סוגיית גיל הנישואין בחסידות חב"ד והעיכוב המשמעותי ביציאתם של בחורי הישיבות לעולם השידוכים עולה לכותרות בימים האחרונים, בעקבות מאמר נוקב ומפורט שמפרסם הרב יוסף יצחק חיטריק, מנהל סמינר "בית חנה" בצפת, בגיליון האחרון של עיתון "כפר חב"ד".
הרב חיטריק, מהדמויות החינוכיות הבולטות והמוערכות בחסידות, בוחר להציב סימן שאלה גדול סביב המגמה שהשתרשה בשנים האחרונות במוסדות הישיבות בחסידות, במסגרתה בחורים רבים בוחרים לדחות את שלב השידוכים בשנים ארוכות, לעיתים עד גילאי ה-20 המאוחרים, תחת הנימוק הרשמי של התמדה בלימוד התורה וצמיחה רוחנית בין כותלי הישיבה.
במאמרו המקיף, מגולל הרב חיטריק את השתלשלות הדברים שהובילה אותו לכתיבת המאמר, החל מהשתתפותו בפודקאסט "לב אבות" שעסק בנושא הבוער. במהלך הדיון, הציג הרב את עמדתו הנחרצת הנשענת על הוראותיו הישירות של הרבי מליובאוויטש בנוגע לבנות החסידות.
הוא טען כי הרבי הביע עמדה ברורה לפיה המטרה המרכזית בחינוך הבת היא הבאתה להקמת בית יהודי חסידי מוקדם ככל הניתן. הרב אף ציין עדות אישית על מקרה בו הרבי תמך בדילוג על שנת לימודים שלמה עבור תלמידה, וזאת מתוך שיקול יחיד: לקצר את משך הלימודים ולאפשר לה להינשא בגיל צעיר יותר. לשיטתו של הרב חיטריק, הנחיה זו צריכה לשמש כעמוד האש לפני המחנה עבור הנהלות הסמינרים וההורים כאחד.
אולם, הסוגיה הופכת למורכבת הרבה יותר כאשר עוברים לצד הגברי של המתרס – בחורי הישיבות. הרב חיטריק מתאר דין ודברים שקיים עם ראש ישיבה מוערך, אשר הציג את התפיסה הרווחת בישיבות חב"ד כיום.
לפי אותה גישה, הישיבה היא "חממה" רוחנית שאין לערב בה ענייני שידוכים כלל. המסלול המקובל כולל את שנות הישיבה גדולה, שנת ה"קבוצה" המסורתית בחצר הרבי ב-770 בניו יורק, ולאחריהן שנים נוספות שבהן הבחורים משמשים כ"שלוחים" בישיבות ברחבי העולם כדי להפיח חיות בצעירים מהם, או ממשיכים להעמיק בלימוד ב-770 ובאוהל ציונו של הרבי. לפי עמדת ראשי הישיבות, אין לקבוע "קו אדום" או גיל יעד ליציאה לשידוכים, וכל עוד הבחור מביע רצון ללמוד – אין להפריע לו או להמריץ אותו למסלול הנישואין.
מול תפיסה זו, מציב הרב חיטריק מראה נוקבת המבוססת על ניסיונו בשטח. הוא משתף בתסכול העמוק של הורים ובנות המגיעים לגיל שידוכים, ונתקלים ב"חומה" מצד עולם הישיבות. לדבריו, שדכנים רבים מדווחים כי בחורים איכותיים ומבוגרים מסרבים בכלל לשמוע הצעות בטענה שהם "טרם הגיעו לפרקם" או שהם "רוצים לשקוע בלימוד".
הרב תוהה בקול האם הגישה הזו אכן עולה בקנה אחד עם שיטת חב"ד, המדגישה את הערך של בניית הבית והיציאה לשליחות כחלק מהשליחות האלוקית בעולם הזה. הוא מוסיף ומציין כי הטיעון של "ביטול תורה" אינו מחזיק מים, שכן ניתן ואף ראוי להמשיך בלימוד תורה אינטנסיבי במסגרת הכולל גם לאחר החתונה, כפי שעושים רבים.
בשיאו של המאמר, משתמש הרב חיטריק בביטוי החריף "אמתלא" – תירוץ – כדי לתאר את העיכוב מצד הבחורים. הוא רומז כי לעיתים הנימוק הרוחני של "תורתו אומנותו" אינו אלא כסות לחששות אחרים או למגמה חברתית שאינה מוצדקת. הוא מזכיר לקוראים את דברי הרבי שיצא לא פעם נגד הגישה המסתגרת, המעדיפה התעלות אישית על פני יציאה לעולם וכיבושו. הרב מביע חשש ממשי כי דחיית גיל הנישואין פוגעת ביכולת של הבחורים להגיע לחופה מתוך טהרה ורעננות, וקורא להנהלות הישיבות ולשלוחים להחזיר למרכז השיח החינוכי את השאיפה להקמת משפחה חסידית כערך ראשון במעלה, שאינו עומד בסתירה לצמיחה בלימוד התורה.
0 תגובות