יום שני, ראש חודש שבט. מאות הנשים שעמדו בסדר מופתי לפני עמדת הכניסה לאירוע 'אחת' במלון רמדה והמתינו לתג הקהילה שיונפק עבורן, הגיעו מלאות בניגודים - חלקן אפילו לא ידעו על כך.
מרוץ הערב המתיש שעזיבת הבית בשעה מוקדמת כרוכה בו, מול הרצון לצאת לערב ממלא ולהיות בו בנוכחות רגועה; המשיכה אל בילוי אטרקטיבי עם חברות, מול הכיסופים לשמוע משהו מרומם שירים אותן אל פסגה רוחנית חדשה.
שם בתור, בו הן פגשו לראשונה זו את זו, התחילה להירקם ה'אחת' של האירוע - זו שמורכבת מכל אחת ואחת מהמשתתפות, ומכל הזירות בהן הן מתמרנות; זו שמאפשרת לרגע להרפות ולהרגיש: את אחת, שלמה ומחוברת, חלק מקהילה אחת גדולה.
רוח וגשם בתערוכה
את הנשים, חמש מאות וחמישים במספרן, קידמה תערוכה אינטראקטיבית עוצרת נשימה, בה קם לתחייה חזונה של 'אחת'. "מהי קהילה בשבילך?" נשאלו המשתתפות, והצטיידו במטבע שוקולד בצבע המתאים לתשובתן. באמצעות המטבע הופנו למתחם המתאים: אדמה - שייכות; רוח - תוכן ומשמעות; הגשמה - כלים לצמיחה מעשית.
מתחם הרוח הציג שאלות רלוונטיות מעולמן של המשתתפות, המבקשות לקבל מבט תורני והלכתי הנוגע לזירות השונות בחייהן. העמדה האינטראקטיבית קלטה שאלות בזמן אמת והפנתה אותן אל בית ההוראה של הגאון רבי עמרם פריד. "מה הגבול של לשון הרע בטיפול פסיכולוגי?" "האם מותר לי לזרוק אבדה יקרה שנמצאת אצלי שנים?" - שאלות אלו ועוד עשרות נוספות שנקלטו באנונימיות במהלך האירוע, נענות בקבוצת ההלכה של 'אחת'.
מתחם האדמה פרש ערכים רבים של שייכות וחברה אותם מעניקה הקהילה. המשתתפות מתחו חוטים של חיבור בין אחריות חברתית לצמיחה אישית, ובין חברות לביטוי יצירתי. רשת של חוטים יצרה רקמה אנושית אחת.
מתחם הגשם קרא להגשמה עצמית. בין כדים של שתייה מרעננת ניבט הצמא להגשמה, ונשים נרשמו לפעילויות הקרובות: סדנאות זוגיות וחינוך, שיעורי פרשת שבוע, הכשרות לניהול ופיתוח אישי, ועוד כלים שיעזרו לכל אחת לצלוח את אתגרי המציאות ולצמוח מתוכם חזקה יותר.
מתחם המובילות היווה הפתעה גדולה. עשרות נשים נרשמו להובלת קהילה ויפתחו בעזרת השם קהילות חדשות במקומות מגוריהן. במתחם הוצגו להן הכלים העומדים לרשותן: ערכות תוכן המגיעות אליהן מדי חודש ומאפשרות להן להוביל שיח ערכי איכותי סביב מעגל השנה ונושאים רלוונטיים, סמינר הכשרה למובילות, הכשרות לפיתוח מנהיגות ויכולת הובלה, ותמיכה לאורך כל הדרך.
עם תום חלק ה'מינגלינג' סביב התערוכה והבופה המפנק ("אירוע של קידוש גדול", כפי שנשמעה ההגדרה במהלך הערב), נכנסו המשתתפות אל אולם המליאה ושמעו את דברי הברכה של הגאון רבי דוד לייבל, נשיא 'אחוות תורה'.
פתאום נולדה 'אחת'
הרב לייבל הציג בדבריו את האתגר ואת הכוח: "היום האתגרים אחרים לגמרי ממה שהיו לפני עשרים ושלושים שנה, לכן הארגון נצרך מאוד. הנשים חייבות להתכנס יחד ולמצוא הדרכה, הכוונה וחיזוק זו מזו. צריכים שילוב כוחות של כלל ישראל, להתכנס יחד, מכלל הציבור החרדי - ספרדיות, ליטאיות וחסידיות - שמבקשות להתחזק יחד".
