ב"ה יצאנו לצלם, יש שיר חדש בפתח, מתנת שמיים. בתוך הפקקים, לוקחים "דקה שתיים", מנסים לפצח רעיון: איך מנגישים כמיהה שנשמעת מתוך ההמוֹן, ממאות ואלפי האנשים שהולכים בצד הדרך, אבוּדים בשאוֹן העיר, נושאים את עוֹלמם בתוכם בשתיקה ביישנית.
ליבי מהרהר בשקט, "עד שאתה שואל אותי איך תשאל אותי למה", מה יש בה בשירה הזוֺ, שהיא "עבוֹדת עבוֹדה", ולמה כל כך להתאמץ בה ועבוּרה? מה חסר לך שם בפינה.
וכמו שהלב שואל הוא גם עונה, אולי דווקא הכמיהה הזו, שאנחנו כל כך עמלים להסביר, היא בעצם מהות השיר.
רֵאשִׁית הַבְּרִיאָה בַּתִּקְוָה
שֶׁכָּל הַתַּחְתּוֹנִים מְצַפִּים
לְשִׁפְעַת עֶלְיוֹנִים
עַל יְדֵי תְּפִלָּה אוֹ שִׁיר.
(מאמר הקיווי לרמח"ל)
• • •
ה"בחירות" כבר כאן, ובאמת שאין לי כל כוונה להתעסק בהם, לא משום שהם לא חשוּבוֹת, הם חשובות מאוד, כך מספרים, עתידנו ועתיד ילדינו זה לא משהו שאפשר להפקיר.
אבל כדי לבחור נכוֹן, בחיים ובכלל, צריך לברר מהי בחירה שממנה נוכל ללמוד איך לבחור ולהיטיב - "אַתָּה הוּא ה׳ האלוקים אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בְּאַבְרָם וְהוֹצֵאתָוֹ מֵאוּר כַּשְׂדִּים, וְשַׂמְתָּ שְּׁמוֹ אַבְרָהָם וּמָצָאתָ אֶת לְבָבוֹ נֶאֱמָן לְפָנֶיךָ…".
הבורא בחר באבינו
בדיוק שם, הוא בחר גם בנו
הוא בחר להסביר לעולם
את יופי הבריאה הטמון בנשמותינו
וכמה חסד וטוב מושפעים לעולם דרכנוּ
"בְּמַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל תָּלָה הָאָדוֹן ב״ה תִּקּוּן כָּל הַבְּרִיאָה וְעִלּוּיֶיהָ, וְשִׁעְבֵּד כִּבְיָכוֹל אֶת הַנְהָגָתוֹ לְפָעֳלָם, לְהָאִיר וּלְהַשְׁפִּיעַ"
(דרך ה' לרמח"ל)
• • •
אין "ארץ" בלי אברהם, ואין "ירושה" שלמה בלי שנמשיך את דרכו בעולם, ייחודיותו של אברהם אבינו, אינה צריכה חיזוק, עבורו קיפל הקב"ה אלפיים שנות תוהו בשתי פרשיות, והתחיל לדבר בו ובזרעו, כמוצא מרגלית בתוך החוֹלוֹת: עמוד החסד, ראש האומה, הוא גם תכלית הבריאה, "אלה תולדות השמיים והארץ בהבראם" - אותיות באברהם, לומר לך שאם העולם עדיין פועם זה בזכותוֹ ולמענוֹ.
צריך לעמוד על סודו של אבינו הגדול, כדי להבין מהי ירושת הארץ באמת, ואיך נזכה לראות בגאולתה הקרובה.
• • •
אחד היה אברהם, הוא לא עזב את הבית כדי שישמעו מי הוא ויכירו בגדולתו. מבחינתו, הסיפור הגדול שצריך לספר הוא גדולת הבורא.
פעולתו חקוקה בעולם מכוח המתנה שהעניק לבריות: הידיעה שיש לנו אבא, שאנחנו תמיד בידיים טובות ומשגיחות. מכוח טובו, אחדותו ואהבתו לבריות, הוא ביקש לגלות לכל באי העולם את "אוֹתוֹ" סוד נעלם.
הוא "הכיר את בוראו", ורצה להדמות אליו, הוא לא הסתפק בלהיות הוּא, בארבע אמותיו, הוא רצה מעבר, הרבה מעבר.
ברגע של מבחן על הלב הנאמן, המשאלה שלו מקבלת את צורתה בעולם, "לֵךְ לְךָ", נשמע הקוֹל: אודיע טִבְעֲךָ בעולם, אפיץ מן הבושם הזה איפה שאפשר - עד עולם ועד בכלל.
אם תשאלו אותי בצדק - וכי ככה נראה "ניסיון"?
תנסו, תראו, אפילו ללכת אחרי הרצוֹנוֹת הטובים שלנו - לא תמיד קל עד לא קל בכלל :)
• • •
עד שלא שקעה שמשו, של נח, זרחה שמשוֺ של אברהם. בתור בניו ותלמידיו של אבינו אברהם,
יש לנו עוד מה ללמוד על עין טובה, רוח נמוכה ונפש שפלה, אולי דרכם ייפתח הפתח שממנו נדע ונרגיש שהתיקון, בסופו של דבר, מתחיל בנו.
שהבחירות החשובות ביותר הן, לבחור להאמין בעצמנו, שנוכל להתגבר על כל המחלוקות שבינינו.
במילותיו שלו, הוא משרטט את עֲרָכֵינוּ ומוסיף קווים לדמותנו: "אַל נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ… כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ".
ולוואי.