אלבום הבכורה של "ירוחם" קצנלבוגן, הוא כנראה כל מה שאתם לא רגילים אליו אם גדלתם על מוזיקה חסידית. ירוחם, יוצר חרדי, החליט שהוא מגשים את החלום האישי שלו ויוצר אלבום רוק ישראלי בסגנון שנות ה-90, עם כל המרכיבים של אלבום כזה, כולל אנשי המקצוע שיודעים לעשות את זה הכי טוב.
אני בטוח שירוחם שמע בשנה האחרונה 7894152312 פעמים, שמוזיקה כזו כבר לא אופנתית ולא מסחרית. אני בטוח שהוא גם יודע את זה ועדיין החליט ללכת על החלום האישי שלו כיוצר עד הסוף ורק על כך מגיע לו כבר שאפו.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
מה מביא יוצר חרדי לעולמות של רוק כזה? אין לי את התשובות המדויקות, אבל ירוחם ככל הנראה מחובר במיוחד לסגנון והוא לא חסך באמצעים כדי ליצור מוזיקה מלב הז'אנר המוזיקלי הזה. הוא גייס להפקת האלבום את מפיק הרוק הישראלי האגדי, חיים שמש, האיש שעבד עם מיטב הזמרים ולהקות הרוק הישראליות, השורה הראשונה ממש של שנות ה-90. שמש ציוות להפקה המוזיקלית של האלבום את המוזיקאי רן אלמליח, הבסיסט של להקת הרוק הישראלי - "כנסיית השכל" ואחד מיוצריה המרכזיים מאז הקמתה. כמיטב המסורת האלבום מפוצץ בגיטרות חשמליות מנסרות ושירים באורך של שש דקות וחצי...
לצד אלו ירוחם גם גייס כישרונות מתוך העולם החרדי שהפכו לחלק משמעותי באלבום, המוזיקאי שמחה ספינדל שמנגן בקלידים, עושה קולות ועוד והגיטריסט חיים ביסמוט, אברך חוזר בתשובה, נגן גיטרה מחונן ומפתיע במיוחד, שניגן את הגיטרות באלבום. באופן מעניין זה לדעתי האלבום הראשון שביסמוט מנגן בו ומדובר בנגן ברמה גבוהה במיוחד. סיפור ההיכרות של ירוחם וביסמוט התחיל לאחר חתונתו של ירוחם, כשהוא גר ביחידת דיור קטנה במרכז פתח תקווה, שם היה מתאמן על נגינת הגיטרה החשמלית שלו. ביסמוט שגר בסמוך שמע אותו דרך החלון מנגן והחליט יום אחד לדפוק בדלת כדי להכיר את המוזיקאי הזה והשניים הפכו לחברים.
כדי לדייק מדובר ב-EP עם חמישה שירים, שארבעה מהם ירוחם כתב והלחין ואחד מהם הוא קאבר מופרע וייחודי לשיר של ר' שלמה קרליבך - "שוב לארץ נשמתך" (RETURN AGAIN), שירוחם תרגם לעברית ושינה את המקצב שלו משלושה רבעים לרוק סוער של ארבעה רבעים.
כיאה למי שמחבק את הרוק הצרוד והמנסר, ירוחם אינו מסוג הזמרים החסידיים בעלי הקול הענוג והגבוה. הוא שר בקול "רגיל" ולפעמים מרגיש לי כאילו מצטנע מידי וקצת נבלע בתוך ים הדיסטורשן הרוקיסטי והייתי רוצה לשמוע אותו בצורה יותר חזקה וגבוהה במיקס.
רוב האלבום סוער ועמוס באנרגיות, החל משיר הנושא "בין גאולה ליפו" שיר קצבי שלדעתי עם מעט עידון במילים הוא גם יכל להתאים לתחנות הרדיו החרדיות, אך ירוחם בחר ללכת עם האמת האמנותית שלו. "מנסה להיזכר" אף הוא שיר רוק קצבי שלדעתי מדבר על מתן תורה בהר סיני. "שוב לארץ נשמתך" שסוער אף הוא ושני שירים בקצב רגוע יותר (אל תדאגו גם שם יש גיטרות מנסרות), "אחרי הכל" אותו כתב ירוחם לאחר אסון מירון.
האלבום כולל באמצעו (בדיוק באמצע כמין סוג של סנדוויץ') גם שיר אחד שקט לגמרי - "אלף הלילות", בו מככבת דווקא הגיטרה האקוסטית וה"פנדר רודס" - פסנתר הרוק האגדי. זו בלדת רוק יפיפייה, עם מהלכים הרמוניים נהדרים, אם כי קצת קשה לי עם סיום הפזמון "באלף הלילות" שמבוטא במלעיל צרפתי. מעבר להפקה המוקפדת, ירוחם גם צילם שלושה קליפי ביצוע, לשלושה משירי האלבום.
ירוחם הוא יוצר ברמ"ח ושס"ה, שאוהב את היצירה שלו, גם אם היא כנראה לא תהפוך למופע המרכזי של בין הזמנים בבנייני האומה. הוא עשה עם האלבום הזה קפיצת ראש לבריכה כשלא בטוח שיש בה מים... אני לא בטוח עד כמה יש מקום ופתיחות בעולם החרדי למוזיקה כזו. תמיד יהיו כאלו שיאהבו ויעריכו יצירה מוקפדת, אך בהחלט זו יצירה נישתית מאד שלא בהכרח מתאימה לכל אוזן.
אינני זוכר עוד אלבום כזה של אמן חרדי, אלבום שנשמע באמת כמו רוק אמיתי בלי קיצורי דרך ובלי ניסיונות לשפוך ערימות של סוכר על המיקרופון. אני לא צופה לאלבום הזה יותר מידי השמעות ברדיו החרדי אם בכלל, אבל מי יודע אולי עוד המציאות תפתיע אפילו אותי.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
- להערות, הארות והצעות לאפיית עוגות שוקולד ללא קקאו: nl@kikar.co.il
0 תגובות