עתה, כשענני ההתגוששות שקעו, הגיע הזמן לתת את הדעת על מאבק האיתנים שהיה בעירנו.
זה עתה סיימתי שיחה עם מספר אברכים מרחבי הארץ, שסיפרו לי כי עשו ''תיקון כרת'', לא ישנו כל הלילה, ולא נתנו שינה לעיניהם עד אשר שמעו את התוצאה הסופית מי המנצח במאבק לראשות העיר בבית שמש.
צריך להבין, למה היה צריך לתת נפח כל כך גדול לכל הדיווחים, כשבסך הכל מדובר בבחירה לראש עיר שאין הוא אחראי אלא לשירותים העירוניים של העיר בית שמש, ותו לא. איך קרה שעיני כל ישראל היו נשואות למאבק הזה, שלכאורה מבחינת תוכנו האמיתי לא היה שווה יותר מדיווח לקוני פשוט. מדוע הגיעו עשרות צוותי תקשורת לסקר אירוע זניח כזה לכאורה, איך לתוך עירנו שטפו כל כך הרבה פוליטיקאים שעשו פה ימים ולילות והדירו שינה מעיניהם, ותלו את המשך גורל חייהם הפוליטיים במאבק זה?.
התשובה היא, כי בית שמש הפכה להיות למשל בכל מאבקי החילוניים מול החרדים. אם היה קורה בעירנו תהליך טבעי ונורמלי בכללי המשחק הדמוקרטי הנורמלי שפעמים אתה מרוויח ופעמים אתה מפסיד, הרי שלא היינו חייבים להגיע לאן שהגענו.
במה דברים אמורים? ניקח לדוגמא את ירושלים. פעם שלט בה אורי לופוליאנסקי שהיה חרדי מסיעת ''דגל התורה'' ולאחר מכן ניר ברקת מסיעה עצמאית. לא ראינו את המחזות הללו כפי שאנו רואים בעירנו בית שמש.
גם פה בעירנו הייתי עד בשנים עברו איך השלטון בעיר עבר כמו מטוטלת בין הליכוד ומפלגת העבודה, ואינני זוכר מאבקים מעין אלה, אם כן מתעצמת השאלה מה קרה לנו בחמש השנים האחרונות?.
לצערי, ואמרתי זאת בעבר, ישנה תחושה שקשה להבין אותה מצד קבוצה לא קטנה בעיר, כי יש להם תחושה כי כאשר עולה ראש עיר חרדי הרי שפירושו ''גנבו לי את העיר", גם מעל גבי עיתון מסוים בבית שמש יום לאחר בחירתו של משה אבוטבול לקדנציה השניה, צוטטה מפי גורמים אופוזיציונים אימרה זו.
התחושה היא כי כאשר עולה לשלטון בבית שמש יהודי חרדי זו תופעה לא מקובלת. לדעתי זו תופעה שמקורה בשנאה לשמה, של התנשאות כלפי הזולת ללא שום הצדקה, שנאה של עמי ארצות לתלמידי חכמים.
הגדיל לעשות ידידנו מר ריצ'רד פרס (חבר מועצה ממפלגת העבודה), שעמד מעל במה לאחר ההפסד מול אבוטבול לפני ארבעה חודשים, ואמר בהאי לישנא: ''מערכת הבחירות הזאת הפסידה אותה המדינה ולא בית שמש. בית שמש היא מיקרוקוסמוס של החברה בישראל. אני קורא לראש הממשלה ולשרים ואומר להם, כי מה שיקרה לבית שמש יקרה בכל המדינה''.
שומעים מה הבחור אומר? הוא אומר כי יש פה מלחמה כוללת על כל המדינה. בית שמש מייצגת בעצם את המלחמה של כל כלל החברה בישראל. עכשיו יש למישהו ספק למה כל הציבור החרדי צריך להרגיש כפי שהוא מרגיש?. לדעתי הדברים האלה יוצרים מצב של דה לגיטמציה כלפי השונה.
