רק אתמול בתשעה באב, קראנו במגילת איכה את פסוקי השכול והאבל: "על אלה אני בוכיה, עיני עיני יורדה מים, כי רחק ממני מנחם משיב נפשי".
אנחנו בוכים ומתאבלים על אבדן נפש יקרה, רב רבנן, עומד על משמר הכשרות והטהרה מזה כיובל שנים במסירות, שהעמיד תלמידים הרבה במוסדותיו, רבה הספרדי של מגדל העמק, ידיד ורע נאמן, הרב הגאון רבי אברהם מנחם זצ"ל, שנלקח לבית עולמו עטור במעשים טובים.
כשמותיו כן היה. אברהם - מידת החסד והרחמים, שקירב ליבות ישראל לאביהם שבשמים, ועוד לפני כיובל שנים עמד כצור איתן לימין מפעלות ומוסדות 'מגדל אור'. ומנחם - היתה בו מידת הנחמה והחיזוק, לעודד אחרים ולהיות להם למחסה ומגן, והיה כאב לתלמידיו הרבים במוסדותיו 'נר הצפון' וישיבת 'נזר התורה'.
תרומתו הכבירה ועמידתו האיתנה למען תושבי מגדל העמק בכלל ולימין תלמידי 'מגדל אור' בפרט, ילוו אותו, והלך לפניו צדקו עדי יקיצו כל שוכני עפר בתחיית המתים במהרה.
0 תגובות