סיפור אישי ומטלטל של מטפל ופסיכולוג יהודי נודע, שנולד בהונגריה בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, מדגים באופן המוחשי ביותר כיצד טראומות הינקות אינן נעלמות, אלא נצרבות בעומק הנפש ומנהלות אותנו גם עשרות שנים לאחר מכן.
כשהיה תינוק בן שבועות ספורים בלבד, בעיצומם של המשלוחים לאושוויץ, קיבלה אמו את ההחלטה קורעת הלב למסור אותו לשכנים שאינם יהודים כדי להציל את חייו מציפורני הנאצים ועוזריהם. התינוק הקטן שרד, גדל, הפך לאיש משפחה ולפסיכולוג מפורסם בבריטיש קולומביה שבקנדה, אך החור השחור שנפער בלבו באותם ימי אימה נותר פתוח, והמתין לרגע שבו יתפרץ החוצה ברגע אחד של איבוד עשתונות.
הרגע הזה הגיע דווקא במהלך חגיגת יום הולדתו, כשהיה כבר אב לילדים. בעיצומה של המסיבה, כשהוגשה עוגה גדולה וכל הנוכחים החלו לשיר לכבודו, סירב בנו הקטן, שהיה אז בן שלוש בלבד, להצטרף לשירה. האב המאוכזב ניסה להפציר בילד המתוק, אך משזה התעקש, כעסו של ד"ר מאטה הלך והתעצם עד שאיבד את השליטה, גער בבנו ואף סטר לו על לחיו בפני המסובבים ההמומים. הילד פרץ בבכי מר, המסיבה נמשכה, אך האירוע הקשה הזה רדף את הפסיכולוג והותיר בו משקע כבד במשך עשרות שנים, במהלכן ניסה להבין מדוע סירוב תמים של פעוט גרם לו להגיב באלימות כה קשה ובזעם כה קיצוני.
רק בחלוף השנים, מתוך זווית ראייתו המקצועית והטיפולית, הצליח הד"ר לפענח את התעלומה הרגשית שהביאה להתפרצות: באותו רגע שבו בנו בן השלוש סירב לשיר לו, הוא לא היה האב המבוגר והמצליח, אלא חזר להיות באותה שבריר שנייה התינוק בן שלושת השבועות שנותק מאמו בודד ומפוחד. הגוף של התינוק, שלא ידע אז להבחין בהקשרים היסטוריים או להבין שאמו מוסרת אותו כדי להציל את חייו, תרגם את הנטישה לאשמה עצמית איומה ובתחושה שהוא אפס, לא רצוי ולא אהוב. הסירוב של בנו הקטן להעניק לו הכרה בשיר יום ההולדת, הדהד אצל המטפל את הפצע הקדום של חוסר הקיום, והוכיח כי הילד הפגוע שבתוכנו לעולם אינו שוכח, ומבקש נואשות תיקון ואהבה גם ממרחק של דורות.
בכל ויכוח זוגי שאנו מנהלים, אנחנו בטוחים שהצדק נמצא בצד שלנו. בכל פעם שאנחנו כועסים על אחד הילדים, ואולי אפילו מתפרצים עליו, אין לנו ספק שזה נעשה מתוך רצון עמוק ופנימי לחנך ולהשפיע - כאלה אנחנו. חכמים וצודקים.
כשהתורה מספרת על המלחמה שניהל משה רבינו עם המדיינים, היא מרמזת על כך שהיא התנהלה ללא נגיעות אישיות מצדו, על אף שהיו לה השלכות ישירות על חייו - האמנם היינו חושבים אחרת? האם ייתכן שגדול הנביאים יערב שיקולים אישיים וימנע מלקיים את ציווי השם באופן מיידי בשל כך?!
הצצה להנהגתו של משה רבינו לעומת זו של יהושע בין נון במקרה דומה, תלמד אותנו לעצור רגע, לחשוב שוב ולהבין שבכל הנוגע להתנהלות הנובעת מתת-המודע שלנו, איננו חפים מטעויות וכדאי שנתנהג בהתאם.
הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון בשיעור מאלף ומרתק לפרשת מטות.
0 תגובות