בפרשת "כי תצא" מופיעה מצוות טוהר המחנה הצבאי של עם ישראל. אם חייל בצבא ישראל נטמא באחת מהטומאות החמורות, עליו להיות מבודד מספר ימים מחוץ למחנה, לעבור תהליך של טהרה, ורק לאחר מכן הוא רשאי לשוב לשורות הצבא ולהילחם לצד חבריו.
כמה ממפרשי התורה שואלים שאלה מתבקשת: לכאורה, מדובר פה בסיטואציה אישית ואינטימית מאוד. מדוע אנחנו מייחסים חשיבות כה גדולה לטומאה של חייל אחד, עד כדי כך שהתורה מפרטת באריכות כיצד יש לנהוג בו עד לגמר טהרתו?
אלא שמכאן אנו רואים עד כמה לאדם אחד יש השפעה, במעשיו ובמצבו, על הזולת ועל העולם כולו.
הרמב"ם – "הנשר הגדול" – מדמה בהלכות תשובה את העולם לעולם שקול ומאוזן בזכויות ובעוונות, כך שהזהירות של כל אדם צריכה להיבחן דרך ההסתכלות הזאת. מעשה טוב אחד – יכריע את העולם לכף זכות; מעשה לא טוב, חלילה – יכריע את הכף לשלילה.
הדבר מתחדד בעיקר כשאנחנו נמצאים בחודש אלול, לקראת הימים הנוראים, בהם עולים למאזניים מעשינו בשנה החולפת. אל לו לאדם לחשוב: "אני אדם פרטי, חטאתי, נכשלתי, נעביר את הדף". על כל אדם לדעת שגורל כל העם וכל העולם נמצא על כתפו.
בהסתכלות כזאת, מרגישים את האחריות הנכונה למעשינו – בפרט שכל ישראל אחים וערבים זה לזה. מעשינו, לטוב ולמוטב, שזורים בשדרת כל העם ומשפיעים על העולם כולו.
0 תגובות