אנשים שבמשך השנה מתנסחים בצורה כביכול מנומסת וסובלנית, פתאום אתה מגלה כי עומד מולך אריה עם עור של כבש. באופן אוטומטי, ברגע שאתה שולל מהאחר את הלגיטימיות שלו, מה אתה מצפה שתזרוק עליו אבנים והוא יזרוק עליך סוכריות?.
ברגע שדחקו את הציבור החרדי לפינה, והכניסו לתוך השיח הציבורי את המילה 'חרדים מול חילוניים' הרי שהערת את הדוב משנתו. הגדיל עוד בית המשפט לחזק את התאוריה האמורה בכך שנתן פסק דין הזוי לחלוטין, תקדימי למדינת ישראל, שיש לפסול את תוצאות הבחירות אף שבידיו לא היו אלא רק 36 מקרים של זיוף.
בית המשפט הציג בזה את כל הציבור החרדי כמזייף ומרמה. הצמיד סטיגמה נוראה כלפי ציבור שלם. בית המשפט נכנע לאוירה התקשורתית, ולא בתום לב עשה זאת, אלא מתוך מגמה פסולה, כדי לעורר מלחמת דת בתוך העיר, להעיר את כל היצרים של שנאת החינם שהחריבה את ביתנו והגלתנו לבין האומות.
ענייני הבחירות של בית שמש גלשו לפרהסיה הציבורית בהפגנות, ובהופעה של הצד המפסיד בוועדות הכנסת, כשכולם מתנבאים באותו סגנון, כאומרים: ''החרדים גנבו את העיר לחילוניים''.
במצב עניינים כזה, ראה כל יהודי ברחבי המדינה וברחבי העולם את עצמו כחלק מהמאבק המתנהל בבית שמש בין חרדים לחילוניים. הטמבלבזיה תרמה אף היא את חלקה למסכת ההפחדות, ועשתה תכנית שבה הראתה לכל עם ישראל את התהליך הדמוגרפי שעוברת בית שמש בשנים האחרונות, והזהירה את עם ישראל שיקום ויעשה מעשה בטרם יאוחר המועד.
גם יריקה של איזה הזוי, שדרך אגב עד היום לא יודעים מי הוא, ולא הוגש שום כתב אישום בנידון, הפכה להיות סנסציה שבה מככבים כל מיני פוליטיקאים בגרוש, כגון דב ליפמן מ''יש עתיד'' חובב הכלבים ויקירם של חיות המחמד בעירנו, שמציע לעשות ''כפרות'' עם פרחים מחמת דאגתו לתרנגולים בערב יום הכיפורים שנטבחים על ידי ''החרדים המרושעים'' בקיימם מנהג זה, ואת אחיו החרדים מציג לראווה כקיצוניים, שיש לשלוח את כולם לטאטות את הרחובות ברחבי בית שמש.
עליו נאמר הפסוק בנביא הושע: ''זובחי אדם עגלים ישקון'', זובח את אחיו החרדים, ומאידך מנשק עגלים וכלבים. לתוך מחול השדים הזה נגרר אמסלם מ''שס'' לשעבר, וכל מיני אנשי גייס חמישי, ועוד ראשי מפלגות שבאו להזדהות עם תושבי בית שמש המסכנים, שנפלו ''שדודים בידי החרדים השודדים''.
ההתנערות של כל החרדים כולל ראש עירנו משה אבוטבול ממעשה זה לא הועילו, וגורמים אינטרסנטים שחפצו בדלק הבעירה הזה כדי לתת דה לגיטמציה לציבור החרדי שחס ושלום לא ישלוט בעיר בית שמש המשיכו בהבערת אש המחלוקת.
צר לי שגם אלי כהן נפל לתוך הפח הזה, ויצא עם סלוגן שהפך לסיסמת הבחירות שלו ''לעצור את הקיצוניים'', בבחינת הפתגם: ''הכה את היהודים והצל את רומי''. פתאום הסתכלתי על עצמי במראה, אני ועוד ציבור גדול בבית שמש, ושאלתי: האם אני קיצוני?.
