הדים מן ההיסטוריה: הסנקציות הבריטיות נגד בצלאל סמוטריץ' וטבח חברון
הסנקציות הבריטיות האחרונות נגד השר הישראלי בצלאל סמוטריץ', בטענה כי היה מעורב ב"החתרת עתידה של מדינה פלסטינית", עוררו גל של מחלוקות וביקורת. עבור רבים בקהילה היהודית, פעולות אלו מרגישות כהד כואב מן העבר – תחושת דז׳ה וו של מקרים היסטוריים שבהם פעולות (או חוסר הפעולה) של בריטניה נכשלו בהגנה על חיי יהודים.
בשנת 1929, תחת שלטון בריטי, חוותה העיר חברון טבח אכזרי. המון ערבי, חמוש בגרזנים וסכינים, שטף את רחובות הרובע היהודי, טבח בשישים ושבעה גברים, נשים וילדים יהודים, והותיר עשרות פצועים. זעקות הקורבנות לעזרה לא נענו, כאשר מפקד המשטרה הבריטי בחברון לא עשה דבר כדי לעצור את מעשי הרצח – הוא חלף ברכיבה על סוסו על פני הזוועה הנפרשת, מבלי לנקוף אצבע. אוזלת היד הזו נותרת זיכרון מר, המדגיש את כישלון השלטונות הבריטיים אז בהגנה על הקהילה היהודית.
עדויות מצאצאים של ניצולי הטבח מציירות תמונה עגומה של קהילה שננטשה על ידי אלה שאמורים היו להגן עליה. למרות תחינות חוזרות מצד תושבים יהודים ותלמידי ישיבת חברון, הרשויות הבריטיות לא רק שנמנעו מלהתערב, אלא – בצעד מבלבל ומקומם – לאחר שפוגרום נגמר, עצרו ואף כלאו חלק מהניצולים עצמם, אותם אלו שהיה עליהם להציל.
העדויות שהועברו מדור לדור חושפות את עומק הטראומה – לא רק מן הטבח עצמו אלא גם מהפעולות הבריטיות שבאו לאחריו. עמדתה הנוכחית של בריטניה נגד השר סמוטריץ' ובן גביר נתפסת בקרב יהודים ברחבי העולם כהמשכיות של אותה תבנית היסטורית. פעולותיו של סמוטריץ' הן אמצעי הגנה שמטרתן להגן על ישראל מול איומים המזכירים זוועות כמו חברון – ובפרט לאחר זוועות השביעי באוקטובר – אך דווקא אותם מגִנים הם שמקבלים סנקציות. ההחלטה הבריטית הזו מעוררת זיכרונות מטרידים של חוסר הפעולה הבריטי בזמן שבו נרצחו יהודים בקור רוח תחת עינם הפקוחה של הבריטים.
בצלאל משקף את מורשתו הבלתי מתפשרת של הרב קוק, שסירב ללחוץ את ידו של המושל הבריטי כשזה הושיט לו אותה.
ידוע היטב כיצד הגאון הרב אברהם יצחק הכהן קוק, דמות מנהיגותית רמת מעלה, הוצג בפני המושל הבריטי בארץ ישראל זמן קצר לאחר הטבח, במהלך מפגש ממשלתי. אז סירב הרב קוק בתוקף ללחוץ את ידו של המושל, והכריז באומץ: "הידיים האלו מגואלות בדם היהודים שנרצחו בחברון." סירוב זה לא היה מחאה אישית בלבד; הוא גילם את תחושת הבגידה העמוקה שחשו היהודים כלפי שלטון המנדט – שלא רק שלא הגן עליהם, אלא אף העניש את השורדים במאסר, וכיום – בסנקציות.
קריאה לחשבון נפש
על הקהילה הבינלאומית מוטלת האחריות לא לחזור על טעויות העבר – לא להסיט את המבט מהחששות הביטחוניים הלגיטימיים של עמים השואפים להגן על אזרחיהם, ובמיוחד היהודים, שעדיין לא התאוששו מהשואה שבה נרצחו שישה מיליון מהם.
ההיסטוריה משמשת תזכורת עוצמתית לתוצאות של אדישות וחוסר מעש. כשאנו מנווטים כיום בתוך המורכבות הפוליטית של המזרח התיכון, הבנת ההקשרים ההיסטוריים יכולה להנחות אותנו לגישה מאוזנת, שקולה ועניינית יותר בדרך לשלום וביטחון – אם רק נרצה לראות את האמת. חרפה לבריטים! ה׳ יילחם לכם ואתם תחרישון.
דובי הוניג הוא מייסד ומנכ"ל לשכת המסחר היהודית-אורתודוקסית.
0 תגובות