בפרשת כי תבוא משה מתאר את הטקס המיוחד שבו העם מתחלק לשניים: חלקם על הר גריזים לברכה, וחלקם על הר עיבל לקללה. רש"י מסביר שהכול תלוי ב"והיה אם תשמע בקול ה' אלוקיך" - כלומר בהקשבה הפנימית, לא רק במעשה החיצוני. הרמב"ן מוסיף שהברכה והקללה אינן רק תוצאה חיצונית (גשם, פרנסה, שלום), אלא השתקפות של מצב פנימי-רוחני: קרבה לה' מביאה ברכה, וריחוק - קללה. מכאן יוצא מסר נצחי: יש מצבים בחיים שבהם הטוב כבר נמצא לידך, אבל אם לא תדע "לשמוע" - לא תוכל להכיל אותו.
פסיכולוגיה: דימוי עצמי, אמונות ליבה והטיית השליליות
הפסיכולוגיה מסבירה זאת היטב. לפי גישת הקוגניציות האוטומטיות (Aaron Beck), לכל אחד יש אמונות יסוד שליליות שנחקקו בילדות: "אני לא מספיק טוב", "אין לי מזל", "לא משנה מה אעשה - זה ייכשל". אמונות אלו פועלות כפילטר שמסתיר את הברכה שכבר קיימת.
בנוסף, הטיית השליליות (Negative Bias) גורמת לנו להתמקד יותר במה שלא עובד. גם אם היום שלך היה מלא בעשרה דברים טובים, המוח יתפס דווקא על הטעות הקטנה.
כמו שרש"י הדגיש את כוח השמיעה, וכמו שהרמב"ן הראה שהברכה היא קודם כול פנימית - כך גם בפסיכולוגיה: עלינו ללמוד להקשיב אחרת, ולבנות מחדש את הדיבור הפנימי שלנו.
דוגמאות מהחיים – איך זה נראה ביום־יום?
בחור ישיבה מוכשר שמצליח למסור שיעור - אבל אומר לעצמו: "זה לא באמת חכמה". אברך שמקבל משרה חשובה - אבל מבטל אותה במחשבה: "הם לא מצאו מישהו אחר, אז לקחו אותי". עובד שמקבל מחמאות על עבודתו - אבל עונה: "זה סתם מזל".
בכל הדוגמאות האלו הברכה קיימת - אבל האדם לא נותן לה מקום, כי קול פנימי אומר לו שהוא לא ראוי.
סיפור מקרה: יעקב – להכיר בברכה שבפנים
יעקב (שם בדוי), אברך צעיר, הרגיש שכל מה שהוא עושה "קטן". אפילו כשהצליח להוביל חבורה בלימוד, הוא שמע בתוכו קול שאמר: "זה לא נחשב."
במפגשים איתי הוא עבר תהליך שבו זיהינו שהקול הזה שייך לילדותו, שם שמע שוב ושוב "אל תרים ראש", "שמור על צניעות מיותרת".
באמצעות טכניקה של שכתוב הסיפור האישי (NLP בשילוב Narrative Therapy), יעקב למד לתת משמעות אחרת להצלחותיו: לא כגאווה אסורה אלא כהכרת תודה על מתנה שקיבל. היום, בכל פעם שהוא מסיים משימה - הוא עוצר לרגע ואומר לעצמו: "זו ברכה. אני לא צריך להתנצל על זה."
5 צעדים מעשיים לחיות מתוך ברכה פנימית
- לכתוב ברכות קטנות - בסוף כל יום רשום שלושה דברים טובים שקרו. זה מאמן את המוח לשים לב לברכה.
- בדיקת אמונה מגבילה - בכל פעם שעולה משפט פנימי כמו "אני לא יכול", שאל: "מתי החלטתי שזה נכון? האם זה שלי או קול ישן?"
- עוגן של ברכה - בחר פסוק אחד מהפרשה ("ובאו עליך כל הברכות") וחזור עליו בקול, תוך חיבור לרגע בחיים שבו חווית הצלחה.
- שיחה עם ערך - כשאתה מקבל החלטה, שאל: "האם זה נאמן לערכים שלי - או לפחדים שלי?"
- הענקת ברכה - ברך מישהו אחר ביום ביומו. פעולה כזו מחזקת גם את האמונה שאתה עצמך מקור של ברכה.
לסיום - הברכה כבר כאן
פרשת כי תבוא מלמדת אותנו שהברכה איננה רק הבטחה חיצונית, אלא קודם כול מצב נפשי. היא שם, מחכה להיקלט.
"הברכה מגיעה לא כשהמציאות משתנה, אלא כשאנחנו לומדים לשמוע אחרת. היא הייתה כאן תמיד - השאלה אם נאפשר לה להיכנס פנימה."
0 תגובות