בעולם המוזיקה היהודית יש שני סוגי מופעים. מופעים שיש להם היתכנות כלכלית ומכירת הכרטיסים שלהם אמורה לממן אותם, ומופעי ענק ברמה הגבוהה ביותר להם צריך ספונסר חזק ונדיב, בלעדיו המופע לא יוכל לעלות. מופעי הענק המושקעים של 'חסידות בקלאס' בהפקתו של המפיק המצליח יצחק ראשי, הם לחלוטין משתייכים לסוג השני. השבוע נערך בהיכל התרבות בתל אביב מופע שני משיריו של המלחין האגדי ר' שלמה קרליבך, בהשתתפות שורת זמרים מפוארת ותזמורת סימפונית גדולה ולכבודו של ארגון זק"א.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
המופע בשנה שעברה נערך בסגנון ייחודי של במת 360, שהייתה בהחלט חווייתית מבחינות מסוימות אך הערימה לא מעט קשיים על ההפקה ולעתים הקשתה על הקהל שלא ישב בשורות הראשונות לראות כראוי את כל המתרחש. הפעם, כחלק מהפקת הלקחים, הייתה זו במה רגילה גדושה בעשרות נגנים, עליהם ניצח ביד רמה, המעבד והמנצח יובל סטופל. סגנון הניצוח של סטופל הוא סולידי יחסית, הוא לא מתבלט במיוחד והוא משתדל להיות כמעט חלק מהתזמורת הנהדרת שהוקמה במיוחד עבור המופעים האלה.
במופע השנה השתתפו הזמרים, שולם למר ובני פרידמן שייצגו את הז'אנר החסידי, ישי ריבו שהיה הגשר לישראליות והזמרים הישראליים ברי סחרוף ועומרי גליקמן (הם גם הוצבו כך על הבמה בקטעי השירה המשותפת כשריבו ניצב באמצע). המופע הוקדש כמעט כולו לשיריו של קרליבך, לצד שיר מקורי של כל אחד מהזמרים מלבד למר ופרידמן שביצעו דואט משותף ל"השיבנו" של חנן בן ארי, שיר חסידי לא אופייני ליוצר הזה, שהפך ללהיט דווקא בארה"ב שם הוא מושר בכל האירועים וזכה לביצועים רבים.
היה מהנה מאד לראות כיצד המופע הופק בצורה הדוקה ואיכותית. כל האלמנטים עבדו בצורה חלקה, הזמרים היו מוכנים לחלוטין, נכנסו בזמן, שלטו בחומרים, התזמורת ניגנה בצורה מופלאה תחת שרביטו של סטופל וגם הגימיק שבוצע השנה, בדמות רקדנים שנכנסו מהקהל וביצעו את הריקוד המפורסם מהסרט "רבי ג'קוב", היה רעיון משעשע ומקורי, עשוי היטב, בשילוב תפאורת מסכים מדויקת ואיכותית וביצוע מלהיב של התזמורת לניגון המוכר מהסרט.
כמיטב המסורת של הסדרה, המופע נפתח בקטע קלאסי, כשהפעם לשמחתי הרבה נבחרה היצירה הקלאסית האהובה עליי ביותר - חלקה הראשון של הסימפוניה ה-40 של המלחין הנודע, וולפגנג אמדאוס מוצרט. סטופל שילב בפתיחה גימיק משעשע, בו כביכול הטלפון של אחד הנגנים צלצל במנגינת הסימפוניה. הביצוע היה מעולה ומלא חיות והייתה זו חוויה עבורי לשמוע לראשונה את הסימפוניה הזו בביצוע לייב.
במהלך המופע כולו בוצעו שיריו של קרליבך בעיבודים סימפוניים עשירים כשכל אחד מהזמרים עולה ושר סוג של מחרוזת משיריו. המופע נפתח בביצוע משותף של כל הזמרים ל"יחד יחד" כשלמר, ריבו ובני פרידמן כל אחד בתורו מבצע קטע פתיחה ווקאלי מרשים מתוך "כתר".
