הדיון הציבורי בנושאי דת ומדינה נסוב בעיקר סביב שני נושאים: המונופול של הרבנות הראשית על שירותי הדת והפטור מגיוס לצה"ל. בעוד רבים, בעיקר חילונים, טוענים כי הפרדת הדת מהמדינה תגביר את החופש האישי שלהם ותפחית את נטל המס, ההשפעה של הפרדת הדת מהמדינה על הדתיים וטיב השירותים הניתנים להם אינה זוכה להתייחסות.
שירותי הדת בישראל מנוהלים בידי מונופול הרבנות הראשית. כמו כל מונופול, גם למונופול זה אין תמריץ לתת שירות טוב לאלה הנזקקים לו, והוא נותן שירותים ירודים במחיר גבוה. הראשונים לסבול מכך הם האזרחים הדתיים, הנזקקים לשירותי דת קשובים ורציניים.
המועצות הדתיות, ש-85% מתקציבן מוקדש להוצאות שכר בלבד, שכחו שהן אמורות לתת שירות אמיתי לציבור והפכו כר פורה לשחיתות, מינויים פוליטיים וסידורי עבודה למקורבים.
כתוצאה מכך, ובעקבות הצהרות של רבנים בכירים כגון הרב הראשי ר' שלמה משה עמר, אשר טען בעת שהיה רבה הראשי של תל אביב כי "מצב הכשרות קשה מאוד", צרכנים דתיים רבים אינם סומכים עוד על הכשרות של הרבנות הראשית, ופונים לאחד מעשרות גופי כשרות פרטיים הנאלצים, למרבה הצער, לפעול בתחום האפור של החוק.
גם בתחום הנישואין המצב אינו טוב בהרבה, ורבים בקהילה החרדית מתחתנים בבד"ץ ולא ברבנות. הרב הראשי לשעבר אליהו בקשי דורון הביע בעבר חוסר אמון במערכת רישום הנישואין של הרבנות הראשית כאשר הציע להגביל את רישום הנישואין למספר מצומצם של מקומות עליהם ניתן יהיה לפקח. למרבה הצער, בד"ץ הוא האלטרנטיבה החוקית היחידה בישראל לרבנות הראשית.
נראה אפוא כי לא רק החילונים, אלא גם האוכלוסייה הדתית תצא נשכרת מביטול המונופול של הרבנות הראשית, שכן אז היא תזכה לשירותים איכותיים יותר במחירים טובים יותר. שירותי דת פרטיים אשר יפנו לציבור הדתי בתנאי תחרות יקפידו יותר מהרבנות הממלכתית על כללי ההלכה, ויעשו זאת ביעילות רבה יותר.
סוגיית הגיוס לצה"ל גם היא אינה משחק סכום אפס שבו כל רווח של החילונים משמעו הפסד של החרדים. כיום, החרדים סופגים את מירב האש בגין היותם פטורים מגיוס, על אף שהם מהווים רק חלק מהאוכלוסייה שאינה מתגייסת. למעשה, פחות משליש מן הגברים בכל שנתון גיוס משרתים שירות מלא של שלוש שנים, ומתוכם רק כעשרים אחוזים עושים זאת בשירות קרבי.
ועדות מקצועיות רבות, דוגמת ועדות שפר, בן בסט וברודט, קבעו כי צה"ל אינו זקוק לכוח אדם נוסף, והמליצו לקצר את השירות ולתגמל את המשרתים. ניתן אם כן לשנות את מודל הגיוס למודל סלקטיבי שיתגמל את אלו שצה"ל יבחר לגייס לשרותיו. מודל בו הצבא מגייס ומתגמל בשכר – רק את אלה שהוא באמת זקוק להם יפיג את המתח בין החילונים לחרדים סביב סוגיית הגיוס.
עירוב הדת והמדינה מעמיד את החילונים והחרדים בישראל על מסלול התנגשות שבו כל קבוצה מנסה לכפות על האחרת את אורח חייה. כולם יצאו נשכרים מביטול הכפייה על כל סוגיה: כפייה דתית, כפייה חילונית וכפייה מיותרת בגיוס.
0 תגובות