1:
חומש ״דברים״ עוסק מתחילתו ועד סופו בדברים החשובים שאמר משה לעם ישראל בטרם מותו, ממש לפני כניסתם לארץ ישראל.
משה התחיל את דבריו בתאריך א׳ שבט וסיים אותם ביום מותו, ז׳ אדר, שלושים וששה ימים בהם הוא מכשיר את עם ישראל בדברי מוסר ותוכחה לקראת כניסתם לארץ.
רמז לשלושים וששה ימים אלו אפשר למצוא במילה הראשונה בחומש - ״אלה״ - בגימטריה שלושים ושש.
כיוון שכל החומש עוסק בדברי משה לעם ישראל, לא מופיע אפילו פעם אחת הפסוק: ״וידבר ה׳ אל משה לאמר״.
2:
״אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן..״.
שואלים המפרשים, מדוע פתחה התורה ב: ״אלה הדברים״ ולא ״וידבר משה אל כל ישראל ויאמר אליהם״?
עונים המפרשים שמשה רבנו בחר לפתוח דווקא בעניין אחד ספציפי, העוון המרכזי שעל עם ישראל לעבוד עליו, עוון ״לשון הרע״.
״אלה״ - ראשי תיבות: ״אבק לשון הרע״.
״הדברים״ - הדברים שיוצאים מתוך הדיבורים.
״אל כל ישראל״ - דברים אלו קשורים לכל עם ישראל ללא יוצא מהכלל, כמו שאומרת הגמרא (בבא בתרא קס״ה): ״אמר ר׳ יהודה אמר רב, רוב בגזל (רש״י מסביר שהכוונה כעין גזל שמורין להיתרא במשא ומתן לעכב איש מרווח הראוי לו לחברו), מיעוט בעריות והכל בלשון הרע״.
הגמרא מסבירה שם שאין הכוונה חס ושלום שכל עם ישראל ללא יוצא מהכלל חוטאים בלשון הרע ממש, אלא הכוונה שכולם נגועים ב”אבק לשון הרע”.
אפילו מילה אחת מיותרת שאנחנו אומרים על מישהו, יכולה לגרום לשומעים אותה, להבין ממנה עליו משהו לא טוב.
לכן פתח הכתוב ב״אלה הדברים״ - כדי להתחיל בנושא העיקרי שכדאי לכולנו להתחזק בו, ״אבק לשון הרע״.
3:
מהיום הראשון שיצא משה רבנו מארמון פרעה, הוא נתקל ב״לשון הרע״.
ביום הראשון ראה ״איש מצרי״ מכה ״איש עברי״.
משה אמר ״שם מיוחד״ משמות הקודש של הקב״ה והרג אותו.
ביום השני יצא לראות בשלום אחיו ואמר לרשע ״למה תכה רעיך״?
השיב לו הרשע: ״הלהרגני אתה אומר..״ - האם אתה רוצה להרוג אותי על ידי ״שם מיוחד״ כמו שהרגת את המצרי?
אותו רשע הלך להלשין לפרעה על משה.
אמר משה: ״אכן נודע הדבר״ - תמיד הייתי תמה מדוע עם ישראל כל כך סובלים, הרבה יותר משאר האומות, רק עכשיו נודע לי מדוע, כי יש בינהם ״לשון הרע״ ו״רכילות״.
לכן: ״אלה הדברים״ - הדבר העיקרי שאיתו כדאי לפתוח בדברי חיזוק לעם ישראל.
4:
שבת זו נקראת ״שבת חזון״, על שם ההפטרה בה נקרא: ״חזון ישעיה בן אמוץ..״.
הנביא ״ישעיה״ היה הסבא של מנשה המלך, זה שהעמיד צלם בהיכל, זה שבגללו נחרב בית המקדש הראשון.
מסופר על הנביא ישעיה שהגיע לחזקיה המלך והוכיח אותו על זה שלא נשא אשה, ומביא לידיעתו שבשל כך נגזר עליו למות.
ענה לו חזקיה שהסיבה שהוא לא התחתן עד עכשיו, כיוון שיודע הוא ברוח קודש שאם הוא יתחתן, עתידים ילדיו להיות לא טובים.
ענה לו ישעיה, שאסור לו לחשבן חשבונות שמים, ולא טוב עשה שלא התחתן ולכן נגזר עליו למות.
ענה לו חזקיה שהוא מקבל את תוכחתו וביקש ממנו לתת לו את בתו לאשה.
ישעיה ענה לו שהוא לא מסכים לתת את בתו כיוון שחזקיה עומד למות והוא לא רוצה שבתו תהיה אלמנה.
ענה לו חזקיה, מקובלני מבית אבא (דוד המלך) שאפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם, אל לו להתייאש מן הרחמים.
ישעיה עזב את הבית, וחזקיה המלך הסב פניו אל הקיר והתפלל חזק מעומק הלב לקב״ה שיסיר ממנו את גזירת המוות.
הקב״ה שמע את תפילתו והוסיף לו חמש עשרה שנות חיים.
הלך חזקיה וביקש שוב מישעיה שיתן לו את בתו לאשה, ישעיה הסכים ונולדו לחזקיה שני ילדים, רבשקה ומנשה.
רבשקה היה רשע ומת בצעירותו.
מנשה נהיה מלך יהודה, היה רשע והכניס צלם לבית המקדש.
יום אחד הגיע מנשה אל סבו ישעיה הנביא, שאל אותו שלוש שאלות קנטרניות על דברים שאמר שלכאורה סותרים את מה שכתוב.
ישעיה לא רצה לענות לו כי העדיף שמנשה יהיה בחזקת שוגג ולא מזיד, כי ידע ישעיה כי גם אם יענה ויסביר לו על מה ששאל, ימשיך הוא ברשעותו ועדיף שיהיה שוגג.
מה עשה ישעיה, ברח ממנו ובעזרת שם קודש נכנס בתוך גזעו של עץ.
ניגש מנסה לעץ וניסר אותו ללא אפשרות לדעת באיזה חלק של גופו של ישעיה הוא יפגע.
המדרש מספר שהוא חתך אותו בדיוק בפיו.
עונש זה הגיע לישעיה מידה כנגד מידה בגלל כמה מילים בהם קיטרג על עם ישראל.
כתוב בישעיה (פרק ו׳ פסוק ה׳) ״ואמר, אוי לי כי נדמיתי (שאני הולך למות בגלל שראיתי פני שכינה) כי איש טמא שפתיים (בעל עברות) אנכי, ובתוך עם טמא שפתיים אנכי יושב, כי את המלך ה׳ צבאות ראו עיני״
ממשיך ישעיה ומספר: ״ויעף אלי אחד מן השרפים ובידו רצפה (גחלת) במלקחיים, לקח מעל המזבח, ויגע על פי (עם הגחלת) ויאמר הנה נגע זה על שפתיך וסר עוונך (שדברת רע על ישראל) וחטאתך תכופר״.
המדרש בשיר השירים רבה פרק א ״אמר הקב״ה, בנפשך אתה רשאי לומר ״כי איש טמא שפתיים אנכי״, אך על בני אתה אומר ״כי עם טמא שפתיים״?
נקבל על עצמנו במיוחד בימים אלו, להתחזק בעזרת ה׳ בכל ענייני לשון הרע ורכילות, גם איש על רעהו וגם בענייני ״דיבת הארץ״, כי אלו הדברים שהורסים ומזיקים לנו באמת.
בברכת שבת שלום
עמירן דביר (דבורקין) הלוי