כשעושים מופע לזכרו של קרליבך, הקושי המרכזי הוא העושר האדיר של שיריו והקושי לבחור את השירים הנכונים ביותר מתוך המגוון העצום של לחניו. השנה זה היה מופע של להיטים, שירים שכולם אבל כולם מכירים בלי הפתעות ובלי אתגרים. אינני יודע מי בחר הפעם את רשימת השירים, הם היו כולם טובים ונכונים, אבל מעט צפויים וחרושים. ציפיתי לפחות לביצוע או שניים של שירים או יצירות שפחות בוצעו בעבר. לדוגמא, בשנה שעברה זכינו לביצוע בלתי נשכח של שמואל לשיר "קול ברמה" מאלבומו השלישי של קרליבך. השנה נותרתי עם הציפייה... למר ביצע באופן מעולה את "אליך השם אקרא" בסגנון הבוסה נובה, שיר מוכר במיוחד אבל אולי הביצוע היחיד שהיה מעט מעט פחות צפוי במופע. שוב, הכל היה מבוצע נהדר, איכותי, עשוי היטב אבל אלמנט ההפתעה והייחודיות היה מעט חסר לי. לדוגמא, כמה פעמים עוד אפשר לבצע את "ממקומך" הקלאסי של קרליבך? (אותו ביצע ישי ריבו) או כמה פעמים נשמע את ריבו שר שוב את "מלוך"...
בנוגע לבחירת הזמרים, אני מבין את הצורך של המפיקים לבחור בזמרים ישראלים מוכרים כדי למשוך גם קהל שונה, אבל ברי סחרוף, לא באמת מצליח להביא ביצועים מרגשים או סוחפים בשירים מסוג כזה והייתי שמח לשמוע זמרים יותר ווקאליים עם יכולת הגשה יותר עמוקה. עומרי גליקמן לעומתו, הייתה הפתעה מעניינת (מילה טובה גם על הכיבוד של המעמד בחבישת כיפה). הוא ביצע לדוגמא את "על אלה אני בוכיה" ומיד אחריו את "תתן אחרית לעמך" באופן נהדר והוא הוסיף רבות למופע. גליקמן גם ביצע את הלהיט שלו "גיבורי על", עם מעט מילים ששינה לכבוד מתנדבי זק"א שגם עלו לבמה בשיר וזכו לתשואות רבות מהקהל. באופן כללי, השירים המקוריים של הזמרים, "חלליות" של ברי סחרוף ו"נחכה לך" של ריבו, היו בעיניי מעט מיותרים ולא קשורים לתכנייה המרכזית של המופע.
דווקא הזמרים החסידיים של הערב, שולם למר ובני פרידמן, בלטו לטובה עם ביצועים איכותיים במיוחד. למר תמיד מביא את הביצועים המדויקים עם טונים מפתיעים והגשה נהדרת. בני פרידמן הצליח בערב הזה להביא את היכולות הווקאליות שלו לכדי ביטוי, יותר מבפעם הקודמת. הוא "פתח מבערים" ולרגעים רבים אם עצמתי את עיניי יכולתי לדמיין שעל הבמה עומד בכלל פרידמן אחר... הדוד הגדול, אבריימל.
קטע יפיפה במופע, היה נגינת הסולו של הכנר גבריאל שוראקי ממנהלי התזמורת החדשה, הוא ניגן בצורה עוצמתית וחווייתית מחרוזת משיריו של קרליבך והיו אלו רגעים מהנים במיוחד.
לסיכום, היה זה מופע מושקע ואיכותי במיוחד, שתקתק באופן יוצא מן הכלל עם תכניה הדוקה ומסודרת שנתנה חוויה משובחת לצופים. שיריו של קרליבך הם נכסי צאן ברזל, חומרי גלם "פשוטים" כביכול, אך גאוניים בתכלית, מהם ניתן לרקוח כמעט כל דבר. סטופל הצליח לבנות ולנהל מוזיקלית את המופע הגדול הזה, על שלל נגניו, זמריו וכל מה שמסביב באופן מושלם וזו משימה לא פשוטה בעליל.
כשמה כן היא, 'חסידות בקלאס', הוכיחה שוב כי סדרת המופעים הזו היא מהרמה הגבוהה ביותר במוזיקה היהודית עם סטנדרטים ואיכויות שראויות לכל שבח. התרומה של המופעים האלה למוזיקה היהודית היא גדולה, שכן לא מדובר במופע רגיל של אמן שמבצע את שיריו, אלא מופעי קונספט שנותנים כבוד ליוצרים הגדולים של המוזיקה היהודית ועל כך מגיע תודות וברכות לכל העוסקים במלאכה. חזקו ואמצו.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
- להערות, הארות ואיומים נסתרים או גלויים: nl@kikar.co.il
0 תגובות