אחד הספרים העתיקים ביותר בספרות חז"ל, ואולי המוכר פחות לציבור, הוא מגילת תענית – רשימה של 35 ימים טובים שקבעו חכמי ישראל לזכר ניצחונות וישועות שאירעו בתקופת בית שני.
המגילה כתובה ארמית, ובכל תאריך מצוין אחד משני איסורים: "דלא למספד" – אסור להספיד, או "דלא להתענאה" – אסור להתענות.
זולת חנוכה ופורים שנקבעו לדורות - כל ניצחון, כל גירוש של שונא שבו יד ישראל גברה – הפך ליום טוב. ביניהם בולטים שלושה ימים רצופים בחודש סיון שכמעט אינם מוכרים לציבור - ט"ו, ט"ז וי"ז בסיון - שלושה ניצחונות חשמונאיים זה אחר זה.
ט"ו וט"ז בסיון – גירוש אנשי בית שאן ועמק יזרעאל
"בחמישה עשר ביה ובששה עשר ביה גלו אנשי בית שאן ואנשי בקעתא. ואף הם היו לישראל יתד רעה בימי יונים כלפי הערביים, מפני שלא נתחייבו גלות בראשונה ולא הגלה אותם לא יהושע בן נון ולא דוד מלך ישראל. וכיון שנתחייבו גלות, גברה ידם של בית חשמונאי והגלו אותם. ואותו היום עשאוהו יום טוב". (מגילת תענית)
"בקעתא" – הכוונה לעמק יזרעאל. הנוכרים שישבו בבית שאן ובעמק היו מוקד עוין שסיכן את ישראל מבפנים.
השמחה הייתה גדולה כי אוכלוסייה זו לא גורשה בידי יהושע, ולא בידי דוד המלך. ישבו שם מאות שנים. החשמונאים הצליחו לבסוף לטהר את בית שאן ועמק יזרעאל מאויבים.
י"ז בסיון - כיבוש קיסריה
יום לאחר מכן, בשבעה עשר בסיון נכבשה מגדל צור - היא העיר העתיקה קסריה.
למה היום אנחנו לא חוגגים?
אם אבותינו קבעו ימים טובים, מדוע אנו לא מכירים אותם? התשובה נמצאת בדברי חז"ל בגמרא במסכת ראש השנה. להלכה נפסק שמגילת תענית בטלה - שכל הימים הכתובים בה שלא להתענות, עכשיו מותר להתענות בהם חוץ מחנוכה ופורים, שאסור להתענות אפילו בזמן הזה, מפני שנעשו בהם נסים גדולים.
כך כל החגים שנקבעו בימי בית שני על הניסים שנעשו בימיהם בטלו עם החורבן. באותם תאריכים אירעו לאחר מכן אסונות. ממילא לא ניתן להמשיך ולחגוג. רק חנוכה ופורים נותרו בתוקפם.
לפני למעלה מאלפיים שנה, עמדו החשמונאים בשערי בית שאן ועמק יזרעאל וסביר להניח שהם זעקו "מי לה' אלי" כמנהג סבם הדגול.
מנהגי חג ט"ז סיון
ביום זה אפשר ומומלץ לצאת לטייל באזור אותו כבשו אבותינו.
שלושה אתרים עיקריים שווים ביקור:
תל יזרעאל – התל המזוהה עם העיר המקראית "הרצחת וגם ירשת?", בלב עמק יזרעאל. מהתל תצפית מרהיבה על כל העמק - אותו עמק שממנו גירשו החשמונאים את הנוכרים בט"ז בסיון. העומד במקום מביו מיד למה המקום היה אסטרטגי כל כך.
תל מגידו – אחד האתרים הארכיאולוגיים החשובים בישראל, שמר עשרים שכבות של התיישבות. התל ממוקם בשולי המערביים של עמק יזרעאל, בנקודה אסטרטגית החולשת על צומת דרכים של שני נתיבי סחר בינלאומיים חשובים. כל מי ששלט במגידו – שלט בעמק.
תל אצטבא – בית שאן העתיקה – זהו האתר המרתק ביותר לענייננו. בתל אצטבא, שם שכנה העיירה הסלאוקית ניסה-סקיתופוליס, נערכו חפירות מדעיות מקיפות שהפכו לאחד הגילויים הארכיאולוגיים המרתקים בנושא התקופה החשמונאית.
שני חוקרים בכירים עמדו בראש המחקר: פרופ' אחים ליכטנברגר מאוניברסיטת מינסטר בגרמניה, ופרופ' אורן טל מאוניברסיטת תל אביב. השניים ערכו ניתוח משולב של שרידי בעלי חיים וצמחים שנמצאו בשכבת ההריסה – ובאמצעותם הצליחו לתארך את חורבן העיר באופן יוצא דופן בדיוקו.
התוצאה מדהימה - החוקרים קבעו לא רק את השנה שבה נחרבה העיר בידי החשמונאים, אלא גם את העונה - סוף האביב, תחילת הקיץ. בדיוק התואם לט"ו בסיון הכתוב במגילת תענית.
כך הארכיאולוגיה גם היא מספרת לנו את שנכתב במגילת תענית.
יוגב ישראלי, ירון דרוקמן, וונט, "עצמות תרנגולות סייעו לקבוע באיזו עונה נהרסה בית שאן" העתיקה 22.8.22
- ישראל שפירא - היסטוריון ומרצה בכיר, חוקר ארץ ישראל ומדריך טיולים | מחבר הספרים 'המקומות הנדירים הקדושים והרטובים', 'עזה מאז ולתמיד', 'המקומות הקדושים בלבנון', ו'סודות המכבים' | לתגובות, הערות, לשליחת חומרים ורעיונות ולהזמנת הרצאות, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com
0 תגובות