פרק ב': בפרק הקודם, סיקרנו את פרעות תרפ"ט בעזה, ועל משפחת אלקיים מבני העיר האחרונים שגורשו, ועל ידידם משפחת א-שוואה שהגנה על יהודי העיר, בעת הפרעות.
גלגל חוזר בעולם, ובשנת תשט"ז (1956) במבצע קדש, צה"ל שחרר את עזה, ורב סרן מרדכי אלקיים יליד העיר ובנו של חכם נסים אלקיים מונה לסגן המושל הצבאי של העיר, שכן אלקיים הכיר את עזה על תוכה ועל קרעיה.
אלא שתוך מספר חודשים ממשלת ישראל בלחץ אומות העולם נסוגה מרצועת עזה, לא לפני שנחרשו במקום אלף דונם ונזרעו שישים דונם של ירקות כמתנת חינם לתושבי עזה (בהתנתקות בשנת תשס"ה (2005), ערביי עזה קיבלו "הרבה יותר" מאשר ירקות...).
למי שאינו מודע לכך, מדינת ישראל בעבר שלטה ברצועת עזה (וסיני) לא רק לאחר 'מלחמת ששת הימים' בשנת תשכ"ז (1967), אלא גם לאחר 'מבצע קדש' (שמכונה גם 'מלחמת סיני') שהחל בתאריך 29.10.1956, והוגדר כאחת הניצחונות המזהירים של המדינה הצעירה, כבת שמונה שנים בלבד.
אלא, ששלושה ימים לאחר סיום המבצע, בעקבות לחץ כבד מצד ארה"ב, ברית המועצות ועוד מדינות, הודיע ראש הממשלה המיתולוגי דוד בן גוריון, על נסיגה מרוב השטחים אותם כבשה ישראל במלחמה.
לא עזר למדינת ישראל מאומה, ולמרות שהחלו לארגן חיים אזרחיים בעזה, כאספקת מוצרי מזון מוזלים, הקמת קווי אוטובוסים ודואר - עדיין ארה"ב וברית המועצות דרשו נסיגה כוללת.
הפגנות רבות נערכו כנגד מה שהוגדר בעיתונות התקופה: "שיבת המרצחים המצריים לעזה, נגד הכניעה לנפט הערבי, בעד שיט חופשי במפרץ אילת ובתעלת סואץ, בעד שלום במזרח התיכון", ורק בתל אביב הוערך מספר המפגינים ב-150,000 איש.
ב-8 למרץ הושלם פינוי חבל עזה, כאשר טור של זחל"מים וטנקים, יצא את רפיח ויחידה שוודית של כוח האו"ם נכנסה לרצועה.
אי הריסת בית הערבי שהציל את יהודי עזה בתרפ"ט
לאחר הניצחון הנוסף של מדינת ישראל על מצרים במלחמת ששת הימים, שוב כבשנו את עזה, גלגל חוזר נוסף ובשנת תשל"ב (1772), אחד מבני משפחת אלקיים, מקבל טלפון ממוחמד א-שוואה בנו של מי שהציל את יהודי עזה מפרעות תרפ"ט, ובקשה בפיו: "זוכרים איך אבא שלי הציל אתכם? עכשיו תעוררו את זה", והסיפור המרתק הוא כך:
בשנת תשל"ב (1772) בעוד מדינת ישראל שולטת ברצועת עזה, פרח הטרור מחדש, ומדיניות צה"ל הייתה, שמקומי שיחביא מחבל בביתו, יהרסו לו את הבית.
אחד מבכירי אש"ף הסתתר במרתף של מוחמד א-שוואה, ולבסוף התאבד מפחד צה"ל. כאשר בעל הבית הבין שצה"ל מתכוון להרוס לו את ביתו, התקשר א-שוואה לבנו של אלקיים, וביקש ממנו שיזכור לו את הצלת אביו (של אלקיים) בידי אביו (של מוחמד- א-שוואה) בפרעות תרפ"ט.
שר הביטחון משה דיין שמע את בקשתו של א-שוואה, והחליט שלא להרוס את הבית. ישנם הסבורים שדיין עצמו, יזם את החיבור מחדש בין א-שוואה לאלקיים, מתוך אי רצון לפתוח חזית נוספת בין ישראל לירדן, להם משפחת א-שוואה הייתה מקורבת[1].
•
לקריאה נוספת:
- חגי הוברמן, 'קהילה יהודית בעזה', ההיסטוריה היהודית של עזה וסביבתה, מאברהם אבינו ועד ההתנתקות בהוצאת 'ראשית ירושלים' תש"פ.
- ישראל שפירא, 'שלום לך עזה - בעקבות עזה היהודית' מופץ ב'ראשית ירושלים' תשפ"ד.
•
[1] סיפור זה הובא בתוכנית מבט של הערוץ הראשון, וצוטט ב'מקור ראשון' ב'דיוקן' 1372 | י"א בכסלו תשפ"ד בכתבה מאת שילה פריד.
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com