. שיר ישיביש נחמד שהפתיחה שלו מזכירה לי את "כי אלוקים" של מב"ד (מתוך אלבומו "כולם אהובים"). להיט זה לא. האלבום ממשיך עם "בדרך המלך", שיר במקצב טכנו למילים "אין לנו מלך גואל ומושיע". המקצב הזה לא מתחבר לי לקול המתוק של שוואקי לדאבוני. הרגש נעלם והשמחה נהפכת למוזיקה זולה.
שיר על מרן ו"אינשאללה"
השיר השביעי באלבום מוקדש כולו למרן עובדיה יוסף זצ"ל - "מרן שלי" שמו. השיר נפתח בפסקול ממרן וקטע שידור מבשורת פטירתו. האמת? הייתי קצת בהלם ונאלצתי לחזור על תחילת השיר כמה פעמים בכדי להבין מה הקטע ומה העניין. מה זה מוסיף לעוצמת השיר? נשארתי בסימן שאלה.
שוואקי שר על מרן (מתוך האלבום)
השיר נחמד, שוואקי מבצע אותו יפה. השיר הזכיר לי את "קולות" מתוך אלבומו האחרון של יעקב שוואקי. בשלב הזה אתה שוב קולט באמצע השיר שאתה נמצא בדיסק מזרחי אחרי כמה שירים בהברה ליטאית / חסידית.
"אינשאללה", כן, זה השם של השיר הבא. למה דווקא אחרי השיר של מרן? אין לי מושג, אבל זה משנה את האווירה. זה אמור להיות שיר חתונה עם המילים האגדיות של "גילה רינה דיצה..." שחוזרות אלינו. הפזמון תפס את תשומת לבי במיוחד והשיר הולך בכיוון אחר, מזרחי-ערבי, עם מילים (מעניינות יש לומר): "קול ששון, יש חתונה, שמח כל הלילה, וכולם רוקדים, שרים עם החתן, ועוד שנה נבוא לברית בירושלים הבנויה 'אינשאללה'". אוקיי.
בקיצור, אחרי כל המרתון הזה של ספרדי, חסידי, עבריס ואנגלית, הקשבתי באוזן אחת לשלושת השירים האחרונים, שלושתם אגב בהברה ספרדית, אחד מהם גם מקבל חצי עברית / חצי אנגלית בסגנון פאנק, אין משהו שתפס אותי במיוחד.
"מאמין בניסים" (מתוך האלבום)
צר לי, אבל שוואקי איכזב. יותר משנתיים בשביל זה? מילא לחדש ולהכניס סאונדים חדשים. אבל איפה הלחנים, איפה הלהיטים, איפה שוואקי?
נשאר לי רק לפנות לזמר עצמו: יעקב שוואקי היקר, מה קרה? כאחד המעריצים הגדולים שלך, מה זה הדיסק הזה? אחרי שתי השמעות, הכל נשמע לי כמו באלגן אחד גדול. בלי עמוד שדרה או יציבות, לא ברור אם זה דיסק חסידי, ישראלי, מזרחי, טכנו... זה הולך בכל הכיוונים.
אפילו לאוזן של מעריץ מושבע כמוני קשה לקלוט מה המטרה ומה הכיוון של הדיסק. אני לא אומר שאסור לגוון, לגוון זה דווקא מאוד טוב. אבל כששיר אחד בערבית, שיר אחר בעברית והשלישי בחסידית? קצת הלכנו לאיבוד.
מבחינת הלחנים יעקב, אנחנו רחוקים מאוד ממה שאנחנו רגילים לשמוע ממך. איפה הלחנים שייכנסו למעגל הריקודים של מחר, איפה המלחינים, היוצרים, הכותבים והמעבדים שעשו אותך? איפה הלהיט של וועבר, הרגש של גרין, הקצב של לאופר ומונה והעיבודים הגדולים של לאם? איפה הכלים החיים, כלי המיתרים היפים שביחד עם קולך האדיר הורידו מיליוני דמעות בעולם עם שירים כמו "אם אשכחך", "והיא שעמדה" ועוד...
מדובר למעשה בגיור של כמה סגנונות. אם לפחות היה מדובר בגיור איכותי - אוקיי, אבל מדובר כאן בלא פחות ולא יותר ממוסיקת סופרמרקט. הגיע היום שנגיד שהתופעה הגדולה "יעקב שוואקי" איתה רקדנו, שמחנו ובכינו תהיה גם האכזבה הגדולה של התעשייה שלנו? אני מקווה שלא.
לסיום, אני תפילה שהקהל יגיב, ידבר ויבקש בהתאם משוואקי שיחזור למקורות, למה שהפך אותו לשוואקי. שיפסיק לשאוב השראה ממקומות זרים ויביא מוסיקה איכותית ומרגשת.
מסכימים עם המבקר? חולקים עליו? הגיבו