בתאריך ז' באדר, יום פטירתו של משה רבנו, מתקיים במירון אירוע גדול - אלפים עולים לקבר הרשב"י לציין את יום הילולת משה רבנו, כי קבר משה עצמו נעלם ולא נודע מקומו.
למה נעלם? הפסיקתא זוטרתא (לקח טוב, דברים, פרשת וזאת הברכה, דף סח עמוד א) מבארת: "ומפני מה לא נודע קבורתו של משה - כדי שלא יהיו ישראל הולכין ומניחין שם בית המקדש ומזבחים ומקטרים שם. וכדי שלא יטמאו אומות העולם את קברו בפסיליהם ובתועבותיהם".
ישראל שפירא: "קח אותנו לסיור נדיר"
לפני מספר שנים לקחתי קבוצת תיירים חסידים מארצות הברית לסיור. התיירים שלא הגיעו לארץ בפעם הראשונה נקעה נפשם מסיורים קלאסים ב"מירון, צפת וטבריה" וביקשו ממני בהאי לישנא: "שמענו שאתה מכיר מקומות נדירים... קח אותנו למשהו שלא ראינו".
"בסדר... נלך לחפש את אוצרות המקדש ולהתפלל בקבר משה רבנו", אמרתי.
עיני התיירים נצצו בהתלהבות: "קבר משה?! - כלי המקדש?!".
"חכו עד הסוף", אמרתי להם.
בסיורי לקחתי אותם למערות סככה במדבר יהודה - שם, על סמך מקורות חז"ל ושאר מקורות, שוכנים אוצרות המקדש, כמפורט בהרחבה בספרי "המקומות הנדירים הקדושים והרטובים בארץ ישראל" (יפה נוף, פלדהיים, תשפ"ו). הם יצאו משוכנעים למרות שלא מצאנו אותם.
בדרך חזור ממערות סככה במעמקי מבצר הורקניה, עצרנו בצד ימין של כביש 1 בדרך מירושלים לים המלח - ב"מקאם נבי מוסא" - "הנביא משה" בערבית.
המסורת המוסלמית מזהה כאן את מקום קבורתו של משה. את המבנה הקיים בימינו הקים הסולטן הממלוכי ביברס בשנת 1268 על שרידי מבצר שהקים צאלח א - דין.
טעותם של המוסלמים בדבר זיהוי המקום נובעת מכיון שהתורה אומרת בפירוש שמשה נקבר בהר נבו שבעבר הירדן המזרחי - ולא בעבר הירדן המזרחי.
בדרך כלל מסורות המוסלמים לא שונות בתכלית ובפרט כשמדובר על אבי האומה שהם מעריכים כיתר שאר נביאי התנ"ך.
כיצד ייתכן שהמוסלמים קבעו את קברו דווקא כאן, מערבית לירדן?
כמה תשובות והסברים יש לדבר, חלקם משעשעות כמובן.
1.
חלום. על פי המסורת המוסלמית, מקום קבורתו של משה רבנו נתגלה לצלאח א-דין בחלום, והוא בנה מצבת זיכרון במקום. מוסלמים לא שואלים שאלות על חלומות:)
2.
תצפית על הר נבו. חוקר ארץ ישראל יוסף ברסלבי, במאמרו "מצבות ענק על קברים קדושים" (לחקר ארצנו, תל אביב, תשי"ד), טוען שמקאמים מוסלמיים רבים נבחרו בנקודות נישאות שמהם רואים מקום קדוש מרחוק. הרעיון הורחב על ידי החוקר זאב ח' ארליך הי"ד במאמרו "משה ויהושע - בין מזרח למערב" (מוסף השבת, מקור ראשון, כ"א תשרי תש"ע). ארליך מביא שורה שלמה של דוגמאות: "נבי יושע" ליד סלט בעבר הירדן - אתר תפילה על שם יהושע בן נון המשקיף על פני יריחו. "נבי חליל" בהרי מואב - המשקיף על פני חברון. "נבי סוג'וד" בדרום הרי לבנון - שממנו נשקפת נחלת שבט דן, ושם לפי המסורת קבור אהליאב בן אחיסמך מבני דן (ראה בספרי "המקומות הקדושים בלבנון - בוקפוד תשפ"ה). ואף "אבן בהן בן ראובן" בנחלת שבט בנימין - המשקיף על פני מואב, מקום מושב שבט ראובן (מקום נדיר וקדוש שרצוני עז לבקר שם, אלא ש"אבן בחן" זו (שיתכן שמוזכרת בתנ"ך), סגורה על מסגר ובריח מטעם רשות הטבע והגנים ועל דקא בכינא).
נבי מוסא - שממנו ניתן להשקיף ישירות על ערבות מואב ועל הר נבו, מקום קבורת משה לפי התורה - לפי טענה זאת הוא לא קבר, אלא נקודת תצפית על הקבר האמיתי מעבר הירדן.
יהודים, נוצרים ואיסיים שחיו במדבר יהודה בתקופת בית שני כבר כינו את המקום על שמו של משה בשל אותה תצפית. המוסלמים ירשו את הכינוי ופירשו אותו כמקום קבורה ממש. אגב. עדות יחודית מהמאה ה-14: הנוסע המוסלמי אבן בטוטה כתב בשנת 1355 שהמקום "קדוש ליהודים הרבה מאוד".
3.
