בפרשת השבוע מסופר על בלק מלך מואב, שחש סכנה גדולה מפני עם ישראל, עם שכבר ראה נצחונות מפלאים על אויבים חזקים. מתוך פחד וחשש, שוכר בלק את בלעם, הנביא הרשע, כדי לקלל את ישראל ולהצר את צעדיהם.
לעומתו, משה רבנו, מנהיגו של עם ישראל, גם כאשר חשש מפני עוג מלך הבשן, לא שדר פחד ולא החליש את רוח העם. אדרבה, מנהיג אמתי, גם בשעות קשות ומאתגרות, יודע להפיח בעמו רוח של עדוד, אמונה ותקוה, ולא לגרם חס ושלום לרפיון או לפחד.
נקודה נוספת שנלמדת מהפרשה היא ההבדל בין מואב למדין.
בלק, מלך מואב, פעל מתוך חשש שנראה לכאורה טבעי, שהרי כל מדינה מבקשת להגן על גבולותיה. אבל המדינים נכנסו למערכה שלא היתה שיכת להם כלל. לא היתה להם סיבה אמתית להתערב ולהלחם בעם ישראל. על כך אומר רש"י, שהמדינים התעברו על ריב לא להם, כלומר, נכנסו למחלוקת ולמאבק שלא נגע להם.
ומכאן המסר החזק: עם ישראל הוא בנו יחידו של הקדוש ברוך הוא, ומי שעומד כנגד ישראל, כאלו עומד כנגד הקדוש ברוך הוא.
0 תגובות