אספר לכם מעשה מהגמרא, מעשה שהובא כשאלה משפטית:
ראובן תבע את יוסי לבית הדין, וטען שביתו של יוסי נבנה על שטח שלו. אמר לו יוסי - השטח שלי ורק שלי, נכון שפעם הוא היה שלך, אבל קניתי אותו ממך.
הוציא יוסי שטר מכירה שראובן היה חתום עליו. אבל ראובן טען בתוקף שהשטר מזויף.
לפתע לחש יוסי לאחד הדיינים, נכון, הוא צודק, השטר מזוייף, אבל האמת היא שהיה לי שטר אחר אמיתי, והוא אבד, ולכן נאלצתי לזייף את השטר.
פסקו הדיינים כדברי יוסי, ואמרו: אילו היה רוצה לשקר ולומר שהשטר אינו מזוייף, היינו מאמינים לו, לכן אף על פי שהוא אומר שהשטר מזוייף אבל היה לו אחר אמיתי, מאמינים לו.
*
מהסיפור הנ"ל רואים, שיש פעמים שאין לאדם ברירה אלא לזייף שטר.
נכון, לכתחילה לא ראוי לזייף שום שטר בשום מצב. גם אם היה בא אלינו אותו אדם, יוסי, ושואל אם כדאי לזייף את השטר, היינו אומרים לו - לא ולא!
מוטב להפסיד את הכסף, ולא להגרר לשקרים ונוכלויות. (כך כתב להלכה הרשב"א).
אי אפשר לאפשר למערכת להתנהל עם זיופים. אם נתיר לאדם לזייף שטר היום, ובצדק, נמצא את עצמנו - כבר מחר - עם שטרות מזוייפים בלי סוף.
*
רבי אלחנן וסרמן, בספרו קובץ שעורים, הוכיח באריכות שגם כאשר אדם מזייף שטר חוב של חבירו, אסור לשני לזייף שטר כנגדו כדי להוכיח את צדקתו. גם אם אחד נגרר לפשע, אסור להגרר אחריו, וגם אם זה יעלה יוקר רב.
*
בימים האחרונים התפרסם מכתב ממרן רשכבה"ג פוסק הדור עמוד האש ההולך לפני המחנה הוד קדושת מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א נגד השבועונים הזולים שאין בהם לא דעת תורה, לא דעת ולא תורה, ריקים ופוחזים, חוטאים ומחטיאים.
הלכו אנשי זדון, וטענו שהמכתב מזוייף.
ולהם אני רוצה להגיד שני דברים:
א. בכל הדורות היו אנשי דלא מעלי שלא רצו לשמוע לקול חכמי ישראל. אתם לא המצאתם שום דבר חדש. וגם התירוץ "זה מזוייף", הוא לא חדש, גורו לכם מיום הדין.
ב. אמנם לזייף חתימה זה דבר אסור, כמו שהבאתי בתחילת דברי, אבל אני יכול בהחלט להבין שאין להקיש מזיוף חתימות אישית על שטרי חוב וכדומה, שהדבר אסור משום תקנת הציבור, לזיוף זה שבא לתקן את הציבור. מאותה הסיבה שאסור לזייף תמיד, מפני שלום הציבור, כאן ראוי ורצוי לזייף. (כמובן שכל זה רק אם אין חתימה מקורית, ובמקרה דנן כנראה שבקלות אפשר להוציא חתימה, ולא מסתבר שיזייפו).
*
להערות והארות או אם מצאתם טעות או שגיאה
yb@kikar.net