אנו מתקרבים ליום הקדוש חג השבועות, זמן מתן תורתנו, בו גם חל יום ההילולא של כ"ק האדמו"ר ה"אמרי אמת" מגור זצ"ל, שהסתלק לגנזי מרומים בעיצומה של מלחמת העצמאות בו' בסיוון ה'תש"ח.
בימים אלו, כשעננת "גזירת הגיוס" מרחפת מעל עולם התורה והקושי להחזקת המוסדות הולך וגובר, זהו הזמן המתאים להעלות את זכרו של בעל ההילולא והקרבה המיוחדת בינו לבין הגאון רבי מאיר שפירא מלובלין זצ"ל מחולל "הדף היומי" וראש ישיבת חכמי לובלין.
"יוצר המאורות"
ידידות מיוחדת נרקמה בין הרבי מגור לרבי מאיר שפירא. כידוע יעץ ה"אמרי אמת" לרבי מאיר שפירא בפיקחותו כי עדיף שיקים את ישיבת חכמי לובלין המעטירה דווקא בארץ ישראל. הרבי, שראה למרחוק, הוסיף שייתכן ויש בכך משום "הנסתרות לה' אלוקינו", כשהוא רומז לכך שאיש אינו יודע מה ילד יום ומה יעלה בגורלה של יהדות פולין.
רבי מאיר שפירא, שהיה אחד האישים המרכזיים בתנועת "אגודת ישראל", זכה להערצה מצד הרבי מגור על מעופו, חזונו והקמת הישיבה שנועדה להחזיר את עטרת יהדות פולין ליושנה.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
כך בשנת תרפ"ד (1924), כאשר הונחה אבן הפינה לישיבת חכמי לובלין, הטריח עצמו ה"אמרי אמת" והגיע אישית ללובלין כדי להשתתף במעמד, כשהוא ניצב לצד רבי מאיר שפירא ונותן את ברכתו לבניין המפואר באומרו: הישיבה עוד תאיר את העולם כולו.
חסידים ומתנגדים
גם לרבי מנחם מזמבה הי"ד, מגדולי רבני יהדות פולין וחבר מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל, שהיה מפארה של חסידות גור, היה קשר מיוחד עם רבי מאיר.
ישיבת חכמי לובלין דרכה והקמתה לא הייתה סוגה בשושנים, הישיבה בלובלין עמדה להיות ישיבת ענק מפוארת שמאיימת למשוך אליה את עילויים הכי גדולים מפולין ומליטא, והיו שחששו שהיא תתנהל ברוח חסידית מובהקת ותדחק את הישיבות הליטאיות המסורתיות.
מה גם שיח"ל נבנתה כארמון מפואר בן מספר קומות, עם פנימייה מודרנית, חדרי אוכל מסודרים, מקווה מובנה ואפילו גינה רחבת ידיים. בעולם הישיבות הליטאי של אז, שבו בחורים חיו בעוני מרוד ואכלו "ימים" אצל בעלי בתים בעיירה, הגישה הזו נתפסה כמודרניזציה מסוכנת וכפינוק שיפגע בעמלה של תורה.
לימים בעיתון שערים כתב רבה של תל אביב הרב יצחק ידידיה פרנקל זצ"ל תחת הכותרות:
שר התורה הגה"צ רבי מנחם זמבא הי"ד - להבאת ארונו של מורי ורבי הי"ד
"כשרבי מאיר שפירא מיסדה של "ישיבת חכמי לובלין", נפגש בראשית דרכו בהתנגדות מסויימת מצד ראשי ישיבות ליטא, פנה אל רבי מנחם זמבה בידעו שלדבריו יקשיבו גדולי ליטא.
בועידת אגודת ישראל הרביעית בורשא יצא אחד הרבנים בחריפות נגד פעולותיו של הרב מאיר שפירא בקשר לישיבת חכמי לובלין.
המצב היה בלתי נעים והשרה דכאון על משתתפי הועידה הגדולה. והנה נתכבד רבי מנחם זמבה כ"מנהל מועצת גדולי התורה בנאום הנעילה. בנאומו זה הביא כדרכו ירושלמי במסכת פאה, ובדברי הירושלמי התחיל להסביר את דרכו של רבי מאיר שפירא ואת כוונתו של הרב המתנגד.
