הייתי היום בבית-המשפט. הודעת עורך-הדין גרין שהביאה לסיום הדיון, כי ההורים יקבלו את הוראת הרבנים ולא את עמדת בית-המשפט, הפתיעה את כולם.
זעקת ה'שמע ישראל' של ההורים הייתה רק טבעית ומתבקשת מאליה וכך היא התקבלה. קבלת עול מלכות שמיים, נכרכה ונקשרה עם הודעת עורך-הדין, במהלך מפתיע שרק מנהיג עצום ובעל אחריות כאדמו"ר מסלונים, יכול לקחת על כתפיו.
מבלי להיכנס לשורש העניין ולעצם הדיון על שאלת האפליה - האם היא בכלל קיימת, האם המניע של חסידי סלונים הוא צבע העור ולא אורחות חיים, ועל עצם התנהלות הסוגיה בערכאות ולא בדין תורה, הדברים כבר נאמרו ונכתבו רבות - בשורות אלו איני בא כלל לדון בסוגיה קשה וכואבת זו.
"הוראת השעה" של האדמו"ר מסלונים תעלה על-נס בהיסטוריה של היהדות החרדית בישראל.
לא כולם הבינו, ורבים אפילו תמהו על פשר "עקשנותו" של האדמו"ר מסלונים, ביניהם גם אני הקטן. היום, רק שעה קלה לאחר סיום הדיון בבית המשפט נפל לי האסימון. האדמו"ר מסלונים הוא כעמוד האש ההולך לפני המחנה. על כתפיו הוא נוטל את האחריות של כל עתיד החינוך החרדי בישראל. חינוך של ספרדים וחינוך של אשכנזים. ליטאים וחסידים. ילדים וילדות.
תהיה ההחלטה של בג"ץ אשר תהיה. כבר בשלב המוקדם, טרם ידע מאן-דהוא אם הורי התלמידות ישלחו למאסר או שמא הקנס שהשית עליהם בית המשפט יוכפל, הצעד אותו נקט האדמו"ר על ידי נציגיו בבית המשפט ישמש כתמרור אזהרה תמידי בפני בית המשפט ושופטיו.
פתאום בג"ץ לא מתחמק
בכל הסוגיות הדתיות העקרוניות, גיוס בחורי הישיבות, גיור, כביש בר אילן, התחמק תדיר בית המשפט מלדון בסוגיה והעביר את ההכרעה לידיים ציבוריות, מתוך הבנה עמוקה ופנימית, גם של אותם שופטים היושבים במגדל השן, כי ישנם דברים שהם בבסיס היהדות, אותה יהדות שמדינת ישראל הושתתה והוקמה על יסודותיה כביכול. השופטים לא רוצים לערער את יסודות הצדקת קיום המדינה שכבר כעת, לפחות בעולם כולו, הופכים ממילא למעורערים.
במקרה בית הספר בעמנואל, אדמונד לוי הוביל את המשפט כדיון על אפליה גזענית. לא כדיון על עקרונות. בעיני היהדות החרדית, לפחות בעיני שלושים הרבנים ממנהיגי היהדות החרדית שחתמו על אותו קול קורא מפורסם וקהל מאמיניהם, הסוגיה כאן עקרונית ומהותית לעתיד. חינוך הילדים הוא היסוד אולי החשוב ביותר כיום, להמשך חיי תורה ומצוות וקיום הקהילות.
וכאן, האדמו"ר מסלונים שליט"א לקח על עצמו את האחריות. החינוך העצמאי, בצעד שבעיני אינו פחות מחצוף, שיחרר את עצמו מהסוגיה והותיר את ההורים חשופים לבדם. אותם הורים הממושמעים לדעת רבם. ולא רק זו, עמדתו אף הביאה לסיכול הטיעון המרכזי של הורי התלמידות כי הם ממושמעים לגדולי ישראל.
"אם החינוך העצמאי מסכים לאיחוד המגמות, משמע שלא כל גדולי ישראל סוברים כמוכם" שאל (בארסיות בלתי מוסתרת) השופט מלצר את עו"ד גרין ובכך סתם את טענתו בפני בית המשפט להכוונתם של גדולי ישראל וכפיפות ההורים להוראותיהם. אם החינוך העצמאי לא נועד להגן על חינוך ילדי ישראל, למה הוא כן נועד? אבל זה רק הטפל.
לא שחור-לבן
כשאין אף אחד שלוקח אחריות על חינוך ילדי ישראל, האדמו"ר מסלונים שנוטל סיכון עצום עד כדי כליאה בבית הסוהר של עשרות מחסידיו, עושה זאת. מאבקו העיקש הוא לא רק על עדת מרעיתו אלא על מוסדות החינוך החרדי כולם.
רק בעמדה תקיפה כזו, המבהירה לבית המשפט כי מדובר ביסודות ובדברים עקרוניים, עליהם מוכנים ה"נאשמים" למסור את נפשם, לשבת בכלא, לעזוב את מקום מגוריהם ולהסתכן בקנסות, ניתן להבהיר לשופטים במה מדובר. רק אם לא נכנעים להצעת פשרה אפילו לא שבועיים, יוכלו השופטים השבויים בתיאוריית הגזענות אולי להשכיל כי מדובר במשהו שהוא עקרוני וחלילה לא גזעני.
מכל היבט, איך שהסיפור הזה לא יסתיים, תמרור האזהרה הונח היום בפני בית המשפט. דבריו של עורך הדין גרין ש"היה מאמץ לנסות ולהבין את עמדות הצדדים, אך ככל שיש מאבק דתי אמוני, מה שגובר זה עמדת הרבנים, זה נר לרגלם וכך כלל ישראל התקיים לאורך השנים. מה שקובע בסוף זו העמדה הדתית", חדים וברורים.
המשמעויות: א. תורתנו הקדושה היא אצלנו תמיד מעל הכל. ב. חינוך הילדים הוא מעקרונות היהדות. אין לו צבע. גם אם יש מי שמנסה לטעון כי הוא שחור ולבן.