במה אני קיצוני? הרי יש לנו בעירנו כל הרבה משותף עם עמך ישראל, רובה ככולה של היהדות החרדית בעיר מחוברת ברמ''ח אבריה ושס''ה גידיה בחיי היום יום עם הציבור. אנו נפגשים בשמחות בשיעורים, ולהבדיל בהלוויות, והנה לוקחים ציבור גדול ומקטלגים אותו בקיצוניות. הרי באותו רגע אתה מבין כי נלחמים נגדך, ובמלחמה כמו במלחמה, אף אחד לא יכול לצפות ממני כי אם אקבל סטירה בלחי אחת אז אגיש לו גם את הלחי השניה. כל הציבור בבית שמש ומחוצה לה, הבין כי מתנהל פה מסע מתוזמן ומשומן נגד כל הציבור החרדי בעיר.
ולכן, למאבק זה כנגד אלי כהן ושות', ונגד בית המשפט והתקשורת החילונית המגויסת, יצאו החרדים למלחמת קודש, להשיב מלחמה שערה . אפילו החרדים הקיצוניים ברמת בית שמש, שבימים כתיקונם לא היו מצביעים, רבים מהם הצביעו לאחיהם החרדים, אף שתהום אידאולוגית גדולה מאוד פעורה ביננו לבינם. החרדים ידעו לנצל את המומנטום של דוגמת ה''שד העדתי'' - עד תום.
דחיקת החרדים לקרן זווית גרמה לכך שבתוך העיר הישנה, רבים מאחינו בני עדות המזרח הצביעו הצבעת מחאה נגד אלי כהן, על כך שנגרר לתוך הביצה של שנאת השונה ממך. החרדים היו חייבים לנצח את הבחירות, כדי שבזה יוכיחו קבל עם ועולם כי הם לא רמאים, ולא זיייפנים, וזכו בניצחון בזכות כוחם הגדול באוכלוסייתה של בית שמש, ובזה להסיר לזות שפתיים מכל המפקפקים בזה.
אומרים חז"ל: ''מחזיק באוזני כלב מתעבר על ריב לא לו''. משל לאדם שעבר וראה כלב ישן, העיר אותו משנתו ואמר לכלב: ''אתה יודע אני לא מפחד ממך'', התעשת הכלב מהחוצפן ונשך אותו. כך נאמר לעניננו, ברגע שהערת את ''הכלב'', כלומר את רגשות השנאה שבתוכך או אצל זולתך ,תצפה שאתה גם תינשך מצד אותו כלב.
יזכר לטוב ראש עירנו רבי משה אבוטבול, שכנגד קמפין השנאה של אלי כהן שילט את כל האוטובוסים בסלוגן ''באהבה ננצח ונבנה את עירנו'', ובזה הצליח להוציא את כל האויר מהצד שכנגד.
ישנו משל מפורסם ונפלא, שהייתי מאוד רוצה שכל אחד יאמץ אותו לטובתו, ובעיקר הפוליטיקאים. הרוח והשמש התערבו בניהם מי יגרום לאדם שהלך לתומו ברחובה של עיר כשהוא עטוף עם מעיל להסיר את המעיל מעליו. הרוח לקחה את התפקיד ראשונה ופתחה במשב קריר כלפי אותו אדם, אולם הלה עשה בדיוק את ההפך, סגר את הכפתורים של מעילו, התכנס והתכרבל במעילו יותר ויותר, וכל משב רק גרם לו להתכנס יותר בתוך המעיל.
אמרה השמש לרוח, תני לי רגע אחד ותראי איך הוא פושט את המעיל מעליו. שלחה השמש קרן אור חמימה אחת והלה התחיל פותח את כפתורי מעילו, עוד קרן אחת חמה והלה פשט את המעיל מעליו.
לומר לך, על ידי רוח סערה אתה משיג בדיוק את ההפך, ואילו על ידי חום ואהבה אתה יכול לשכנע את זולתך, ובזה סיכוייך טובים יותר. ''לא ברעש ה', כי אם קול דממה דקה''.
בימים אלה, שוב פעם מלמדים אותנו הפוליטיקאים הקטנים, איך לא להתנהג כלפי הציבור החרדי. בשם השוויון בנטל יוצאים בחרב ובחנית להטיל סנקציות פליליות על כל מי שלא יתגייס. בא נראה מה הם ירוויחו. כבר היום ישנם אלפי בחורי ישיבה שמתגייסים בלי חוקים ובלי משפטים מפוצצים לצבא, ורק בשנה זו התגייסו כמה אלפים.
