השבוע נכחתי בפאנל המנסה להקטין את הקיטוב בין המגזרים, דתי – חילוני. או לפחות לנסות להבין מי אשם בקיטוב? אנחנו או התקשורת. האכסנייה - קמפוס בית הלל באוניברסיטה העברית בירושלים. משתתפי הפאנל היו אנשי תקשורת משני המגזרים והקהל היה צבעוני משלל צבעי הקשת: סטודנטים, עיתונאים, חרדים, חילוניים, מסורתיים, צעירים ומבוגרים.האוירה בדקות הראשונות הייתה מרוממת ומלאת ציפייה, אני בכל אופן התמלאתי תקווה (למרות שמידי פעם היכתי לעצמי ברגל כדי לצאת מהאופוריה המדומיינת שנקלעתי אליה, כזו אני בדרך כלל אופטימית , אך מהר מאוד נכנסת לפרופורציה.) לא חשבתי שנניף דגל של צו פיוס בסיום ,אך כן ראיתי בדמיוני איך אנחנו מצליחים להבין מה המניעים .
מהר מאוד הבנתי שזה לא יילך.
הפאנל היה דינאמי מאוד, כל משפט או שניים היה למי מהקהל מה לומר, הנושאים בערו, ומנושא לנושא זה החמיר. כל אחד ניסה להצדיק את הצד שלו במקום לנסות להקשיב לצד האחר. היה לי הרבה מה לומר לכמה אנשים, אך שראיתי את עמדת הנחישות הנובעת מתוך התגוננות, הבנתי שהדברים יפלו על אזניים ערלות ועדיף לשתוק .
הנה כמה משפטים בולטים שנחקקו בי מאותו אירוע :
"אנחנו מדברים שפות שונות, מה שנשמע אצלכם כאיום ונורא אצלנו נראה הגיוני ופשוט" חרדי לחילונית -בהצדקה לדברי השר ישי: "צה"ל נכשל במלחמת לבנון השנייה כי החיילים לא התפללו..".
"אם אתם לא מסוגלים להבדיל ביננו גם אתה ואנס מתל אביב נראים לי אותו הדבר" – חובש כיפה שחורה ליחצ"ן מוטי מורל.
"עוד מעט החרדים יהיו רוב ולא נספור אתכם" בחור בעל כיפה שחורה לעבר לא ידוע בתקווה שלא שמעו אותו..
"אני מרגישה שהדתיים רואים בי סיבה לכך שמשיח לא מגיע "" חילונית על גבול המסורתית לקהל.
בנוגע לדבריו של השר ישי יש לומר שהשפות לא כל כך שונות ,הנאמר נאמר והמסקנות ברורות! תתנצל, קל להגיד שאצלנו זה לא ביג דיל שאין לנו נציגים בחלקה זו של בית הקברות. ולמסורתית שלא חשה בנוח עם לבושה: תרגישי חופשי ללכת איך שנוח לך, יש לנו מספיק במה לטפל. ובעניין המשיח .. תני לחבדניקים לעשות את העבודה.
התקשורת לא אשמה- בא ניקח אחריות.
קצת לא נעים להודות , אך במהלך הפאנל הבחנתי שהצד החרדי שדיבר, קצת בייש אותי, גרם לי להרגיש קיטוב אליו, התנשאות, הרגשה שאלוקים בכיס שלהם. רציתי לצעוק! שקט!! אל תחמירו את המצב!! אתם רק מוסיפים אש בשדה קוצים.. החילונים מצפים לקבל מכם קצת אמפטיה, קצת הבנה שאתם בני אדם לא דורסים, קצת הקשבה ולא רק התגוננות.
בדרכי הבייתה הבנתי, שזה נחמד להאשים את התקשורת ולהסיר מאיתנו אחריות, בסופו של יום צריך להגיש מהדורה היוצרת פרובלמטיות ועניין ,כמו שאמרה כתבת חדשות ערוץ 2 לענייני חינוך דפנה ליאל: החדשות לא נועדו לבדר או להעלות את מצב הרוח , לשם כך יש תוכניות בידור , לכן הנוש' שזוכים לתחקיר הם הכואבים והבוערים בשני המגזרים..
אך למרות עבודת התקשורת ה"ברוכה" היא לא מספיק מבחינה בקיטובים הפנים מגזריים על מנת שנראה שזה קיים בכל מקום גם בין המגזרים הפחות מקוטבים, בין ליטאים לחסידים,בין דת"ל לחרד"ל, בין ספרדים לאשכנזים, בין ימניים לשמאלנים, בין אנשי הייטק למוכרות בסופר, בין רופאים אלטרנטיביים לקונבנציונאליים , בין כל מי שהוא לא בדיוק כמונו.ככה אנחנו כנראה, לא אוהבים שונות.
נא להתנהג בהתאם
לסיכומו של עניין , שעדיין לא הגיע לסיומו , כדאי שלא נחפש אשמים , כי בתכלס, התקשורת לא מייצרת מציאות, אלא מעצימה ומתבלת מציאות קיימת. בוא ניקח אחריות על המעשים שלנו ולא נספק חומר כל כך עסיסי למהדורה הבאה.
ולאחי החרדים שמלינים על כך שהתקשורת טורחת לדווח שחרדי עשה מעשה סדום כזה או אחר, עד שהחילונים ילמדו להסתכל עלינו כאל אינדבדואל ולא כמקשה! שהכיפה על ראשינו לא אומר שאנו לא בני אדם בעלי יצרים! ושאם היינו מושלמים כנראה כבר לא היינו כאן !
חשוב שנזכור, יש מאיתנו ציפיות, על אף שאנחנו לא מייצגים. בואו נתנהג בהתאם! כבר הזכרתי שזהו נטל, אז אם אתה או את לא מרגישים נוח עם הנטל והכיפה רובצת על ראשכם, לפני המעשה הבא פשוט תקלו על עצמכם ועלי ותורידו אותה – כדי שאוכל לישון בשקט.