במשך 82 שנות חייו (1724-1806), רבי חיים יוסף דוד אזולאי לא רק חיבר עשרות ספרים, אלא גם נסע בכל העולם היהודי, מוונציה ועד בגדאד, מפריז ועד ירושלים, שאל, תחקר, האזין לקשישים, העתיק מכתבי יד עתיקים, ורשם הכל בקפידה. לא רק הלכות גדולות - גם סיפורים קטנים, מנהגים מקומיים, אנקדוטות מעניינות. כל פיסת מידע יהודית היתה עבורו - אוצר.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
אחד הפנקסים הפרטיים שלו, שקרא לו "קיצור זכרון מעשיות ונסים", הוא פשוט מבחר של דברים מעניינים שהוא שמע או קרא במסעותיו. שם, בין המון סיפורים אחרים, הוא רשם סיפור מרתק על מרן ובית דינו.
הסיפור, כפי שמובא על ידי החיד"א, מתרחש בצפת של המאה ה-16, המרכז הרוחני של אותה תקופה. על פי המסופר, "ישראל הערביים" – המוסתערבים, יהודים ותיקים דוברי ערבית בארץ ישראל – נהגו לערוך מחולות וסעודות בל"ג בעומר על ציון רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י) במירון, במבנה שנבנה על ידי "הרב קול בוכים" שמקובל לזהות כרבי אברהם גאלנטי.
רבי יוסף קארו, בעל ה"שולחן ערוך", ובית דינו ראו במנהג זה חשש לזלזול בקדושת המקום, ועמדו לחתום על הסכמה לאסור את החגיגות. אולם, בלילה התגלה הרשב"י בחלום לרבי יוסף קארו, הזהיר מפני מגפה אם ייאסרו החגיגות, והדגיש כי "רצוני שישמחו בהילולא". למחרת, קרע רבי יוסף קארו את ההסכמה, והחגיגות נמשכו.
וזה נוסח כתב היד:
"בימי מרן הסכימו שלא יעשו ישראל הערביים מחול בל"ג לעומר על ציון רשב"י (והבניין בנאו הרב קול בוכים), ונראה למרן ובית דינו שהיה חס ושלום זלזול שאוכלים ומרקדים, ונכתבה ההסכמה ולא נחתמה. בלילה חלם מרן עם הרשב"י, ואמר לו שתבוא מגפה גדולה בעבור זו ההסכמה, כי רצוני שישמחו בהילולא, ולמחר קרע ההסכמה"
איך הגיע אלינו הסיפור?
כתב היד של חיבור נדיר זה שוכן כיום בבטחה בספריית בית המדרש ללימודי יהדות בניו יורק. בשנות השבעים, חוקר בשם ט' פרידמאן גילה בו את הסיפור המרתק הזה ופרסם אותו בספר מחקר מיוחד על החיד"א.
מכון המאור - הוצאת כל ספרי החיד"א מחדש
מכון המאור, במסגרת הוצאת כתבי החיד"א במהדורה מקיפה וחדשה, הביא בתוך אחד הכרכים גם את הסיפור על מרן וההילולא במירון, ישירות מכתב ידו המקורי של החיד"א.
מדובר בפרויקט מחקרי אדיר, שבו מכון המאור עורך ומביא לראשונה בנוסח מלא ומדויק עשרות כתבי החיד"א. כל רשימה, כל הערת שוליים, כל סיפור קטן - הכל מקבל חיים חדשים במהדורה יפיפייה עם פירושים וביאורים, הערות ומראי מקומות רבים.
הסיפור חושף קונפליקט בין הרבנות הספרדית שהגיעה ארצה בעיקר אחרי גירוש ספרד ובראשה עמד רבי יוסף קארו, לבין מנהגי המוסתערבים, "ישראל הערביים".
המוסתערבים, כקהילה ותיקה ששמרה על מסורות מקומיות במירון וקיימה יישוב יהודי בארץ ישראל שנים רבות קודם הגעת מגורשי ספרד, ייתכן שנתפסו כמי שמבטאים אדיקות פחות "מעודנת" בעיני הרבנים הספרדים שהגיעו לארץ לאחר גירוש ספרד. החשש מ"זלזול" עשוי לשקף ניסיון להסדיר מנהגים מקומיים ולהתאימם לנורמות ההלכתיות של צפת ושל מנהגי הגולה. החלום, אשר בסופו של דבר אשרר את מנהגי המוסתערבים נתן תוקף וצורה בעצם לאופי ההילולה הנהוגה עד היום אצל קברו של הרשב"י.
0 תגובות