טרם נפתח, בחידה נפצח:
היכן נמצא בפרשתנו, פסוק הפוך למיטב רגילותנו?
חידה בונוס: על איזה פסוק התורה חוזרת הכי הרבה פעמים?
רבי פנחס מקוריץ היה אחד מגדולי תלמידי הבעל שם טוב הקדוש. רבי פנחס היה איש חריף וחד לשון והתפרסם בצדקותו ובקנאותו "קנאי דקדושה" (בדברי ימי החסידות מסופר שהוא עשה קפידא על רבינו המגיד ממזריטש. ואכ"מ).
לאחר הסתלקות הבעש"ט פתח רבי פנחס קהילה חדשה ונהג ברבנות (אדמו"ר). אך קהילה קטנה היתה לו למעשה, שכן רוב התלמידים העדיפו ללכת מזריטשה אל רבינו המגיד.
כאשר רבינו בעל התניא היה בדרך למזריטש עבר דרך קוריץ ויפגשהו רבי פנחס ויפתהו: אם תשאר אצלי, אלמד אותך שיחת עופות ודקלים. בעל התניא לא התפתה וילך לדרכו מזריטשה. כאשר בא בעל התניא למזריטש, תיכף כאשר פגשו הרב המגיד אמר לו: רבי פנחס רצה ללמד אותך שיחת עופות ודקלים, אני אלמד אותך יחודא עילאה ויחודא תתאה (אלו שתי דרגות בסוד היחוד דקריאת "שמע" ו"ברוך שם").
פעם פגש רבי פנחס את אחד התלמידים ושאלו: מדוע תטריח את עצמך עד מזריטש? למה לא תבוא אלי? שמא מום מצאת בי?
ויען החסיד ויאמר:
ראה לדוגמא את פרשת פנחס, לפניה חקת-בלק, לאחריה מטות-מסעי. מטות-מסעי הן פרשות מחוברות פעמים רבות, אף חקת-בלק לעיתים מחוברות (בחו"ל). רק פנחס נשאר לבדו בתווך. וזאת למה?
המשיך החסיד ואמר את התשובה:
אמנם פנחס היה צדיק גדול, אך "קנאי", וקנאים נשארים לבד.
ומכאן לפתרון החידה:
רגילים אנו בכל התורה לקרוא פסוק חשוב מאוד, כזה חשוב עד שהתורה חוזרת עליו קע"ה (175) פעמים: "וידבר ה' אל משה לאמר".
חשיבותו של פסוק זה נעוצה בעובדה ש"משה קיבל תורה מסיני" והתורה נקראת על שמו "תורת משה" ועד כדי כך שהתורה מעידה עליו "תורה צוה לנו משה" ו"זאת התורה אשר שם משה" "לא תהא מוחלפת".
אך בפרשתנו יש פסוק הפוך: "וידבר משה אל הוי' לאמר". בום. "יפקוד אלקי הרוחות . . איש על העדה".
אחד המפרשים מסביר כך: כאשר הבין משה שכלתה מאת ה' שהוא - משה - לא ייכנס לארץ, ומנהיגותו יתן ה' למישהו אחר, חשש משה רבינו פן ימנה הקב"ה את פנחס כמנהיג. פנחס אמנם צדיק גדול, קנאי אמיתי, אך מנהיג בישראל צריך להיות רך וסבלן "להלוך נגד רוחו של כל אחד ואחד" (כז.טז. ברש"י) מנהיג צריך לדעת ש"טרחנים הם סרבנים הם" (כז.יט. ברש"י).
ומתוך חשש לגורל האומה, ומנהיגה, היפך משה רבינו את הסדר הרגיל "וידבר משה אל ה' לאמר יפקוד אלקי הרוחות איש על העדה".
מי שעוקב אחרי פנחס (זה אליהו) בתקופת הנביאים, יגלה שהאיש פנחס הוא נגלה ונכסה. זה דמות של איש צדיק שלעיתים נראה כבשר ודם ולעיתים כמלאך נעלם. כך אצל רחב ביריחו לא הוזקקה להסתירו. כך בתקופת אחאב וכפי שמסופר בהפטרה.
זהו מודל של צדיק נסתר שלעיתים מתפרצת צדקותו וגולשת אל המרחב הציבורי. זה בהחלט נהדר. אך זוהי לא הנהגה!
מנהיג זקוק להיות נוכח ומצוי יחד עם בני עמו בטוב וב... טוב...
כשם שכל רב מנהיג את קהילתו, כך כל אבא מנהיג הוא בביתו. ראויים אנו ללמוד מהן תכונותיו של מנהיג סבלן, כדי לעשות מלאכתנו נאמנה, ולחנך ילדינו מתוך אהבה.
ולא כקנאותו של פנחס.
אך הנה מגיע הקנאי הגדול, הצדיק הנסתר, וטוען: קנאותי בוערת בקרבי. איך אוכל להחריש כאשר רואה הנני את ילדי שעושה כך וכך?
זאת נשיב לו:
קנאי גדול אתה, צדיק. אשריך. הסכת ושמע סיפור נפלא, ממנו תלמד קנאות דקדושה.
קנאותו של מנהיג - סיפור.
חסיד סאטמאר היה, שנהג לחיות בקנאות דקדושה. פעם נכנס אותו חסיד אל הרבי מליובאוויטש ליחידות, וכך הוא שאל את הרבי: מצד אחד רואה הנני שהרבי מקפיד על קלה כבחמורה, מצד שני הרבי מחבק כל יהודי באהבה ובחיבה.
ה-כ-י-צ-ד???
היכן היא הקנאות דקדושה של הרבי?
ויען הרבי ויאמר לאותו חסיד קנאי:
אף אני קנאי הנני, הלא מצוה היא בתורה "ואהבת לרעך כמוך". אדוק הנני במצוה זו, ובכך קנאותי: גם יהודי נמצא ר"ל בחברת גויים וחוגג ר"ל את חג המולד (קרעסמעס בלע"ז), אדאג לו לבשר כשר...
והנה לך ג' קנאויות:
קנאות באהבת ישראל.
קנאות בכשרות האכילה.
קנאות פנאטית באמונה שלימה, שלכל יהודי יש פתח של תשובה.
לע"נ אבי מורי, ר' אליהו ב"ר אשר, ז"ל.
לתגובות והארות: misraeli770@gmail.com