בפרשת השבוע, חקת - אנו קוראים: "אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִׁירָה הַזֹּאת: עֲלִי בְּאֵר, עֱנוּ לָהּ" (במדבר כ"א, י"ז) היא בארה של מרים – עליה אמר נעים זמירות ישראל: "הַהֹפְכִי הַצוּר אֲגַם מָיִם, חֲלָמִישׁ לְמַעְיָנוֹ מָיִם" – מלווה אותנו בפרשת השבוע בכמה תחנות ואירועים. כבר בראשית הפרשה מתגלה הקשר בין מרים לבאר, כעדות הפסוק: "וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם, וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה...", ומכאן למדו חז"ל ש"כל ארבעים שנה היה להם הבאר בזכות מרים" (רש"י). מותה מוביל לסיפור מי המריבה והכאת הסלע (פרק כ, א–יג).
נסים רבים הוזכרו בעקבותיה של באר מרים – כדברי הפסוק: "אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל... עֲלִי בְּאֵר עֱנוּ לָהּ. בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים, כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם…" שירה זו נשמעה לאחר הנסים המופלאים שראו בנחל ארנון, כשצבאות האמורי נמחצו בהרים. על פי רש"י (כ"א, ט"ז), לאחר מעברם שבו ההרים למקומם, והבאר ירדה לנחל, העלתה ממנו דם ההרוגים ואיברים, והוליכה אותם סביב המחנה – אז ראו ישראל את הנס ואמרו שירה.
מעשה באדם מוכה שחין
נפתח בדברי "ספר האורה" (חלק ב', סימן קנ"ח), המיוחס לרש"י, שנכתב בידי אחד מתלמידיו, ובהם תיאור מופלא על סגולת מי הבאר:
"מעשה באדם אחד שהיה מוכה שחין. והלכה אשתו במוצאי שבת לשאוב מים ונתעכבה שעה או שתיים. ונעשה לו נס – נזדמן לה מים מבארה של מרים. כיון שבאה לביתם, כעס עליה, ואמר לה: 'היכן היית?' מרוב כעסה נפלה כדה משכמה ונשבר, ונפלו טיפות מים על בשרו – ובכל מקום שנפלו, נתרפא. ועל זה אמרו חכמים: לא עלתה בידו של רגזן אלא רגזנותו."
בסוף המעשה שואל בעל "ספר האורה" – כיצד הגיעו המים הללו אליה? ועל כך הוא עונה:
"בארה של מרים נגנזה בימה של טבריא. וכל מוצאי שבת חוזרת היא על כל המעיינות והבארות, וכל חולה שיזדמן לו לשתות מאותם מים – אפילו כל גופו מוכה שחין – מיד מתרפא."
גם רבי חיים פלאג'י, בספרו "כף החיים" (סימן ל"ב, סדר מוצאי שבת, אות נ"ג), מביא את המעשה הזה ומוסיף תוכחת מוסר:
"ומכאן תוכחת חיים – לבל יהיה אדם כועס בשום זמן ובשום מקום, אפילו כשיש סיבה נראית לכעס. כי 'כעס בחיק כסילים ינוח', ובפרט במוצאי שבת – רבים הם האנשים שעצבים ונוטים לרגזנות, ואיבדו בכך טובה רבה. שהרי אם לא היה כועס, היה שותה מאותם מים – והיה מתרפא כל גופו."
הוא אף מוצא לכך רמז נאה במקרא, בדברי קהלת (י"א): "וְהָסֵר כַּעַס מִלִּבְּךָ וְהַעֲבֵר רָעָה מִבְּשָׂרֶךָ" – שאם היה מסיר את הכעס מליבו – היה גם מעביר את הרעה מבשרו.
סגולת שתיית המים במוצאי שבת
וכן הרמ"א בהגהותיו לשולחן ערוך מביא (בסימן רצט סעיף י): "ויש אומרים לדלות מים בכל מוצאי שבת, כי בארה של מרים סובב כל מוצאי שבת כל הבארות, ומי שפוגע בו וישתה ממנו ירפה כל תחלואיו. ולא ראיתי למנהג זה". עד כאן דברי הרמ"א.
מאידך גיסא, רבי מרדכי יפה בעל ה'לבושים' כותב על אתר: "ומכאן נהגו קצת נשים לשאוב מים מן הבאר או מן המעיין בכל מוצאי שבת אולי יזדמן להם בארה של מרים". וכך גם בשולחן ערוך הרב מביא את המנהג הזה.
0 תגובות