אהרן הגיע לקליניקה לפני כמה חודשים. הוא הוציא מהכיס דף מקופל ופרש אותו על השולחן. עמודות של מספרים, וכמה סכומים מוקפים בעיגול. "זה מאתמול", אמר. "שלוש בלילה. עשיתי את החשבון עוד פעם".
הוא בן 39, אבא לחמישה. ארבע עשרה שנה ישב בכולל. חצי שנה קודם לכן, אחרי התייעצות ארוכה עם רבו, יצא לעבוד במשרד הנהלת חשבונות. המשכורת נכנסת, המינוס בבנק קטן משהיה. ובכל זאת הוא לא ישן.
"אני בודק את האפליקציה של הבנק עשרים פעם ביום", אמר. "ובבית הכנסת נדמה לי שכולם מסתכלים. כאילו כתוב לי על המצח: זה שעזב".
בשנים שאני עובד כמטפל רגשי וכמאמן NLP ראיתי לא מעט דפים כאלה, כמעט תמיד אצל גברים שעשו צעד אמיץ ואחר כך נבהלו ממנו.
למה הקב"ה לא אמר לאברהם "אל תדאג"?
"לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך". על ההמשך, "ואעשך לגוי גדול", רש"י מסביר למה אברהם היה צריך דווקא שלוש ברכות: "לפי שהדרך גורמת לשלשה דברים, ממעטת פריה ורביה וממעטת את הממון וממעטת את השם" (רש"י, בראשית יב, ב), לכן הבטיח לו הקב"ה על הבנים, על הממון ועל השם.
ההבטחה הזו מפורטת להפליא. כל אחת מהברכות עונה על חשש מסוים שמלווה אדם שעוזב מקום מוכר.
בטיפול הקוגניטיבי, שהפסיכיאטר אהרון בק הניח את יסודותיו, קוראים למצב ההפוך "קטסטרופיזציה". פחד אחד גדול ומעורפל משתלט על כל התמונה, ותמיד בגרסה הגרועה ביותר. ההבטחה לאברהם עושה את מה שמטפל קוגניטיבי מנסה לעשות בקליניקה, ומפרקת את הערפל לשלושה פחדים שאפשר לענות על כל אחד מהם.
"ואז מה?"
את הפירוק הזה ניסיתי לעשות עם אהרן. בטיפול הקוגניטיבי יש לזה כלי שנקרא "החץ היורד". שואלים שוב ושוב מה יקרה אם המחשבה המפחידה תתממש, ויורדים שכבה אחרי שכבה.
"מה יקרה אם החודש לא יספיק?", שאלתי
"נכנס למינוס"
"ואז מה?"
"נצטרך עוד הלוואה. ואז עוד אחת"
"ואז מה?"
הוא קיפל את הדף לשניים, ופתח אותו שוב. "ואז יתברר שעזבתי את הלימוד בשביל כלום. שאני לא שווה כלום, לא פה ולא שם".
כגרפולוג שמתי לב לזה כבר כשפרש את הדף. המספרים נדחסו עד קצה הנייר, בלי שוליים.
ביקשתי שנעשה יחד מה שעשתה ההבטחה לאברהם, ונפריד בין הפחדים. ממון לחוד, שם לחוד, ילדים לחוד. ליד כל אחד שאלנו מה הכי סביר שיקרה, לא מה הכי גרוע. בממון המצב טוב משהיה. בשם, שני שכנים כבר ביקשו ממנו עצה על עבודה. ולגבי השידוכים של הבת הגדולה, אף אחד עוד לא שאל אותו כלום.
המילים החריפות של הרמב"ן על אברהם אבינו במצרים
כמה פסוקים אחרי ההבטחות בא רעב. אברהם יורד למצרים ומבקש משרה לומר שהיא אחותו. הרמב"ן כותב על כך: "אברהם אבינו חטא חטא גדול בשגגה שהביא אשתו הצדקת במכשול עון מפני פחדו פן יהרגוהו". והוא מוסיף: "והיה לו לבטוח בשם שיציל אותו ואת אשתו ואת כל אשר לו" (רמב"ן, בראשית יב, י).
כמטפל, אני קורא את הרמב"ן הזה כתיאור של תהליך שאני פוגש כמעט כל שבוע. הפחד דוחק בנו למצוא פתרון מהיר, והפתרון המהיר פותח בעיה חדשה. מול זה הרמב"ן מציב את "והיה לו לבטוח", את היכולת להחזיק במה שעוד לא ידוע בלי למהר לסגור אותו בכל מחיר.
גם לאהרן הייתה "ירידה למצרים" משלו. חודשיים לפני שהגיע אליי, בלי לספר לאשתו, לקח הלוואה מגמ"ח "ליתר ביטחון". מאז הוא הסתיר אותה, והסוד הכביד עליו יותר מהחוב.