ציפורה שרייבר, מייסדת הקהילות, מלווה ומנחה, שיתפה בימים הראשונים; בתוכניות שנרקמות על גבי לוח מחיק, במבנה הקהילה ובחזון. "וכך יצאנו לדרך, אישה אחת ועוד אחת, מדן ועד באר שבע, מחריש ועד נתיבות. לומדות אט אט, בסבלנות ובקשב, את נתיבי הקהילה, מבקשות להיטיב, להיות, להקשיב. קהילות קהילות נפגשות מדי חודש בחודשו בחיבור ובאהבה. תכנים עושים דרכם היישר אל מסילות הלב. אישה לעמה, אישה לעצמה". היא פרשה את תולדות הקהילות ואת הלמידה בדרך, עד ליום הזה בו קהילות הנשים של 'אחוות תורה' פותחות את שעריהן ב'אחת'.
המעגלים - קהילה קמה לתחייה
שלושים וחמש מובילות מעגלים מומחיות - מעולמות הטיפול והמנטורינג, ההוראה וההנחיה - היו שותפות לאירוע והשתלבו בשולחנות סביבם ישבו המשתתפות. במהלך חסר תקדים הפך האולם לזירה שוקקת המחולקת ל'מיני קהילות' - מעגלי שיח ותוכן בהם נשים, שברובן אינן מכירות, יוצרות היכרות פותחת לבבות זו עם זו, דנות ברעיון ערכי ומשתפות זו את זו בהצצה להתלבטויות ולהתמודדויות שבחייהן.
אחרי השיתוף בפיצולים ובדילמות בחיי המשתתפות, הוצג הרעיון המעוגן במקורות, לפיו קריאת שמע היא זכר ליציאת מצרים ובה אנחנו מכריזים: "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד". כיסוי העיניים מבטא את הרעיון שעיני החומר רואות ריבוי, רואות פיצול, רואות שלל כוחות וגוונים, ורק בעצימתן אנחנו יכולים לחזור אל השורש האחד.
לא רק עולם הטבע מחזיק בתוכו ריבוי, גם קורות האדם והעם - אנחנו נפגשים לעיתים עם הטוב ולעיתים עם הרע, לעיתים עם מילוי ולעיתים עם חסר. משיצאנו ממצרים אנחנו מכירים בכך שה' אחד - גם הטוב וגם מה שנראה כרע, כולם יצאו ממקור אחד טוב ומיטיב. "ה' אחד" - אח"ד בגימטריה הוא 'אהבה'; כל המציאות כולה היא גילוי אהבה של ה' יתברך כלפינו.
ההתרחשויות סביב השולחנות היו מדהימות. חיבורי הלבבות שנוצרו, הצמא לשייכות שפתאום מצא באר מים חיים של מעגל מצמיח. במילותיה של שולמית אורבך, עורכת תוכן ומרצה לכתיבה, שהנחתה מעגל: "היו כמה משתתפות במעגל שלנו שחלקו את הרצון בשינוי תעסוקתי משמעותי, וחיזקנו זו את זו בנושא. התגובה המרגשת של אחת מהן הייתה: 'חשבתי עד כה שהרצון שלי לשינוי הוא לא תקין, פתאום אני מבינה כמה זה בסדר, קיבלתי כוח במעגל'. עוד רגע מרגש צד את עיני - היה מעגל משפחה, אמא אחת וכמה מבנותיה. במהלך השיר 'אמא' שנשמע על הבמה - הבנות עטפו את האם בחיבוק מרגש ושרו; זה היה רגע מזוקק של יחד".
התוכנית האמנותית שהמשיכה את הערב כללה מופע סטנדאפ של הקומיקאית הניה שוחט, שהראתה לכולן, בין דמעות הצחוק, איך הכאבים של כל אישה באשר היא דומים, ואיך הפירוק שלהם יחד הוא מרפא.
את האירוע חתם 'קומזיץ' בו שרו מאות נשים בקירוב לבבות - שירים נוסטלגיים ומוכרים לצד שירים חדשים ורעננים, בהובלתה של הזמרת אסתי בר נתן וההרכב המוזיקלי שלה.
"יצאתי אחרת מאשר נכנסתי", "לא הבנתי עד כמה אני צריכה את זה" - עשרות תגובות כאלו נשמעו, וקהילה אחת נבנתה, לכל אחת, מבית ומחוץ.
0 תגובות