בפרשת השבוע אנחנו מגיעים לנקודת השיא של סיפור יציאת מצרים. אחרי עשר מכות מטלטלות, פרעה נשבר, הממלכה המצרית קורסת, ועם ישראל עומד לצאת לחרות. איזה רגע מרגש. אבל בתוך כל ההמולה הלוגיסטית הזו - האריזות, ההכנות, וכל הלחץ מהלא נודע – הקדוש ברוך הוא פונה למשה רבנו ומעניק לו את המצווה הראשונה שעם ישראל מקבל כעם: "החודש הזה לכם ראש חודשים".
כל אדם סביר היה שואל באותו רגע: עכשיו? זה מה שדחוף? במקום ללמד אותם איך מתארגנים מבחינה לוגיסטית עם מיליוני אנשים במדבר, או איך מנהלים מדינה חדשה, התורה בוחרת לדבר על לוח השנה ועל קידוש החודש. מה הקשר העמוק בין היכולת לקבוע את החודשים לבין מושג החירות?
"תודעת עבד": לחיות בתוך גלגל מסתובב
כדי להבין זאת, עלינו להעמיק במהותה של העבדות. כפי שמסביר ה"שפת אמת", עבדות היא לא רק שלשלאות על הידיים או עבודה קשה בשדות. המהות הפנימית של העבד היא ה"מעגליות". בשביל עבד, יום אחד דומה בדיוק לזה שלפניו. הכל מוכתב מראש, אין לו שליטה על הזמן שלו, ובעיקר - אין לו שום יכולת להתחדשות. הוא כבול להרגלים, לטבע שלו ולשגרה שמישהו אחר יצר עבורו.
בן חורין, לעומת זאת, הוא אדם שמסוגל להפנים שהחודש הזה "לכם" - הזמן נמצא בידיים שלי. אני לא רק מגיב למציאות, אני יוצר אותה. המצווה לקדש את החודש מבוססת על הלבנה שמתמעטת, נעלמת, ואז נולדת מחדש. זהו השיעור הראשון בחופש: כדי לצאת ממצרים, עליך להאמין שהמציאות לא חייבת להמשיך להיות כפי שהייתה אתמול.
התירוץ המסוכן: "זה האופי שלי"
המסר הזה הוא חשוב מאין כמוהו גם בחיים האישיים של כל אחד מאיתנו היום. כמה פעמים אנחנו מוצאים את עצמנו "תקועים" בתוך דפוס התנהגות מסוים? אולי זו הנטייה להתפרץ בכעס, אולי זה חוסר הביטחון, או הרגל מזיק אחר שאימצנו לאורך השנים. ברגעים כאלו, הכי קל לנו להרים ידיים ולומר: "מה לעשות, זה האופי שלי. ככה אני רגיל".
לפי דברי ה"שפת אמת" - זו בדיוק "תודעת עבד". המחשבה שאנחנו משועבדים לעבר שלנו, לנטייה הטבעית שלנו או לדרך שבה תפסנו את עצמנו עד היום. פרשת בא מלמדת אותנו שחירות אמיתית היא היכולת "לקדש את החודש", לקדש את החידוש.
הבחירה בידיים שלנו
בכל יום, ובכל רגע, יש לנו את הכוח לבחור אחרת. המציאות היא לא גזירת גורל מעגלית שלא ניתן לשבור. כמו הלבנה שמתחדשת, גם הנשמה שלנו מסוגלת ליצור מציאות חדשה לגמרי, וזה לא משנה כמה "חושך" היה שם קודם לכן.
היציאה הפיזית ממצרים הייתה רק ההתחלה. המבחן האמיתי של עם ישראל (ושלנו) - הוא היכולת להשתחרר מהכבילות להרגלים הישנים ולזכור שקיבלנו את הכוח להתחדש. כשאנחנו מפסיקים להיות משועבדים ל"ככה אני תמיד עושה" ומתחילים לשאול "מה אני בוחר לעשות עכשיו", אנחנו הופכים להיות בני חורין באמת.
0 תגובות