כיום מתקיים תהליך בציבור החרדי והוא, השתלבות בחיי החברה במדינת ישראל בכל תחומי העשייה. אך מנגד מופיעים פוליטיקאים קטנים ממפלגות אנטי חרדיות, שנבנות משנאה, ורוצים להראות כלפי שולחיהם עד כמה הם דואגים למדינה.
זה פשוט יחזור להם כבומרנג. כי כשאתה זורע שנאה, אתה יכול רק לקצור שנאה. כל בר דעת מבין ויודע, כי אף בחור ישיבה שתורתו אומנותו לא יתגייס. גם אלה שמתגייסים יתחילו לחשוב פעמיים אם ללכת, כי איך יוכלו לראות את אחיהם שלומדים תורה שמדביקים עליהם תוית של פליליסטים, דבר שרק בשלטון היוני והרומאי היה לפני אלפי שנים.
שוב פעם אנו רואים, כאשר מכניסים את הציבור החרדי לעמדת מגננה הוא יוצא בהמוניו בהפגנות של רבבות ומאות אלפים למחות על הרדיפה, ושום דבר טוב לא יצא ממלחמה זו.
כשיעקב ישן בהגיעו להר המוריה, נאמר: ''ויקח מאבני המקום וילן שם'', אומר המדרש כי האבנים רבו ביניהם ואמרו עליי יניח הצדיק את ראשו, נעשו כולם אבן אחת וישן על אותה אבן. שואלים המפרשים אם כבר נעשה נס ונהיתה אבן, למה לא עשו נס מן השמים והייתה נעשית כרית נוחה לשינה? לומר לך, ממחלוקת לא יוצא שום דבר טוב, מקסימום אבן.
את זה נאמר לרודפי המדנים ושונאי החרדים, שום דבר לא תקבלו משנאת החרדים וממחלוקת עמהם, מקסימום תקבלו אבנים (אבני שנאה).
זכינו לשכון כבוד בעירנו, שתמיד הייתה עיר של אהבה וסובלנות. זכורני איך מורנו ורבנו הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצוק''ל, לפני כשלושה עשורים התבטא ואמר: ''בית שמש זה מכרה זהב''. הבה נשמור על המכרה ולא ניתן לאף אחד לקלקל בינינו את האהבה והאחווה, ובזה נבנה פנינת חמד של תורה ויראת שמים, אהבת הזולת ואהבת האדם באשר הוא.
נשנן לעצמנו כי בשלילת השונה אנו משיגים את ההיפך, כי ''האלוקים יבקש את הנרדף''. לא נגרר אחר פוליטיקאים קטנים ואנשי מדון שנמצאים בכל מערכות השלטון במדינת ישראל, שמטרתם היא אחת, לעשות הון פוליטי ולהינשא על גלי השנאה. אני מבין אותם. בסופו של דבר החזון של הרצל שאמר בספרו מדינת היהודים: ''כי יסגור את כל הרבנים בבתי הכנסת ולא יתן להם זכות להביע את דעתם בעניני הכלל '' לא מתממש.
גם חזונם של בן גוריון וזלמן ארן כי ''בשנת אלפיים יהיו התפילין האחרונות בבית התפוצות'' גם חזון זה נסתם. התופעה שחוזרת על עצמה שבכל מקום בארץ ישראל רואים את רחוב הרצל שחוצה אותו רחוב חזון איש, תופעה שמדירה שינה מעיניהם ומביאה אותם למה שאמרו חז''ל באבות: ''שנאת הבריות מוציאה את האדם מן העולם''.
אנו הציבור החרדי מחויבים להרבות באחדות בינינו, אהבה רבה לזולתנו, ולהורות אחים טועים את הדרך ילכו בה, ואת המעשה אשר יעשון. נסיים בברכה: ''ה' יברך את עמו בשלום'', אמן.
הכותב הוא ראש כולל אור החיים בבית שמש ורב המושב שדות מיכה, ומהרבנים הבולטים בבית שמש.