השבת נקרא שתי פרשיות מחוברות – בְּהַר ו-בְּחֻקֹּתַי. בפרשת בְּהַר אנו למדים על ערכה וחשיבותה של מצוות הצדקה, שנאמר: "וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ – וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ".
כאשר אדם קרוב – אח, חבר או בן משפחה – נקלע למצוקה כלכלית, התורה מצווה עלינו לעמוד לצידו, לחזקו ולסייע לו. זוהי מצווה שאינה פשוטה, שכן היא דורשת מאיתנו לתת מיגיע כפינו ומרכושנו האישי. אך ככל שהאתגר גדול – כך גם השכר עצום.
דוד המלך אומר בתהילים: "אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל – בְּיוֹם רָעָה יְמַלְּטֵהוּ ה'". חז"ל מסבירים: בראש השנה נגזר לאדם פרנסתו לשנה כולה. אך אם הוא "משכיל אל דל" – כלומר, מבין את ערכה של הנתינה ותומך בעניים מכל הלב – אזי ביום צרה ורעה, מצוות הצדקה מגוננת עליו ומצילה אותו.
ומנגד – אדם שאינו פותח את ליבו וידו לעני, עלול למצוא את כספו יוצא ממנו ביום קשה – ללא ברכה וללא הצלה.
0 תגובות