ערב שבת "נחמו", השבת הראשונה שלאחר תשעה באב. ימי האבלות הקשים על חורבן הבית מאחורינו, והראש נמצא בחופשת הקיץ ובחיפוש אחר קצת מנוחה, נופש ושקט. אבל אם נביט ביושר על השיח הציבורי סביבנו – האם באמת תיקנו את הסיבה שבגללה חרב הבית? שבוע טיפוסי בחדשות וברשתות מציג תמונה מתישה של ציטוטים חלקיים, הקלטות בסתר, הבהרות, גינויים, התנצלויות ומריבות. השיח סוער, מקצין ומפלג.
כשצפיתי במתרחש השבוע, נזכרתי בדברים שאמרתי בכנס היסוד של "מועצת העיתונאים החרדים", בשמו של רבן יוחנן בן זכאי. הוא אמר במשפט קצר את הדילמה המטלטלת של כל אדם, ובפרט מי שמחזיק במיקרופון, בעט, או בכל השפעה כזאת או אחרת "אוֹי לִי אִם אוֹמַר, אוֹי לִי אִם לֹא אוֹמַר".
אוי לי אם אשתוק ולא אשמיע את הביקורת ואת האמת – ואוי לי אם אדבר והדברים שלי ילבו את האש, יזרעו פירוד ויגבירו שנאה. הדילמה הזו אינה שייכת רק לעולם התקשורת. היא מלווה כמעט כל הורה, מחנך ומנהיג, וכל אחד מאיתנו בשיח היומיומי: עד כמה ללכת עד הסוף? מה נכון להגיד וממה עדיף להימנע כדי לא להחריב יותר?
•
פינתו של הרב יעקב גלויברמן: איך מתחילים מחדש? | צפו
הספיקות הללו מזכירים סיפור דרמטי נוסף עם רבי יוחנן בן זכאי המובא ב"אגדות החורבן" . בשיאו של המצור הרומאי על ירושלים, הוא יצא אל אוהלו של המצביא אספסינוס. המפקד הרומאי התרשם מחכמתו והציע למלא עבורו משאלה אחת. תחשבו על הרגע הזה, כאשר גורל העם כולו מונח על הכף. רבי יוחנן יכול היה להמר על כל הקופה ולבקש לחוס על ירושלים ולא להחריב את המקדש, אך הוא חשש שבקשה גרנדיוזית כזו תידחה על הסף והוא ישאר בלי כלום. לכן הוא בחר "להתפשר", ללכת בקטן אבל בבטחה, וביקש: "תן לי את יבנה וחכמיה".
המחיר של ההכרעה הזו היה כבד מנשוא – ירושלים חרבה והעם יצא לגלות מדממת של אלפיים שנה. אך מנגד, בזכות יבנה וחכמיה נשמרו הרוח, התורה והזהות שלנו, והן מאפשרות את תקומתנו מחדש. הדילמה הזו, בין מלחמה על כל הקופה לבין הצלת מה שאפשר, מהדהדת עד היום בכל צומת קבלת החלטות.
•
מה המסר עבורנו כיום? לא נוכל לתקן את העולם כולו . ניסיון להילחם על "כל הקופה" – כשכל צד בטוח שרק הוא צודק ומנסה להכניע את השני – מסתיים בדרך כלל בחורבן משותף. התיקון האמיתי מתחיל בקטן, בבניית "יבנה" פרטית משלנו.
זה נכון לגבי אנשי התקשורת שנדרשים לבקר ולדווח, אך חייבים לשאול את עצמם בכל רגע האם הדברים בונים או רק מפרקים. זה נכון לגבי מחנכים והורים שצריכים להתמקד בבניית חיבור, בקירוב לבבות ודוגמה אישית. וזה נכון לגבי כולנו. במקום להשקיע את האנרגיה בלהעביר ביקורת על האחר, בואו ננסה לשמור על החלקה הקטנה שלנו. אם ננצל את נקודת ההשפעה שלנו כדי להרבות בטוב ובאהבת ישראל, נזכה להביא נחמה, ריפוי ושינוי אמיתי לשיח הציבורי ומשם לעם ישראל כולו – יחד שבטי ישראל .
0 תגובות