שיתוף הפעולה המפתיע בין חסידות בעלזא לסיעת שלומי אמונים בדרישה לשינוי בתוך 'אגודת ישראל', הפך לנושא החם בציבור החסידי המנסה להבין מה פשר הציר המוזר והחדש.
כרקע, נחזור מעט אחורנית לבחירות תשמ"ט, למערכה שקרעה את הציבור החרדי: ליטאים מול חסידים, בעקבות הקמת 'דגל התורה'. החסידות היחידה שהצטרפה למהלך הליטאי, הייתה בעלזא.
כתוצאה מכך, לאורך שנים, בעלזא לא זכתה לייצוג פוליטי ההולם את הקהילה שהלכה וגדלה, עד שהפכה, לפי הנתונים הרשמיים, לחסידות השנייה בגודלה בארץ.
רק לפני קרוב לשני עשורים, חזרה בעלזא לזרועות תנועת אגודת ישראל. תחילה, היחס היה כמו לבן חורג. נציג החסידות, ח"כ ישראל אייכלר, כיהן רק לעיתים ברוטציה.
כאשר גדלה אגודת ישראל, וח"כ אייכלר החל לכהן קדנציות שלמות, החלו החיכוכים סביב שאלת המיקום בסדר הרשימה והתפקיד השייך לו.
כתוצאה מפריימריז שנערכו בשנת תשל"ו, המקום הראשון ברשימה שייך לסיעה המרכזית של חסידות גור, המקום השני לשלומי אמונים של משפחת פרוש שייצגה תחילה את הירושלמים ואת אלו שלא משתייכים לחסידות מוגדרת, וכיום מייצגת את החסידויות הקטנות יותר. המקום השלישי, שייך לסיעה המאוחדת של חסידות ויז'ניץ.
כאשר הצטרפה בעלזא לאגודת ישראל, העניקו לה את המקום הרביעי ברשימה. המקום החמישי כיום, שייך שוב לחסידות גור מתוקף אותם הסכמים ישנים, שלא מייצגים נאמנה את תמונת המצב כיום.
בעת הקמת הממשלה האחרונה, ביצע ליצמן מהלך נוסף והעביר את ראשות הוועדה לפניות הציבור מאייכלר, לנציג חסידות ויז'ניץ טסלר. זה, היה בחינת צעד אחד יותר מידי.
במקביל להתרחשויות הפוליטיות באגודת ישראל, אירעו מספר שינויים משמעותיים בתוך חסידות בעלזא.
שנות הנהגותיו הראשונות של האדמו"ר מבעלזא, לוו בסערות ודרמות. פרישה מהעדה החרדית והקמת בד"צ מתחרה, מחלוקת עם מחנובקא והתמיכה בדגל התורה.
אחרי בניית והתבססות הקהילה, נרגעו העימותים והמחלוקות שליוו את תהליך ההקמה, ובעלזא הפכה להיות חסידות הרודפת אחרי השלום, ואף גישרה מאחורי הקלעים בסכסוכים חסידיים אחרים.
במהלך התקופה האחרונה, החל בנו של האדמו"ר, הרה"צ רבי אהרן מרדכי רוקח לגבש שליטה בחסידות ומוסדותיה. תחילה בוועדת החינוך של החסידות, ובהמשך גם הודיע כי הוא מתמנה ליו"ר הנהלת מרכז מוסדות בעלזא בארה"ק.
בנו יחידו של הרבי, החל לערוך סדרה ארוכה של שינויים פנימיים בתוך החסידות, ובמקביל החליט לחזק את מעמדה גם בתוך אגודת ישראל, ולדרוש את המגיע לקהילה לפי ההיגיון, ולא לפי חלוקה שנערכה לפני שנים ארוכות.
כאן, נוצר הקשר עם מאיר פרוש. הרה"צ הקים ועדה פוליטית חדשה, שאינה כוללת את מרבית חברי הוועדה הפוליטית הקודמת, אלא מורכבת מעסקנים וותיקים וצעירים כאחד, בראשות נציג החסידות בכנסת, ישראל אייכלר.
הרכב הוועדה, הכולל את אלו שהובילו בזמנו את המהלך לריצה עם דגל התורה, יכול ללמד על רצינות כוונות חבריה.
יחדיו, דורשים בעלזא ושלומי אמונים לקבל את המקום השלישי עבור בעלזא ולהעניק לנציגם בכנסת תפקיד בכיר יותר מנציג ויז'ניץ. בנוסף, המקום החמישי באגודה, השייך כיום לגור והפך ריאלי בשל החוק הנורבגי, יעבור לנציג חסידות גדולה המשתייכת לשלומי אמונים, כמו צאנז, באיאן או סלונים.
המהלך המשותף, הביא למינוי של הרב אברהם בנימין זילברברג, ממקורבי האדמו"ר מגור ומהאנשים החזקים בחסידות, לאיש שינהל את המו"מ מול בעלזא. בינתיים, הם סירבו לדון איתו ללא נוכחות נציגי שלומי אמונים.
גם אם כעת המהלך לא יצליח, הם מכוונים חזק לעבר הבחירות לרשויות המקומיות. שם, גם בערים כמו ירושלים ובני ברק, יכול שיתוף הפעולה בין שלומי אמונים לבעלזא לגבור משמעותית על הציר של גור וויז'ניץ.
בתוך בעלזא, מהלכיו של הרה"צ אהרן מרדכי רוקח זוכים לגיבוי מלא של אביו, האדמו"ר מבעלזא התומך ברצון של בנו לשנות את היחס לחסידות בתוך אגודת ישראל, ממקום של בן חורג, לשותפות מלאה מתוך הכרה בעוצמתה של הקהילה.