הורים, הידעתם שאחד מכל חמישה ילדים נפגע? איך תתמודדו? צפו בריאיון חובה

"המספרים מזעזעים: אחד מכל חמישה ילדים נפגע. בכיתה של 30 תלמידים יש שישה ילדים שחוו פגיעה, ובמשפחה עם עשרה ילדים - שניים. זו מציאות שאי אפשר להתעלם ממנה, והיא קיימת גם בציבור החרדי", מסביר הרב לביא.

למה קשה לנו לדבר על זה?

"יש לנו קושי כפול", מבהיר הרב לביא. "מחד, אנו נוטים להדחיק את קיומו של הרוע בעולם. אנחנו אנשים טובים וקשה לנו לדמיין מישהו שיתנהג בצורה כה מרושעת ופוגענית כלפי ילד, ובפרט אם זה הילד שלנו. ולצד זה, כל מה שקשור לענייני צניעות יש לנו מעצורים ומחסומים לדבר עליו בחופשיות. התוצאה היא שבנושא הקריטי הזה יש תופעה של השתקה והדחקה.

דיווח: צה"ל מתכנן להגביר את האכיפה נגד עריקים חרדים

נחמן שטרנהרץ|23:40

"אבל התורה דווקא מלמדת אותנו לדבר על הכול. כל מי שיפתח את ספר בראשית יגלה שהתורה בעצמה מדברת גם על נושאים מאתגרים ומורכבים – סיפור קין והבל, שכם ודינה, יהודה ותמר. ובהמשך המשנה והגמרא עוסקים גם בנושאים צנועים ורגישים, כי זוהי תורת חיים, שמדברת על החיים במלואם - האורות והצללים. והמסר שלה ברור: כשניגשים לנושא מתוך עמדה של יראת שמים ועושים את הדברים בחוכמה ובאופן מדויק – אין ממה לחשוש".

הציבור החרדי בסיכון מיוחד

למרבה הצער, דווקא ילדים חרדים עלולים להיות חשופים יותר לפגיעות. "בניגוד למה שרוב ההורים חושבים - 87% מהפגיעות מבוצעות על ידי אדם מוכר", אומר הרב לביא, "מה שאומר שבחברה 'קהילתית' שבה ילדים רגילים לפגוש את השכן הנחמד שיושב ליד אבא בבית הכנסת ומחלק סוכריות בסוף התפילה, הם נמצאים בעמדת פגיעה. יתירה מזו, ברוך ה' אנחנו מחנכים את הילדים לעין טובה, לדון לכף זכות, לעזור לזולת - כל אלו עלולים להיות חלילה מנוצלים כנגד על ידי אדם פוגעני".

נוספים על כך גורמים ייחודיים לציבור דתי או חרדי - החשש מלשון הרע שלא מובן נכון - שעלול להרתיע ילד מלספר על פגיעה למרות שאין לזה הצדקה הלכתית אמיתית. כמו כן, נדרים ושבועות שהפוגע מכריח את הילד להישבע שלא יספר לאף אחד יוצרים תחושת מחוייבות כבדה אצל הילד.

מקום נוסף הדורש תשומת לב מיוחדת הוא המקווה. "אני ממליץ בחום שילדים לא יגיעו למקווה לפני גיל בר מצווה, ובוודאי לא לבד ללא הורה מלווה", מדגיש הרב לביא.

עקרונות בסיסיים למוגנות

הרב לביא ממליץ על כללים ברורים שחשוב להעביר לילדים:

• לעולם לא הולכים עם מבוגר ללא רשות מההורים.
• זכרו: מבוגר שזקוק לעזרה פונה למבוגר, לא לילד. אם הוא ניגש דווקא אליכם – זה חשוד.
• שלושת ה"ל": להגיד לא, לברוח, לספר להורים.
• גם אם אתה לא בטוח – ה'פעמון' הפנימי מסמן שמשהו לא בסדר - תספר. לא נכעס. נעזור לך.

חשוב במיוחד לחזק בילד את האמון בעצמו: "גם אם מישהו מוכר, מכובד, או אפילו רב עושה משהו לא נעים – אתה אומר לא, בורח ומספר.

"צריך גם להסביר לילדים שכל נדר או שבועה שהוכרחו להישבע לא לספר על פגיעה – הם פטורים ממנה לחלוטין, ושמירת הלשון לא חלה כשמדובר בהגנה על עצמם או על ילדים אחרים".