פרשת השובע בהר-בחקותי, התורה פותחת באחת ממצוות הליבה של קדושת הארץ – מצוות השמיטה: "ושבתה הארץ שבת לה'" (ויקרא כ"ה, ב').
במסכת מועד קטן (ד. ד"ה מה) תוספות דנים בשאלה האם יש "תוספת שביעית" – כלומר, חיוב להוסיף זמן של שביתה לפני כניסת שנת השמיטה, בדומה לתוספת שבת. ואף למ"ד שאין תוספת מדאורייתא, מכל מקום מצריכים להוסיף משהו, כהכנה לשבת הארץ – כפי שמוסיפים מקודש על החול בערב שבת.
מקשה על כך בעל ה"מקדש דוד" (שביעית סימן נ"ט אות ד'): הרי שנת השמיטה פותחת תמיד בראש השנה, שכבר מצד עצמו מחייב תוספת קדושה – כבשבת או ביום טוב. אם כן, מתי שייך בפועל להוסיף תוספת שביעית? הלא היא נבלעת ממילא בתוספת ראש השנה!
כדי לבאר לענות על קושייה זו, נקדים את דברי הירושלמי שביעית (פ"ד ה"ד) שם מוזכרת סגולה לעץ תאנה עקר שאינו עושה פירות – נוטלים ענף מעץ שכן עושה פירות, כותבים עליו קמיע: "הדא עבדת ואת לית את עבדת", ותולים על העץ. אלא שהירושלמי פוסק: אין לעשות זאת בשנת השמיטה, מפני שהדבר "מצמיח את העץ" – ויש בכך איסור.
ומקשה מרן הגר"ח קניבסקי זצ"ל (ב"דרך אמונה", הל' שמיטה ויובל פ"א ה"ז): הרי מצאנו בשבת (סנהדרין קא.) שמותר ללחוש על נחשים ועקרבים כדי לעצור אותם, ואף על פי שכתוצאה מהלחש אינם יכולים לנוע, אין בכך משום צידה – וכך פוסק המשנה ברורה (סי' שכ"ח ס"ק קמ"ג): "דאין זו צידה טבעית". ואם כן, למה נאסרה סגולה לשם הצמחת עץ בשנת השמיטה – הלא אין זו פעולה טבעית של מלאכה?
ומתרץ: יש הבדל יסודי בין שבת לשמיטה. עיקר איסור שבת הוא על האדם – שלא יעשה מלאכה. לעומת זאת, בשמיטה, התורה מצווה גם על הארץ לשבות, ככתוב: "ושבתה הארץ... שבת שבתון יהיה לארץ..." – וכך מדייק גם בעל ה"מנחת חינוך" (מצווה קי"ב), שהחובה בשמיטה היא לא רק על האדם, אלא גם על הקרקע גופא.
וממילא, מובן מדוע גם פעולה סגולית, שאינה מלאכה רגילה, אסורה בשנת השמיטה – משום שהיא גורמת לעבודה בקרקע, ואף שהאדם אינו פועל בה ישירות, הארץ עצמה אינה שובתת. מה שאין כן בשבת – שהמלאכה נאסרה מצד האדם, ולא מצד פעולתה בטבע.
ועל פי זה, יישב אחד מגדולי תלמידי החכמים של דורנו את הקושיה שהעלה ה"מקדש דוד": אם תוספת שביעית חלה בסמוך לראש השנה – מהי תרומתה, שהרי כבר ממילא חלה תוספת יום טוב? התשובה היא – שתוספת היום טוב אינה אוסרת סגולה שכזו, אך תוספת שביעית – כן! וכך, באה תוספת השביעית ולוקחת עוד רגע של קדושת הארץ, בו גם הסגולה נעשית אסורה – לא משום האדם, אלא משום שהקרקע עצמה מצווה לשבות.
| מקורות - מוסף יתד, הרב ר' ברלזון
0 תגובות