פרק ה': מדוע עזה לא מכונה עיר הקודש כאחיותיה, 'ירושלים, חברון, צפת וטבריה'?
שאלה זו, נוכל לשאול גם על הערים יפו, שכם וג'נין, שגם בהם היה ישוב יהודי באותן השנים, בהם רק ארבעה ערים קבלו את הילת ה"קודש". במאמר זה נעשה סדר על מקורות הקדושה של ארבעת ערים אלו.
- כשירייה בודדת הניסה את הפורעים בחברון, מאה שערים ועזה
- כשהמגורש בתרפ"ט מעזה - התמנה לסגן מושל עזה בתשט"ז
- "תמות נפשינו עם פלישתים", זעקה חיה שרה מול הפורעים העזתים
- נמל תעופה הבינלאומי הראשון של ארץ ישראל ב... עזה!
נגלה לכם כבר כעת את הסוף: "ארבעת ערי הקודש" הן המצאה מוצלחת של גבאי צדקה, ותו לא. אין במקורותינו הילה יתירה של קדושה לארבעת ערים אלו, יותר משאר ערי הארץ, זולת ירושלים עיר הקודש.
על ירושלים עיר הקודש ניבא ישעיהו הנביא: "עוּרִי עוּרִי לִבְשִׁי עֻזֵּךְ צִיּוֹן לִבְשִׁי בִּגְדֵי תִפְאַרְתֵּךְ יְרוּשָׁלִַם עִיר הַקֹּדֶשׁ" (ישעיהו נ"ב א') וכן נחמיה "לָשֶׁבֶת בִּירוּשָׁלִַם עִיר הַקֹּדֶשׁ וְתֵשַׁע הַיָּדוֹת בֶּעָרִים" (נחמיה י"א א').
שמעון בן שטח באגרתו לרבי יהושע בן פרחיה מאלכסנדריה מדגיש לו שהוא כותב מעיר הקודש: "שלח ליה שמעון בן שטח מני ירושלים עיר הקודש" (סוטה מ"ז ע"א).
חז"ל מעידים על מטבע מיוחד עליו נחרטה ירושלים עיר הקודש: "ת"ר איזהו מטבע של ירושלים? דוד ושלמה מצד אחד וירושלים עיר הקודש מצד אחר" (ב"ק צ"ז ע"ב).
האמונה העממית הוסיפה לירושלים עיר הקודש, את חברון, משום האבות הקדושים הטמונים בה. את צפת משום המקובלים הרבים שהתגוררו בה. את טבריה – משום בארה של מרים השרוי במי הכינרת הסמוכה אליה, ורק ליפו, שכם, ג'נין ועזה – לא נותרה קדושה...
למושג "עיר הקודש" כאתר ספציפי, אין מקור לא בתורה, לא בש"ס לא במדרשים, ואף לא בראשונים כפי שכתב הגאון רבי יעקב אדלשטיין שאין הבדל בין עיר ועיר בארץ ישראל, וטבריה, צפת, חברון, יפו, ורמת השרון – בכולן יש ניצוצות של קדושה מיוחדת לאותו המקום (ראה גליון "גאון יעקב" רכ"ב ראש השנה תשע"ט).
הפצת "ארבעת ערי הקודש" החלה במאה ה-17, עת התחדש הישוב היהודי בארץ ישראל, ויהודים רבים עלו לארץ ישראל מתוך רצון לחסוך את 'גִּלְגּוּל המְחִלּוֹת', ואמונה שאם יטמנו ישירות באדמת ארץ הקודש, הם ינצלו מ'גלגול המחילות'.
היהודים שעלו לארץ ישראל, עלו ללמוד תורה בטהרתה, וכמעט שלא עסקו בחקלאות, וסחורה. "אם אין קמח, אין תורה" אמרו רבותינו ז"ל, ולכן יהודי הארץ החלו לשלוח שד"רים ליהודי התפוצות בבקשה שיתמכו בהם כספית, ומכאן מגיע המושג "חלוקה", שחזור של "הסכם יששכר וזבולון" ( ראה: בראשית רבה, פרשה צ"ט, פסקה ח'), שבמסגרתו עשירים תומכים בלומדי תורה, והאחרונים מעבירים חלק מגן העדן שלהם, לעשירים.
כך למעשה, חודש המושג "ארבעת ערי הקודש".
הלצה לה הייתי עד, עת שאלתי ילדי תלמוד תורה מחסידות מרכזית בארצנו, מהם ארבעת ערי הקודש? ואלו נענו לי בחדוה "ירושלים, אשדוד, ערד וחצור", ופניי חפו.
מתיירים נכרים שעלו לארץ ישראל, וכתבו את רשמיהם ביומניהם האישים, איני מצפה לדעת את האמת לגבי "ארבעת ערי הקודש". הבה נציץ ביומניהם, ונראה כיצד אלו תיארו אותם.
התייר ויליאם טורנר כותב בשנת תקע"ה (1815): "המקומות בהם הם משתוקקים למות, הם ירושלים, חברון, צפת וטבריה. שלושת המקומות האחרונים, מעלה יתירה להם, שהם נערצים על ידי אבות אבותיהם מזה דורות קדומים".
ויליאם טורנר כתב "מוערצים מזה דורות קדומים", ולא פירט לאיזה "דורות קדומים" הוא התכוון. 19 שנים לאחריו, ביקר בארצנו הקדושה התייר אלכסנדר ויליאם קינגלייק שכתב: "טבריה היא אחת הערים הקדושות לפי התלמוד", מה שלא נכון בהחלט, ובתלמוד לא נאמר דבר לגבי "קדושתם" היתרה של צפת, טבריה וחברון.
יתכן שתושבי העיר המקומיים, הטעו את התיירים הנוצרים, שכן גם יוהאן נפומוק ויזינו, שביקר בטבריה שלוש שנים לאחר טורנר מציין ביומנו: "לפי התלמוד ארבע הערים המקודשות ליהודים הם חברון טבריה וצפת".
למעשה במאמרינו אנו טוענים שהמושג "ארבעת ערי הקודש", מקורם בתושבים לומדי תורה, המקבלים מלגה מיהודי התפוצות (מה שנותן לנו להבין שכיום כל ארצנו היא קדושה, עקב מאות אלפים צורבים, הלומדים תורה מתוך הדחק בכל רחבי הארץ).
התייר הנוצרי גריגורי מ. וורטאבט מתוך בורותו סבר שערי הקודש מכונים קודש, משום שזכו ב"חמשת כוכבי יופי", וכך בשנת תרט"ו (1855), הוא מתאר את צפת וטבריה בהאי לישנא:
"מצבם של שני מקומות אלה [צפת וטבריה] הוא דומה בהחלט: הבתים רוחשים לכלוך, והרחובות – אין להתקרב אליהם ממש מחמת הריח הנודף מהמאורות המשמשות תחליף לבתים. צפת וטבריה גם יחד שייכים לארבעה מקומות הקודש של התלמוד. אם אלה הן ערי הקודש שלהם, מתאר אני לעצמי עד כמה מגיע לכלוכן של הערים החילוניות שלהם…?".
(ומה נאמר ומה נדבר על בני ברק עיר התורה והחסידות [והחולדות] לאור תיאור זה...)
לקריאה נוספת:
- חגי הוברמן, 'קהילה יהודית בעזה', ההיסטוריה היהודית של עזה וסביבתה, מאברהם אבינו ועד ההתנתקות בהוצאת 'ראשית ירושלים' תש"פ.
- ישראל שפירא, 'שלום לך עזה - בעקבות עזה היהודית' מופץ ב'ראשית ירושלים' תשפ"ד.
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com