ויצא שאלה ואלה דברי אלקים חיים, אלא שר' מאיר אמת ותורתו אמת. הדברים היו כ"כ משולבים יפה, ומופשטים בהתלהבות ובמרץ עד שכל הקהל העצום על רבניו ואדמורי"ו קם ממקומו והתפרץ בריקוד, בנשאם את רבי מנחם זמבה על ידיהם עד דלת היציאה ורבי מאיר שפירא מרוב התרגשותו נגש ונישק לר' מנחם על מצחו".
אחד מאותם רגעים מרגשים התרחש בכנסייה הגדולה בווינה בשנת תרפ"ג (1923). כאשר רבי מאיר שפירא העלה את רעיון "הדף היומי", רבים היססו לקבלו. היה זה ה"אמרי אמת" שקם ואמר עם סיום סעודת החג של ראש השנה: "אני נכנס ללמוד את הדף היומי!". רבבות חסידי גור ששמעו מכך עטו על מסכת ברכות והשאר היסטוריה.
"בחצרו של הרבי מגור, ה"אמרי אמת", בגורה-קלווריה, עמדו ערב ראש-השנה אלפי יהודים, לקבל את ברכתו של הרבי לשנה החדשה. לאחר שעתיים-שלוש, עצר הרבי את זרם הבאים, ביקש מהם לחכות, וישב ללמוד את הדף הראשון במסכת הראשונה בתלמוד הבבלי - מסכת ברכות.
כל אלפי הממתינים לברכתו הצטרפו אף הם ללימוד, וכל אנשי העיירה איתם. למחרת ראש-השנה, לא היה מצרך יקר בעיירה גורה-קלווריה ממסכת ברכות, וזאת היתה ההוכחה לכך שהרעיון נקלט" (אל תשלח ידך אל הנער)
לא לחינם אמר רבי מאיר שפירא בהזדמנות: "תורה למדתי תגור, עבודה זו תפילה בויז'ניץ, וחסידות בטשורטקוב".
"לִרְגָעִים תִּבְחָנֶנּוּ"
ה"אמרי אמת" מגור התפרסם בדרכו הקצרה והתמציתית; הוא נהג לקבל קהל במהירות, לברך לשלום ולפטרו לדרכו תוך זמן קצר מאוד.
רבי מאיר שפירא זצוק"ל סיפר לימים בחדות לשונו:
"כשאני בא אל הרב מבנדין (גיסו של הרבי) הנני זוכה לקורת רוח רבה, כי מיד שאני נכנס אליו הוא מצווה לבני ביתו להכין כיבוד לאורח חשוב, אבל מצד שני גם כשבא אליו יהודי פשוט ואף שואב מים, הוא מצווה אל בני ביתו בדיוק אותו דבר והרי שאין חילוק ביני ובין שואב המים.
מאידך גיסא, כשאני בא אל גיסו הרבי מגור [ה"אמרי אמת"], בתוך זמן קצר כבר הרבי מברכני ופוטר אותי לחיים ולשלום.
אמנם כאשר ראיתי פעם אחת שגם כאשר נכנס הגאון הגדול רבי מנחם זעמבא אל הקודש פנימה וגם איתו אין הרבי מדבר בארוכה, הריני מרגיש התעלות הרוח שהרבי משווה אותי להגאון רבי מנחם".
ברית כרותה לשפתיים
הרבי ה'פני מנחם' זי"ע מגור סיפר, כי כשר"מ שפירא התכוון לנסוע לגרמניה לשם איסוף כספים, נכנס להפרד מה'אמרי אמת'. אמר לו הא"א, אומר לך דבר מה, הרי כתוב 'כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה', וא"כ איך כיום אנו מנהיגים בישיבות סדרי לימוד של יום שלם ללא מלאכה.
אלא שזה בבחינת "מתו אחיו מחמת מילה" - כשם שדוחים לפי שעה מצות מילה דאורייתא עד שיגדל ויתחזק כוחו, כך גם דין זה של תורה ומלאכה גרם (בדורות האחרונים) למיתה רוחנית לכל כך הרבה מאחינו, ולכן חייבים לדחותו לפי שעה.
כשהגיע ר"מ שפירא לדייטשלאנד (-גרמניה), שאלהו אחד הרבנים שם שתי שאלות. אחת, האם כבודו מאמין בכל סיפורי המופתים הרבים שמספרים החסידים הפולניים על רבותיהם. ב', האם נכונה השיטה שלכם שהבחורים לומדים בישיבות כל היום, והלא אי' כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה.
השיב לו רבי מאיר בהתפעלות: הרי קושיא אחת שלך מתורצת בשניה.
זכותו תגן עלינו.
0 תגובות