קשה לדבר בלשון עבר על חברנו "אהרל'ה", כפי שכינו אותו כולם בחיבה. כי לכל אחד הקרין את אהבתו וכמים הפנים לפנים. דודי ירד לגנו ללקוט שושנים. נלקח מאיתנו חבר קרוב ואהוב וכאב הפרידה הוא עצום.
מיד לאחר שהחל בעבודת הקודש בחברה הקדישא תל אביב יפו, נדבק בחיידק של עשיית "חסד של אמת", פנה וביקש להיות חבר ל"חברה קדישא" נוספת, חבורת מתנדבי זק"א תל אביב אליהם הצטרף ומיד הפך לאחד המובילים בה, בתרומתו לעשייה ומילוי משימותיה. לעולם, לא אמר "לא", אחרי יום עבודה מפרך ובשעות לא שעות, כשפנו אליו מיד התייצב אל הדגל, העיקר לעזור לעוד יהודי. זהיר במיוחד היה בפעולותיו למען לא יצא חטא תחת ידו. כאשר עבד בחברה קדישא ונהג ברכבם, ביקש אישור מיוחד לנסוע עם הרכב לאחר שעות העבודה, למקרי ההתנדבות בזק"א ת"א.
ר' אהרון אריה ז"ל, היה אדם מיוחד עם טוב לב נדיר, ושמא קא גרים, כשמו של אהרון הכהן היה אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן ואף חבריו החזירו לו אהבה ושמחו להתנדב עימו.
בתקופה האחרונה, כשחלה ל"ע ליווינו אותו לכל אורך הדרך והתפעלנו. רק לפני מספר שבועות כאשר פגשתי אותו באחד מימי שישי מתחת לבית הוריו הוא חזר עם שקיות מקניות לכבוד שבת, כשראה אותי אמר לי בחיוך: צריך להספיק כמה שאפשר... כל מי שפגש בו במטרה לחזקו יצא מחוזק. חברו מבין המתנדבים ששהה בביה"ח עם בן משפחתו הוא שחלה ל"ע, סיפר, כיצד אהרל'ה מחזק אותם במסדרון המחלקה.
אחד מן החבורה שמת ידאגו כל החבורה, מוטלת עלינו החובה ללמוד מדרכיו, עין טובה ובין אדם לחברו. זכרו הטוב לא ימוש מאיתנו. צר לי עליך אחי, כי נעמת לי מאד. תהא נשמתו צרורה בצרור החיים וימליץ יושר בעד כל החבורה.
הכותב מכהן כמנכ"ל ארגון זק"א תל אביב