בחדית' מצוטט מוחמד: "לו הייתי שם, הייתי מראה לכם את קברו מתחת לגבעת החול האדום בצד הדרך." הפרשנות המוסלמית המאוחרת זיהתה את "גבעת החול האדום" עם הסלעים האדמדמים של מעלה אדומים — ומכאן קצרה הדרך לקבוע שהקבר נמצא בסמוך, בדרך ירושלים-יריחו.
4.
אסטרטגיה פוליטית מחושבת. כמו בדתות רבות שפעמים נולדים ימי חג ויראצייטים מבעיות פוליטיות - כך נוצר מאקם נבי מוסא, וההסבר הוא כך: צלאח א-דין כבש את ירושלים מהצלבנים ב-1187. הוא החליט להמשיך לאפשר לצליינים נוצרים לבקר בעיר — אבל חשש שבשבוע של הפסחא, כשהמונים נוצריים יציפו את ירושלים, עלול להיווצר אסון למוסלמים. הפתרון: ליצור חג מוסלמי מקביל שיקבץ המון מוסלמי גדול באותה תקופה בדיוק, כמשקל נגד.
וכאן פרט שמעט אנשים יודעים: חגיגות נבי מוסא הן החג המוסלמי היחיד שנחגג לפי לוח השנה הנוצרי-אורתודוקסי - ולא לפי הלוח המוסלמי. כך יוצא שהמון המוסלמים החוזר מנבי מוסא הגיע לירושלים בדיוק כשהצליינים הנוצרים החלו להגיע לחג הפסחא.
דברי קודשם של חז"ל
ועכשיו נחזור לפסיקתא זוטרתא. חז"ל חששו שקברו של משה יטמא בפסילים ובתועבות הגויים. ומה קרה בפועל? הסולטן ביברס בנה על המקום מסגד ומתחם ענק. לאורך השנים הפך לאתר עלייה לרגל מוסלמי - וחגיגות נבי מוסא הפכו לאחד הפרקים האפלים ביותר בתולדות היישוב היהודי.
מדי שנה, בימי חג הפסחא הנוצרי, יצאה תהלוכה ענקית מירושלים לנבי מוסא. אלפי מוסלמים מכל רחבי הארץ - משכם ועד חברון, התקבצו בירושלים, התפללו בהר הבית, ובראש התהלוכה נישא "דגל הנביא" שהוצא לכבוד החג מביתו של המופתי. הקונסול הבריטי בירושלים ג'יימס פין כתב באמצע המאה ה-19: "ספק אם תוכל תגרה שלא להסתיים בטבח. תמיד הייתה נשימתנו קלה עלינו יותר בתום עליות הרגל המוסלמיות".
בדרך לירושלים, עברו דרך השכונות היהודיות. בראש התהלוכה היה דרוויש מנופף חרב, ומהקהל עלו קריאות "אל יהוד כילבנה" - היהודים הם כלבינו. ו"איד'בח אל-יהוד" - טבחו ביהודים.
ב-4 באפריל 1920, לאחר תפילות יום השישי החותמות את חגיגות נבי מוסא, פרצו פרעות קשות ברובע היהודי בירושלים - מאורעות תר"פ. נרצחו שישה יהודים ונפצעו כמאתיים. בשנת 1937, בעיצומו של המרד הערבי הגדול, אסרו הבריטים על קיום החגיגות. ב-1948 הפכה לתהלוכת אבל לאחר נפילתו של עבד אל-קאדר חוסייני ימ"ש בקרב הקסטל.
החגיגות חודשו לראשונה ב-1987, לאחר 50 שנה של איסור. כ-50,000 איש השתתפו. כעבור חודשים ספורים פרצה האינתיפאדה הראשונה. מאז לא חודשו.
המקובל היהודי שהתבודד בנבי מוסא - חשיפה!
שמוע שמעתי עדות נאמנה על המקובל רבי ברוך שפירא זצ"ל, שהראשל"צ הגאון רבי מרדכי אליהו גילה בהספדו שהיה מל"ו הצדיקים הנסתרים - נהג ללכת להתבודד ליד נבי מוסא.
רבי ברוך שפירא (אין קשר משפחתי לכותב השורות) היה בקיא הן בתורת הנסתר והן בארכיאולוגיה, והרגיש בנבי מוסא דברים שאנשים רגילים לא מרגישים - ולכך התבודד בסמיכות לאתר.
ביקור כותב השורות בנבי מוסא
כשסיירתי באתר נבי מוסא, אנשי הווקף המקומיים - המוסלמים המחזיקים את המקום - קיבלו אותי בכבוד, ופתחו בפני את כל האתר. סיירנו בחצרות העתיקות, בחדרי האכסניה הממלוכיים, ועברנו על פני הכיפות הלבנות. ברם, לא נכנסנו למסגד בשעת תפילתם.
יהי רצון שמשה רבנו ישפיע עלינו שפע ממרומים ויחיש הגאולה וכדברי המדרש הידוע "מפני מה נסתתר קברו של משה, מפני שידע הקב"ה שעתיד בית המקדש לחרב וישראל יגלו מארצם, ושמא יעמדו באותה שעה בבכי ותחנונים על קברו של משה, ויאמרו לו משה רבינו עמוד בתפילה בעדינו, ויעמוד משה ויבטל הגזירה".
- ישראל שפירא - היסטוריון ומרצה בכיר, חוקר ארץ ישראל ומדריך טיולים | מחבר הספרים 'המקומות הנדירים הקדושים והרטובים', 'עזה מאז ולתמיד', 'המקומות הקדושים בלבנון', ו'סודות המכבים' | לתגובות, הערות, לשליחת חומרים ורעיונות ולהזמנת הרצאות, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com
0 תגובות