אנחנו נמצאים ערב תשעה באב. היום שבו אנו מציינים את חורבן שני בתי המקדש – אותם בתים שהיו תפארתה של ירושלים ויופיו של עם ישראל.
נביאי ישראל זעקו כנגד המעשים הרעים שהובילו לחורבן, אך יחד עם הנבואות הקשות, הם הותירו לנו צוואה מלאה בתקווה. הם תיארו עולם של גאולה, עולם ללא מלחמות, שובע כלכלי לכל אחד, ומציאות מתוקנת שבה כל נברא פועל ומדויק למטרת בריאתו.
דעו לכם, שעל פי היהדות – אלוקים עצמו מתאווה לעולם המתוקן הזה. הוא מחכה לנו. הוא מחכה לצעד הנכון שלנו, זה שיכריע את הכף.
הגלות אינה נעימה, כולנו מרגישים זאת כבר אלפיים שנה. אבל בזוהר הקדוש כתוב סוד נורא: גם השכינה בגלות. כי בית המקדש היה ביתו של אלוקים, ומשחרב – אין לו, כביכול, מקום להתגלות בו בבהירות כפי שהיה בעבר.
השאיפה שלנו, מאז חטא אדם הראשון ועד היום, היא לראות את האלוקות בעולם – בגלוי. לכן, אסור לנו לשכוח את הגלות, אבל עלינו להשקיע את כל כוחותינו בהבאת הגאולה.
נעשה זאת בדרכי נועם, בדרכי שלום. נברח ממחלוקות שמחריבות את העולם, ונזכה לבניינו במהרה. שנזכה להפוך את הימים האלו לששון ולשמחה.
0 תגובות