בפרשת השבוע מסופר שהקדוש ברוך הוא משנה את שמו של אבי האומה מאברם לאברהם, ואת שמה של שרי לשרה.
לכאורה מדובר בשינוי קטן בלבד: אצל אברהם נוספה האות ה', ואצל שרה הוחלפה האות י' באות ה'. אבל חז"ל מלמדים שהשינוי הזה היה עמוק הרבה יותר. שינוי השם סימל שינוי במעמד, בשליחות ואפילו בגורל שלהם.
לפי דברי חז"ל, הגזירה שלא יזכו לילדים הייתה קשורה למצבם הקודם, לאברם ולשרי. לאחר שקיבלו שמות חדשים, נפתח בפניהם פרק חדש, ואיתו גם האפשרות להיפקד בזרע של קיימא.
מכאן אנו לומדים עד כמה לשם של אדם יש משמעות. כשנולד ילד, ההורים משקיעים מחשבה רבה בבחירת השם. לפעמים בוחרים שם על שם סבא או סבתא, לפעמים שם תנ"כי, ולעיתים שם בעל משמעות מיוחדת.
אבל ביהדות השם אינו רק כינוי טכני שמופיע בתעודת הזהות או בדרכון. הוא מבטא משהו עמוק יותר, הקשור לזהותו ולשורש נשמתו של האדם.
לא במקרה לאורך הדורות יהודים העדיפו להעניק לילדיהם שמות מן התנ"ך, שמות של צדיקים ושל דמויות מופת. כי שם הוא לא רק מילה שמלווה את האדם בחייו. הוא נושא משמעות, זיכרון, זהות וברכה, ולעיתים הוא גם מסמל התחלה חדשה וייעוד חדש.