פרשת 'שופטים', הפרשה החמישית בספר דברים, עוסקת ברובה בדיני משפט, מלוכה, ענישה והתדיינות. בפתח הפרשה מצווה הקב"ה את משה למנות שופטים ושוטרים בכל עיר ומחוז, כדי שיישמר הסדר הטוב ולכל אדם תהיה כתובת למשפט צדק. כדי להבטיח את טוהר המערכת, מזהירה התורה את הדיינים – שמעבר להיותם חכמים ונבונים – עליהם להישמר מן השוחד. איסור השוחד הוא כפול: אסור לבעל הדין לתת שוחד ובכך להחטיא את השופט ולעוות את הדין, ומאידך, אסור לשופט לקבל שוחד, פעולה שמעוורת את עיניו ומונעת מטענות האמת להתברר כראוי.
התורה מתייחסת גם למקרי קיצון של גזרי דין, כללים לביצועם וסדרי הדין הנדרשים. כל הדינים הללו, העוסקים ביחסים שבין אדם לחברו, מגיעים לפתחנו כשאנו מצויים בעיצומו של חודש אלול – חודש של חשבון נפש, סליחות ורחמים. מצוות אלו מזכירות לנו כיצד לנהל את חיינו באופן צודק, ומזכירות לנו שיש דין ויש דיין. מערכת משפט צודקת והוגנת היא הבסיס לקיום חברה בריאה השואפת לחיים, ולכן התורה כופלת דינים שכבר הופיעו בעבר, כמו איסור השוחד.
בהשלכה לתקופה שבה אנו מצויים, ערב השנה החדשה, עלינו לשים לעצמנו שופטים ושוטרים – מנגנון של בקרה עצמית, כדי לדעת להתנהל נכון במרחב שבין אדם לחברו. חז"ל לימדונו כי "אדם קרוב אצל עצמו", כלומר, לעולם לא נוכל להיות אובייקטיביים לגמרי לגבי מעלותינו וחסרונותינו. לכן, אנו נדרשים להיצמד לדעת התורה ולחכמיה, כדי לדעת כיצד לפעול נכון בשלל המצבים והסיטואציות שבהם אנו נדרשים להפעיל את חוש הצדק והיושר.
0 תגובות