שבוע הבחירות, הסקרים והמלכודת של "אני חייב לדעת"
חוקר החרדה הקנדי מישל דוגאס ועמיתיו תיארו את התהליך הזה בשפה מחקרית, וקראו לו "חוסר סובלנות לאי ודאות". אנשים עם רמה גבוהה שלו מתקשים לשאת את המצב של "לא יודע", ולכן מחפשים ודאות מיידית, בבדיקות חוזרות או בהחלטות חפוזות. הצעדים האלה מרגיעים לרגע ומחזקים את החרדה לאורך זמן. הרמב"ן תיאר את זה אצל אברהם במצרים, ואהרן חי את זה מול האפליקציה.
השבוע כל המדינה מתרגלת את זה בקנה מידה גדול. ביום שלישי, ט"ז בחשוון, הבחירות לכנסת, ועד יום שישי עוד מתפרסמים סקרים. אנשים מרעננים אתרי חדשות כמו שאהרן רענן את האפליקציה של הבנק, ומרגישים אחרי כל רענון קצת פחות רגועים.
הטיפול שפיתחו דוגאס ועמיתיו כולל תרגול הדרגתי של מצבים שבהם לא יודעים מה יקרה. ויש לזה שורש בפרשה עצמה. על המילים "אל הארץ אשר אראך" רש"י כותב שהקב"ה לא גילה לאברהם מיד לאן הוא הולך, "כדי לחבבה בעיניו ולתת לו שכר על כל דבור ודבור" (רש"י, בראשית יב, א). אי הוודאות של אברהם הייתה חלק מהשכר שלו.
המשפט של אשתו שהפתיע אותו יותר מכל
"משהו אחד קטן שאתה מוכן לשנות עד הפגישה הבאה?", שאלתי.
הוא שתק כמעט דקה. "לספר לרחל על הגמ"ח", ואחרי רגע: "ולפתוח את האפליקציה רק אחרי ערבית".
בפגישה שאחרי, עוד לפני שהתיישב, סיפר מה קרה באותו ערב במטבח. הוא היה בטוח שאשתו תכעס. היא שתקה, ואז אמרה: "חשבתי שאתה כועס עליי. כבר חודשיים אתה לא מדבר". הם ישבו עד מאוחר ובנו יחד תוכנית חודשית.
כעבור כמה חודשים אמר לי: "עדיין יש לילות. אבל כשאני מתעורר, אני יודע ממה אני פוחד. זה כבר לא ערפל".
שלוש עצות לשבוע של אי ודאות
1. תן לדאגה חצי שעה קבועה
בחר חצי שעה ביום, באותה שעה ובאותו מקום, למשל אחרי ערבית, שבה מותר לדאוג. כשמחשבה מטרידה צצה באמצע היום, אמור לעצמך "לא עכשיו, בערב". החוקר תומאס בורקובק ועמיתיו הציעו את השיטה הזו כבר ב-1983, ומצאו אצל מי שתרגל אותה ירידה בדיווחי הדאגה היומית.
2. שלוש שאלות במקום ערפל אחד
כמו שלוש ההבטחות לאברהם, פרק את הפחד לתחומים, כסף, מעמד ומשפחה, ושאל ליד כל אחד רק שאלה אחת: מה הכי סביר שיקרה? אמור את התשובות בקול לאדם שאתה סומך עליו.
3. הורד בדיקה אחת השבוע
בחר הרגל אחד שמטרתו להרגיע, בדיקת חשבון או רענון סקרים, וקבע לו פעם אחת ביום. החרדה תעלה בהתחלה ואחר כך תרד. זה תרגול קטן של "הארץ אשר אראך".
על המילים הראשונות של הפרשה, "לך לך", רש"י כותב "להנאתך ולטובתך". ההבטחה לא אמרה שהדרך תהיה קלה. היא אמרה שהיא בשבילך.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
יוסי עבדו | כתב ומגיש באתר "כיכר השבת". בוגר פסיכולוגיה ותואר בחינוך מיוחד, גרפולוג ששימש בין היתר גרפולוג צבאי בצה"ל, מטפל רגשי ומומחה בכיר ב-NLP, מרצה ומנטור להתפתחות אישית, המשלב בעבודתו בין עולם הנפש, הפסיכולוגיה והקבלה. בעל ניסיון נרחב בטלוויזיה הישראלית. בכיכר השבת מגיש את "החדשות הלא באמת חשובות של השבוע", את "יתגדל ויתקבל" ואת "השם אחד", וכן את הספיישלים הנצפים ביותר באתר. מלווה אלפי אנשים בפריצת חסמים, בבניית ביטחון עצמי ובחיבור לכוחות הפנימיים שלהם.